מסע חוצה הימלאיה: טיבט ופסטיבל היוגורט המסורתי

בין הרי שלג נישאים לרמות קרות וצחיחות, בין כפרים קטנים שהמאה ה-21 לא הגיעה אליהם עדיין ועד למנזרים שבהם משתמרות מלאכות עתיקות ומסרים רוחניים של שלווה, שלום ואהבה - זהו המסלול שמכתיב לנו אחד האזורים המרתקים באסיה - טיבט

בשנים האחרונות, פותחת טיבט את שעריה למטיילים עצמאיים ולקבוצות מאורגנות. אלו נחשפים לתרבות המיוחדת, למסורות העתיקות ולנופים הדרמטיים שמציעה תרבות ייחודית זו. אחד המועדים הטובים ביותר לבקר בטיבט הוא יולי או אוגוסט, אז, על פי לוח השנה הטיבטי, מתקיים בכל שנה פסטיבל היוגורט - הוא פסטיבל שו-דון.

מהי ההיסטוריה הארוכה שנכרכת בפסטיבל המיוחד הזה? מה חווים אלו שמגיעים לצפות בטקסים ובאירועים השונים ולמה דווקא יוגורט? על כך נענה במאמר זה.

מסורת שהתחילה במאה ה-16 וממשיכה עד היום

פסטיבל שו-דון שמתקיים בכל שנה בסביבותיו של ארמון הקיץ, נורבולינקה ובאתרים נוספים בעיר להאסה, מתבסס, כמו רבים מהפסטיבלים אלו המתקיימים במדינה על מסורת דתית. לפי מסורת הבודהיזם הטיבטי, הנזירים אינם יכולים לצאת מחוץ למנזר הבודהיסטי במשך שלושה חודשי הסגר. סגר זה מתחיל בדרך כלל בסביבות חודש יוני ומתבסס על האמונה שהנזירים יכולים לצאת ולדרוך בטעות על חרקים ובכך לגרום למותם.

במאה ה-16 החלו הטיבטים במנהג מיוחד, שלפיו חיכו המונים לנזירים בשעת היציאה מהסגר, כשהם אוחזים קערות חלב יאק מוחמץ (הנקרא בטיבטית “שו-דון” או “שוטון”) ומחכים לנזירים שיאכלו ויהנו מהמעדן, המזכיר כמובן יוגורט.

לצד המעדן שחיכה לנזירים, ביצעו ההמונים שחיכו בחוץ גם קטעי אופרה טיבטית שסיפוריהם חוגגים את המסורת המיוחדת הזו. מהמאה ה-17, לאחר שהדלאי למה עבר להתגורר בארמון הקיץ, המופעים נפתחו לכלל הציבור והמאורע המיוחד הזה הפך לפסטיבל המוכר כיום.

הזדמנות אמיתית להכיר את התרבות הטיבטית

הפסטיבל נפתח בכל שנה במנזר דרפונג הסמוך ללהאסה. פתיחת הפסטיבל מתקיימת כאשר 100 נזירים יוצאים מהמנזר יחד. הנזירים נושאים את הטנגקה, ציור דתי טיבטי שעשוי מצביעה ורקמה על משי ענק. במרכז הציור מופיעה דמותו של מאיטריה, הוא הבודהא העתידי. מסביב מנגנים בקרנות טיבטיות והאוויר אפוף בעשן העולה ממדורות עצי התות.

הנזירים מתפללים וקוראים פסוקים מן הסוטרות הבודהיסטיות והציור הגדול נפרש על פני במה גדולה. ההמונים זורקים צעיפי תפילה ממשי לבן על התמונה ולאחר שעתיים היא מקופלת ומאוחסנת במנזר עד לשנה הבאה. טקס זה נקרא טקסט פרישת הטנגקה והוא יריית הפתיחה לפסטיבל.

בהמשך היום מתכנסים ההמונים בארמון גן העדן, הוא ה”גנדן פוטרנג”, הנמצא בתוך המנזר. שם הם צופים באופרה הטיבטית המתאפיינת בתלבושות ססגוניות ובצלילים צורמניים, זהו עוד שלב המסמן את היום הראשון לפסטיבל. בהמשך עובר הפסטיבל לנורבולינגקה ונמשך לאורך שבע ימים.

זוהי הזדמנות לפגוש משפחות טיבטיות שמגיעות למקום ומקימות אוהלים צבעוניים יפיפיים, מאזינות לאופרה וצופות במופעי המחול. הטיבטים מתגנדרים לכבוד הפסטיבל ולובשים את מיטב בגדיהם, הם אוכלים, שותים וחוגגים.

כמובן שאי אפשר בלי לטעום במהלך הפסטיבל את היוגורט שעל שמו נקרא המאורע ובין האוהלים מחולקות קערות שופעות בחלב יאק מוחמץ, השו-דון.

לצד מופעי המחול והאופרה, שמתקיימים בארמון אך גם בנקודות נוספות בעיר במהלך ימי הפסטיבל, מתקיימים בו גם מופעי מרוצים. הטיבטים עורכים מרוצי יאק וסוסים וזו הזדמנות נוספת להכיר לא רק את העם ותרבותו אלא גם את בעלי החיים האופייניים לאיזור.

טיול לטיבט - כבר בקיץ הקרוב

פסטיבל שו-דון הוא הזדמנות עבורנו חובבי הטיולים והמסעות לצאת אל המדינה הרחוקה ולהביא איתנו קהל מתעניינים שרוצים להכיר את המסורות העתיקות הללו ולחוות את התרבות הטיבטית שעד לפני כמה שנים הכרנו רק מסרטים או מספרים.

הטיול של “רואים עולם” שיוצא לטיבט בסוף אוגוסט 2017, הוא מסע ברכב וברגל לאורך הרמה הטיבטית והתרבות ההודית המתחברת ומשפיעה מדרום. במהלך הטיול מבקרים המטיילים במנזרים הבודהיסטים העתיקים, שבהם כאמור משתמרים מנהגים ומסורות שמתקיימים לאורך כל השנה, ולא רק לצרכי הפסטיבל.

הנופים החשופים המתגלים במסעות ברכב וברגל מהווים חלק דרמטי בטיול. מעמקים פוריים וירוקים, רצופי נחלים ונהרות, אגמים וגבעות, דרך כפרים חקלאיים ומנזרים מבוצרים ועד להרים גבוהים ששלג מלטף את קודקודם, ביניהם גם האוורסט - ההר הגבוה בעולם, המכונה בטיבט צ’ומולונגמה.

במהלך הטיול שנמשך 13 ימים, מגיעים גם ללהאסה וממנה אל נקודות הפסטיבל השונות.

נופים עוצמתיים, אנשים שמשמרים בעדינות ובכבוד את מנהגי אבותיהם, אמונה בודהיסטית חזקה שעוטפת את הכל ופסטיבלים עמוסי צבע, מוזיקה ושמחה - זוהי טיבט שמתגלה במסעות החדשים - לארץ ישנה ונשכחת.