 |
/images/archive/gallery/113/756.jpg שרון איילון נאבקת ב''מלכת המדבר''
אריק סולטן  |
|
|
| רוצה ספורט אתגרי? תורידי את המכנסיים |
|
| רינת ברקוביץ` ראתה את איל פלד משפיל את המין הנשי בספיישל השפנפנות של "מלכת המדבר" |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רינת ברקוביץ'
27/5/2004 10:39 |
|
|
|
|
|
|
|
תקראו לי שמרנית, אבל לעולם לא אצליח להבין לליבן של נשים המתפתות לעזוב עבודה, קריירה, ילדים ומשפחה, כדי לקחת חלק בפנטזיה הגברית המכונה ספורט אתגרי לנשים. כמה שלא ינסו להוכיח שמדובר בסוג מסוים של פמיניזם, זה תמיד ייראה כמו שדרוגה של היאבקות נשים עירומות בבוץ לכדי מוצר טולוויזיוני לכל המשפחה. אלמלא כן, "מלכת המדבר" היתה משודרת בערוץ הספורט, ולא ב"רואים עולם" של איל פלד, בפריים טיים של מוצאי החג.
אין ספק שגם 45 הנשים האומללות שהשתתפו בתחרות היו מודעות למבוכה הרבה שהן זורעות בעצם השתתפותן במסע ג'יפים אלים בן 1000 ק"מ. על רקע שירי דיוות כמו "תמיד אשה" ו"ישנן בנות", יצאו מגדרן כדי להראות לנו שלמרות שהן מסוגלות לעשות את זה כמו גברים, עמוק בפנים הן נשים שמקפידות לצאת לטרק במים סוערים באיפור מלא. אבל למרות הסצנות שבהן ליהגו משהו על התגברות על הפחד, אלף תמונות של ג'יפים הפוכים שיכנעו אותי סופית שנשים יכולות להיות בכל מיני מקומות. רק לא ליד ההגה.
העובדה שמדובר בתיעוד של מלכות, לא הסיחה את דעתו של איל פלד לרגע אחד ממטרתה האמיתית של התכנית, שהיא לרסס על הצופה הלא מיומן פריטי טריוויה רבים ככל שמאפשר לו זמן המסך. מלכות או "מלאכות", כפי שהקפיד להגות, אצלו בתכנית גם בנות הן פריט טריוויה - כמו נהר, שמורת טבע, מקדש, רוחניות, או פילים. בעצם, אולי הפילים היו קצת יותר חשובים. בכל אופן, לאורך כל התכנית הוא לא חסך מאיתנו את תובנות דור המידאלע שלו בנוגע לנשים. מבט אחד בתפריט ארוחת הבוקר של "הבנות", גרם לו להבין את שורשי ההבדלים הפיזיים בין נשים ישראליות לתאילנדיות – התיאבון הישראלי גורם להן לאכול יותר. מפגשן עם ילדים תאילנדים, "ילדי העולם השלישי", כהגדרתו, גרם לו לציין בטון מודאג השמור לדיווחים על כמות ילדי הפלסטינאים ההרוגים, את הנתון הסטטיסטי המבהיל – 45 נשים אלו הפקירו למשך שבועיים כ- 70 ילדים פרטיים, בידיהם הבלתי אחראיות של בעליהן.
בעוד שמלכות אינן הצד החזק שלו, עושה רושם שבאדונים הוא דווקא מבין דבר או שניים. כמו סרסור מניפולטיבי, חזר פעם אחר פעם אחר פעם אחר המנטרה "כשאת מלכה, הכל קטן עלייך". איזו אישה לא היתה מתכופפת כדי להחליף גלגל ולו בשביל לחוש פעם אחת כמו מלכה אמיתית? אפילו שרון איילון, סלב המחמד של ההפקה (בשנה שעברה היתה זו צופית גרנט), לא הצליחה להסתיר את העובדה שהכוכב האמיתי של התכנית היה הטלפרומפטר האנושי הזה. בניגוד להרגלו, ויתר הפעם פלד על הופעתו הפיזית, ואיפשר לנשים התמימות לתפקד כשפנפנות הג'יפים הפרטיות שלו, ולדגמן בצורה אילוסטרטיבית למדי את מקטעי הקריינות העילגת. כשדיבר על פילים, נאלצו השפחות המסכנות לרכב עליהם, כשדיווח על מקדש, האסוציאציה הוליכה אותו למדיטציה, וה"מלכות" דיגמנו בצייתנות את השלווה שנוסכת בהן ההתחברות עם העין השלישית. לזכותן ייאמר שבפעם השניה שזה קרה, חלק מהן סירבו לשתף פעולה עם המדיטציה הכפויה בתואנה שהן כבר רגועות מספיק.
בסוף קיבלנו דיווח יבשושי על כך שהנשים התקלחו, וקבוצה 13 זכתה בתואר "מלכת המדבר". מיהי קבוצה 13, על שום מה זכתה, במה זכתה? אין לדעת, וזה גם לא כל כך משנה. כשנשים בוחרות לזלזל בעצמן ולבטא את הפמיניזם שלהן באמצעות הסממן הגברי הפתטי ביותר – הקרב על המקום הראשון – שלא יתפלאו אם כל מה שמעניין את הצופים בבית זה להתמוגג באדנות מול מפגן צווחות השמחה הנשיות שלהן.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
