בני פחות מ-40? אולי תספיקו לראות עולם שעולה על כל דמיון
עד שנת 2037 הקונספט של עבודה, שכר וכסף הולך להיעלם מהעולם. מוצרים יהיו בחינם, מי שיעבוד יהיו רובוטים ומערכות אוטומטיות, והרעיון של עבודה תמורת שכר יישאר נחלת העבר, משהו ללמוד עליו בשיעורי היסטוריה
למערכת שלנו גונבה שמועה על המוני צעירים שמתאספים בפאבים, בחצרות ובגגות של בניינים כדי לשמוע הרצאה חדשה, מהפכנית, מבית היוצר של ‘פרויקט ונוס’, ארגון שמציע דרך אחרת לנהל את החברה שלנו ומבט אל העתיד הלא רחוק לטענתו, שבו אין לא עבודה, לא כסף וכל המוצרים זמינים בחינם. לאחר שהגענו להרצאה הזו (הירקון 70, תל אביב) והתרשמנו מאוד, החלטנו להזמין לראיון קצר את יונתן גן-מור, דובר ‘פרויקט ונוס’, על מנת לתת לכם טעימה קטנה מהדברים.
סלח לי שאני ניגשת ישר לעניין, אבל אי אפשר שלא לעצור ולחשוב: עולם בלי כסף, בלי עבודה – זה נשמע קצת דמיוני, לא?
זה נשמע דמיוני, אבל האמת היא שאנחנו גם חיים במציאות די דמיונית. דברים שעד לפני 5-10 שנים היו נראים אולי דמיוניים, כמו מכוניות ללא נהג, בתים שנבנים ע”י מדפסות תלת-ממד, קופות אוטומטיות ובנקאים אנושיים שמוחלפים באפליקציות – כל אלה מתהווים לנגד עינינו.
זה ברור לי שהטכנולוגיה מבטלת לנו עבודות ישנות, אבל האם הטכנולוגיה לא מביאה איתה גם עבודות חדשות שלא היו פעם?
זה נכון שיש גם עבודות חדשות, רק שהן ממש מעטות לעומת העבודות הישנות שאובדות לנו משנה לשנה. אם תקחי את רשימת שלושים הענפים שמעסיקים הכי הרבה אנשים כיום, כמעט כולם היו קיימים בצורה כזו או אחרת כבר לפני מאה שנים. אלו הענפים המסורתיים. הענפים החדשים, על אף שהם גדולים במונחי שווי שוק (יש שם רווחים עצומים לחברות המסחריות), הם קטנים מאוד במונחים של העסקת עובדים. אם ניקח את חמשת חברות ההייטק הכי גדולות בעולם המערבי במונחים של שווי שוק: גוגל, אפל, אמזון, מייקרוסופט ופייסבוק, כולן ביחד מעסיקות פחות מ-650 אלף איש (ברחבי העולם כולו). זה פחות משרות מאשר כמות האנשים הצעירים שנכנסים כל חודש לשוק העבודה לראשונה בחייהם. כלומר רק בשביל לייצר מספיק משרות בשביל קצב גידול האוכלוסיה (בהנחה שאין פיטורים בכלל - הערת המערכת), אנחנו נצטרך להקים כל חודש גוגל אחד, אפל אחד, אמזון אחד וכו’ – ברור לכולנו שזה לא הולך לקרות. לא בקצב הזה.
לעומת חברות ההייטק והענפים החדשים, הענפים המסורתיים מעסיקים כמויות אדירות של אנשים בעבודות פשוטות שהן מטרה קלה להחלפה באוטומציה. וול-מארט, חברת קמעונאות אמריקאית, מעסיקה למעלה משני מיליון איש - פי 5 יותר עובדים מחמשת חברות הענק שהזכרתי קודם. מקדונלד’ס, שגם היא מעסיקה מעל לשני מיליון עובדים לבדה, מתחילה כבר בימים אלו להחליף את רוב הקופאים שלה באפליקציה, גם בישראל, בדיוק כפי שהבנקים עושים. קצב הייצור של העבודות החדשות פשוט לא עומד בקצב של הטכנולוגיה. יש לך טכנולוגיה שהולכת לפגוע בענפי התעסוקה שמעסיקים הכי הרבה אנשים: תחבורה, בנייה, מסעדנות, ניקיון, קופאות... זו לא בעיה שהולכת לפתור את עצמה, אנחנו צריכים להכין את עצמנו ולהתחיל לנהל שיח ציבורי על מערכת חברתית כלכלית שמעודכנת למצב הטכנולוגיה הנוכחי. זה פשוט לא הולך לעבוד במערכות הכספיות (המערכות הכלכליות הנוכחיות - הערת המערכת)
אז בוא תספר לנו איך באמת כל זה כן הולך לעבוד? איך נראית חברה שבה אנשים לא עובדים ואין בה כסף והכל זמין בחינם? מה מציע פרויקט ונוס?
בעצם יש לנו שתי אפשרויות: או שנעמוד מהצד ונצפה במערכת הנוכחית מתפוררת בזמן שעוד ועוד אנשים מוצאים את עצמם בלי עבודה, או שניקח יוזמה ונגיד “יש לנו את כל הטכנולוגיה הזאת, בואו נבנה מערכת שבה הטכנולוגיה עובדת איתנו ולא נגדנו”. מערכת שבה כשמכניסים מכונה חדשה למפעל, כזו שמצמצמת את הצורך בעבודה אנושית, אז במקום לפטר את העובדים, אנחנו מכנסים את כולם ואומרים: “בזכות המכונה המופלאה הזו מהיום אתם עובדים שעתיים פחות ביום, ויש לכם חודש נוסף של חופשה בשנה.” בדיוק כמו בבית שלנו. הכנסנו את מכונת הכביסה, והיא גזלה מאיתנו עבודה, וזה דבר טוב – זה שיחרר אותנו מעבודה שחורה ומשעממת. מכונות יכולות לעבוד ביום, בלילה, בלי תאורה, בלי הפרשה לפנסיה, והן עושות את העבודה מהר יותר, עם הרבה פחות טעויות ובשבריר מהעלות של עובד אנושי. ואנחנו יכולים לייצר כ”כ הרבה היום, בלי עבודה אנושית, שאנחנו יכולים לספק את המוצרים בשפע, ובחינם, במקום להתנות אותם בתמורה לעבודה. אם עדיין יש לאנשים קושי עם איך דברים יכולים להיות בחינם: דמיינו שלפתע עצי תפוזים היו גדלים בכל פינה – הסופרים לא היו יכולים למכור יותר תפוזים! התפוזים היו יוצאים מהשוק החופשי, ועוברים לרשות הרבים, אלי, אלייך, אל כולנו, איפה שהאוויר שלנו נמצא. לאוויר שאנחנו נושמים יש ערך עצום עבורנו, אף אחד מאיתנו לא ישרוד דקות ספורות בלעדיו, אבל אין לו, לאוויר, ערך כלכלי – הוא בחינם. אבל אם הייתי שואב 99% מהאוויר בעולם, היית רואה אנשים מוכרים וקונים אוויר בבלוני חמצן בשוק, פתאום היה לו מחיר, הוא היה מפסיק להיות בחינם. מה שאני מנסה להגיד זה שדברים לא צריכים לעלות כסף, אם הם נמצאים בשפע. ויש לנו אפשרות ליצור כזה שפע בכל מה שאנשים צריכים – מזון, דיור, ביגוד, תחבורה, וכל יתר הדברים שלהם אנו זקוקים.
אז אתה אומר שאפשר להגיע למצב שבו המוצרים יהיו בשפע, אבל איך אפשר להגיע לזה?
בשמש לבדה טמונה יותר אנרגיה פוטנציאלית מזו שנצטרך למשך אלפי שנים. לאנרגיה גיאותרמית (אנרגיה שמקורה בחום כדוה”א - הערת המערכת) יש פוטנציאל להספיק לנו ל-2,500 שנה. לפי דו”ח של האו”ם – יש לנו יותר ממספיק מזון. אין לנו מחסור היום בשום דבר. צריך רק להסתכל בחלונות הראווה, יש יותר ממספיק תנורים, מקררים, מנורות, משקפיים, רהיטים. אין לנו יותר מחסור אמיתי. אנחנו מייצרים בייצור המוני. אבל מה שכן יש זה מחסור מכוון, כדי לשמור על רמת מחירים. כשיש יותר מדי יבול, החקלאים הופכים עליו את האדמה או שורפים את התוצרת החקלאית “כדי לאזן את המחיר בשוק”, המקררים שייצרנו פעם החזיקו ארבעים שנים, היום היצרנים הגדולים מהנדסים אותם להתקלקל אחרי בערך שמונה שנים כדי שאנשים ימשיכו לקנות וכך תתאפשר עוד עבודה ורווחים ליצרן. זה נקרא “התיישנות מתוכננת”. אז אפשר לייצר שפע אם לא נעשה את הדברים האלה, אם ננהל את המשאבים שלנו בחוכמה. אנשים אומרים “איך דברים יהיו חינם, הרי הכל עולה כסף” – בטח עולה כסף כשאתה שורף מזון טוב כל שנה וזורק מוצרים טובים לפח. הילדים שלנו לא יאמינו לטיפשות שלנו, הם ישאלו “זה לא היה ברור שאתם יוצרים מחסור בעצמכם כששרפתם יבולים וכשיצרתם מוצרים שמתקלקלים אחרי זמן קצר?” רוב המפעלים שמייצרים את המוצרים שאנחנו קונים – בשעה מסויימת הם עוצרים. למה הם לא עובדים מסביב לשעון? כי אז יהיו יותר מדי מוצרים בשוק. אז השיטה הכספית מבוססת על מחסור, ומנציחה אותו. אבל אם נשים סוף לרעיון הזה של כסף וננהל את המשאבים בצורה אינטליגנטית, אין לנו בעיה לייצר שפע. אנחנו צריכים לקחת את זה כמשימה, בדיוק כפי שעשינו עם כיפת ברזל למשל. לקחת את המוחות הטובים ביותר שיש לנו, ולתת להם את המשימה של סיפוק דיור, תחבורה ומזון ולכולם, לבנות מערכת שדואגת לכולם. אנחנו יודעים יפה מאוד לעשות את זה בזמן מלחמה, למשל לייצר מערכת הגנה מפני טילים. אנחנו משנעים משאבים, מהנדסים וטכנולוגיה ומשיגים את המטרה. הגיע הזמן שנעבוד על העתיד שלנו: על האוויר שאנחנו נושמים, המים שאנחנו שותים, תאונות הדרכים, נקים ערי גנים, מרכזי מדע, מרכזי מוזיקה, מרכזי אומנות, מרכזי תרבות וניצור סגנון חיים של שפע – וזה אפשרי, אם נרצה.
איך זה יעבוד בדיוק?
זה יעבוד בדומה לספרייה הציבורית. היום אתה יכול להיכנס לספרייה, לקחת איזה ספר שאתה רוצה, אתה קורא אותו ומחזיר כשאתה מסיים. אז אנחנו רוצים גם ספרייה של רכבים שנוסעים ברחבי העיר. אתה לא צריך רכב משלך! אתה צריך גישה לרכב כשאתה צריך אותו, אז אתה מזמין רכב ללא נהג דרך אפליקציה, נכנס לרכב האוטונומי, אומר: “קח אותי להבימה”, והוא מסיע אותך לאן שאתה צריך, אתה יורד ומשם הוא נוסע לקחת מישהו אחר לאן שהוא צריך – ככה יש לך פי עשרה יותר רכבים זמינים מבלי שייצרת עוד רכב אחד – ואתה לא משלם לא ביטוח, לא מוסך, לא טסט, וכל הכבישים והחניונים התפנו לך. הרי אנחנו לא באמת צריכים את כל הרכבים האלה תקועים 23 שעות ביממה באחסון הזה שנקרא חנייה. מכוניות לא צריכות מנוחה! זה בזבוז של משאבים ושטחים וזה חוסם לנו את הכבישים. עכשיו, נניח שאתה יוצא לטיול למקום יפיפיה ורחוק, ואתה רוצה מצלמה טובה איתך, לא זו של הפלאפון, אז אתה ניגש למרכז הגישה, שהוא הספרייה של המצלמות, אוסף מצלמה, משתמש בה, וכשאתה חוזר מהטיול ואתה לא צריך אותה יותר, אתה מחזיר אותה למרכז הגישה.
למה שאנשים יחזירו את המוצרים? ומה קורה כשהם מתקלקלים לעיתים קרובות?
במרכז הגישה מתחזקים את המוצרים בצורה הטובה ביותר ומשדרגים אותם לרמה הגבוהה ביותר העדכנית. אם ניקח את המצלמה, במרכז הגישה משדרגים את חיישן הצבע שלה ואת העדשה, ובפעם הבאה שתצטרך את המצלמה, היא כבר תהיה טובה יותר. למה לך לשמור אצלך מצלמה מגרסה ישנה?
אם רגע נעצור ונחשוב על זה, אנחנו לא באמת מעוניינים בטרחה של בעלות על חפצים, אנחנו רק רוצים להשתמש בהם. אנחנו לא רוצים למלא אוויר באופניים, לשמן את השרשרת, למתוח את הברקסים, לעלות אותם לקומה שניה כדי שלא יגנבו לנו - מה שאנחנו באמת רוצים זה שהם יהיו מוכנים לשימושנו בכל זמן שנרצה ואיפה שנרצה. אנחנו באמת לא רוצים להיות בעלים של דברים, אלא גישה אליהם, כשהם מתוחזקים בצורה הטובה ביותר, בלי תור, בלי טפסים, בלי ביורוקרטיה ובלי תשלום. ביהדות קראנו לזה “מרבה נכסים מרבה דאגה”.
מה נעשה אם זה יתקלקל? אנחנו יכולים לייצר מוצרים שלא יתקלקלו או יתבלו, יישברו או יתלכלכו, בכלל! פשוט במערכת שלנו כיום, אם האוזנייה שלך התקלקלה, אני מוכר עוד אוזנייה. אם תחשבי על הטלפון הציבורי של בזק, היית טורקת אותו בעצבים – הוא לא נשבר. למה? כי אז בזק היו צריכים לשלם על זה. אבל הטלפון שלך בבית, או הנייד, כל נפילה הכי קטנה והם נשברים, ואז החברה מוכרת עוד מכשיר או עוד מסך. היום אם צריך להחליף לך קפיץ קטן במכונית, קשה מאוד להגיע אליו, והטכנאי יצטרך אולי שעתיים עבודה בשביל זה. את תשלמי 10 שקל על הקפיץ ועוד מאתיים שקל על העבודה שלו. אבל אם חברות הרכב היו צריכות להעניק שירות לרכב לעשרים שנה, אם הייתה לך אחריות לעשרים שנה, את יכולה להיות בטוחה שכל המנוע היה נשלף בקלות, והטכנאי היה יכול להגיע לכל חלק במנוע תוך כמה שניות. כי זה היה מוזיל להם את העלויות. היום העלויות האלה הן עלייך.
אם אנשים לא יעבדו כל היום, מה הם יעשו בכל הזמן החופשי הזה שייווצר להם?
אנשים ילכו למרכזי מוזיקה, מרכזי אומנות, מרכזי תרבות, יטיילו מסביב לעולם, יכירו תרבויות שונות, יחזרו לאוניברסיטה וילמדו כל מה שמעניין אותם, יעסקו במדע, הנדסה, יעבדו על הגנה מפני הוריקנים, רעידות אדמה, על תרופות למחלות, לא יהיה יותר דבר כזה “עמותה למלחמה בסרטן” שמקוששת פרוטות. יש לנו שפע – כל מעבדת מחקר תקבל כל מה שהיא צריכה לכל הרוחות. אנשים יעסקו בפיתוח, במחקר, ברפואה. לא רק בהארכת תוחלת החיים שלנו, אלא גם באיך לנקות את כלי הדם שלנו ואיך לעצור את מנגנוני ההזדקנות. נעבוד על איך לשפר את היחסים בין בני אדם, איך לפתור בעיות אגו, איך לא להסכים אחד עם השני ועדיין לא להתעצבן, איך למצוא משמעות בחיים, כל מה שחסר בחינוך שלנו. אנשים יבלו זמן עם המשפחה והחברים שכיום הם כמעט ולא רואים כבר. אנשים יפיקו סרטים, יכתבו שירה, מחזות, ספרים. אנשים היום עובדים כ”כ הרבה כך שהם שכחו מה הם רצו לעשות לפני שההורים באו ואמרו להם שיעזבו את זה ושהם צריכים להיות פרקטיים. “עבודה סוציאלית? שיקום עבריינים? אין בזה כסף, לך תלמד ראיית חשבון”. לראשונה בחייהם אנשים יוכלו לממש את עצמם ולחיות את החיים שלהם במקום להתפשר. למצוא משמעות בחיים במקום להישאר בעבודה שהיא בסדר כי צריך לשלם חשבונות. בקצרה, אנחנו רוצים לתת לאנשים את החיים שלהם בחזרה, החיים שלהם שנלקחו מהם.
האם זה לא קצת אוטופי? הרעיון הזה נשמע חולמני ונהדר, אבל לא באמת אפשרי הרי, לא?
אני באמת חושב שאם ניקח את עצמנו בידיים, אנחנו יכולים לבנות חברה שתיראה פנטסטית להדהים. למעשה, הילדים שלנו יגידו לנו: זה לא היה ברור לכם שכשאתם שורפים מזון אז דברים עולים כסף? לא ראיתם שאתם מבזבזים לאנשים את החיים בעבודות מטופשות שאפשר למכן בשנייה? אני באמת חושב שכל מי שחי פה בנס הזה שנקרא מדינת ישראל, יודע שהסבים שלנו שעזבו את אירופה בשביל להקים את המדינה נתקלו באותן תגובות לגבי ההקמה של מדינת ישראל: “אתם אידיאליסטים, זה בחיים לא יקרה”. אני חושב שהיום אנחנו הרבה יותר חשדנים כלפי האמירות האלו “זה בחיים לא יקרה”. כל אדם עם טיפה רקע בהיסטוריה יודע שרק בגלל שמשהו נשמע דמיוני לא אומר שהוא לא יקרה. אני חושב שרוב השינויים האחרונים בטכנולוגיה הפתיעו את רוב האנשים. רוב האנשים בגילכם חוו כמות עצומה של שינויים במהלך חייהם, ויש עוד הרבה דברים מדהימים להפליא, שפשוט הולכים לקרות. ואף אחד בגוגל או בטסלה מוטורס, לא הולך להתייעץ עם נהגי המוניות לגבי מה דעתם על מכוניות ללא נהג. זו פשוט הדרך שבה ההיסטוריה צועדת כרגע, ואנחנו צריכים ללמוד להתאים את עצמנו לשינויים האלה, המדינות שלא יתאימו את עצמן בזמן, פשוט ישארו מאחור.
אני הייתי בהרצאה המלאה שלך, ולכן הדברים נשמעים לי הגיוניים, כי התעכבת והדגמת וסיפרת המון דברים שהיום בראיון לא הזכרת מפאת קוצר זמן. האנשים שקוראים את הראיון עכשיו, בטח יותר מתקשים לראות את הדברים. איזו אפשרות אתה מציע להם, אם הם היו רוצים לבחון את הדברים שלך יותר לעומק?
את צודקת, קשה מאוד להציג את הרעיונות האלה לעומק ב-7 דקות. אלו רעיונות שעל כל אחד מהם יש שיעור שלם או כמה שיעורים בסמינרים של עשרות מפגשים.
הגיוני מאוד שיישארו אצל הקורא המון שאלות שלא הספקתי לענות עליהן היום, או שאלות שנגעתי בהן, אבל הקורא מרגיש שהשארתי את הקצה הזה פתוח מדי, ולכן הייתי רוצה להזמין את כל מי שהנושא מעניין אותו לחפש על פרויקט ונוס בגוגל ולהיכנס לאתר שלנו. את ההרצאה המלאה ניתן למצוא אונליין או שניתן ואפילו עדיף להגיע להרצאה פיזית. אנחנו מקיימים הרצאה פתוחה אחת לחודש בתל אביב.
אם הקוראים בבית אוהבים את מה שאני אומר, אוהבים את הרעיון, אני מזמין אתכם להצטרף לפרויקט ונוס ולעזור לנו לממש אותו, כי אנחנו לא נוכל לעשות את זה לבד. פרויקט ונוס לא מציע רעיון מושלם, אנחנו לא מאמינים שיש דבר כזה רעיון מושלם. הוא פשוט הרבה יותר טוב ממה שיש לנו כיום. מערכת כלכלית-חברתית מעודכנת למאה ה-21 ולא שאריות שאנחנו גוררים איתנו מהמאה ה-18.
אתה מעביר הרצאות רק אחת לחודש ורק בתל אביב?
ההרצאות האלו הן פתוחות ואינן כרוכות בתשלום חובה. אבל כשמכינות קדם צבאיות, תיכונים, יחידות בצבא, תוכניות העשרה באוניברסיטאות, פקולטות לכלכלה שרוצות לתת גם ראייה ביקורתית על מה שהן מלמדות, תנועות נוער, ועדי עובדים, חברות הייטק, קהילות או קיבוצים רוצים לארגן הרצאה אצלם, הם פשוט יוצרים איתי קשר בטלפון 050-6391367 או אפילו במסרון, ואנחנו מתאמים הרצאה במועד ומיקום שמתאימים להם.
אני מבינה למה תיכונים ותנועות נוער עשויים להזמין אותך, אפילו אני יכולה לדמיין שחלק מהפקולטות לכלכלה יזמינו אותך, אבל למה שחברות הייטק או ועדי עובדים יזמינו אותך? איך הנושא הזה תורם להם?
ההרצאה מאוד שוברת תבניות ודפוסי חשיבה, מחזקת מאוד חשיבה יצירתית ומחוץ לקופסה וכמובן חשיבה ביקורתית – וזה מעניין מאוד חברות רבות. אבל מעבר לכך, ההרצאה מרתקת, ראית בעצמך, אנשים פשוט נשארים מרותקים ורוצים להמשיך לדון בזה עוד שעות. רוב האנשים לא נוגעים בטלפון שלהם במשך כל ההרצאה (שהיא כשעתיים - הערת המערכת) וזה דבר מאוד נדיר בימינו! מי שעובר את החוויה הזו, ממשיך לדבר על כך עוד חודשים. לכן, בנוסף לחברות שמזמינות את ההרצאה לצורך הגמשה של תהליך החשיבה, חברות אחרות מזמינות את ההרצאה פשוט כצ’ופר לעובדים לימי כיף, או ל Happy-Hour של יום חמישי.
תודה לך על הזמן שהקדשת יונתן! לפני ששמעתי את ההרצאה, אולי הייתי מעט סקפטית לגביי הרצאה כצ’ופר, הרצאה נשמע כמו משהו משעמם, אבל אחרי ששמעתי אותה, אני יודעת שזה אחד האירועים המסעירים ביותר להיות בהם בתקופה הזו.
אקו"ם