על טיולי הליקוט של הברקוביצ'ים כבר שמעתם?

הטבע מלא בצמחי מאכל ומרפא, צריך רק להכיר, לקטוף ולאכול. אביבית ומורדי ברקוביץ', להלן הברקוביצ'ים, מדריכים כבר שלוש שנים טיולי ליקוט חווייתיים ברחבי הארץ. הצטרפנו לטיול כזה ביער עופר שליד זיכרון יעקב וטעמנו משפע הנבטים שאחרי הגשם הראשון, בחוויה של חיבור לטבע האמיתי שלנו

מאת: קובי שם טוב

על טיולי הליקוט של הברקוביצ’ים - אביבית ומורדי - שמענו כבר פעמים רבות. מבני משפחה וגם מחברים. הם סיפרו לא רק על החוויה של טיול בטבע, כמו שאנחנו אוהבים, אלא על חיבור אמיתי לטבע, על היכרות עם צמחי מאכל ומרפא, על הרחבת אופקים, על התנסות בטעמים, בריחות ובצבעים ועל ההזדמנות להתבונן מחדש ומזווית אחרת לגמרי על היחסים שפיתחנו לאורך השנים עם הטבע הסובב אותנו.

“הטבע מלא בצמחי מאכל ומרפא”, אומרת אביבית, “אנחנו רק צריכים להכיר אותם ולהיות מודעים לאיכויות שלהם, על מנת שנוכל להוסיף אותם לתפריט שלנו, ליהנות מיתרונותיהם, מהתרומה שלהם לסיוע בתחזוקת הגוף, הזנתו, בריאותו וניקויו. אני רוצה להעביר את המטיילים חוויה של נינוחות בטבע. שירגישו בו כמו בבית ושיכירו את השפע שיש בו כמו בשוק ובסופר. שנדע שהוא יכול לתת לנו גם מענה לבעיות, כאילו היה סופרפארם והכל בחינם. רק להכיר, לקטוף ולאכול”.

הגענו, אם כן, בשבת בבוקר, לנקודת המפגש שבחניון הזיתים שליד כרם מהר”ל, ממש מתחת לזיכרון יעקב. בחניון כבר חיכו למטיילים הברקוביצ’ים, אביבית ומורדי, כשהם שוקדים על הכנה של תבשילים בשני סירי פויקה שנתלו מעל למדורה, לקראת ארוחת הצהריים. באחת מהן ביעבע תבשיל ירקות שורש, שלאחר מכן נוספו לו רוטב עגבניות ושעועית לוביה ובשני הלך והתגבש תבשיל ירקות מגוון בתיבול הודי. על סירי הפויקה ניצבו מורדי ברקוביץ’, הבעל שהוא גם אחד המדריכים בטיול וברק כגן, תלמיד באחד הקורסים למדריכי טיולי ליקוט שמעבירים הברקוביצ’ים. בשולחן הפיקניק הסמוך עסקו המטיילים בקילוף ובחיתוך הירקות לפויקה. על גבי טבון שהוצב על מדורה נוספת נאפו פיתות חמות, מבצק שאותו הכינו המטיילים במקום ואוויר הבוקר הקריר התמלא בריחות נעימים ומעוררי תיאבון.

לפרטים נוספים- http://www.joti.co.il/

כל אותו הזמן קיבלה אביבית את פני המטיילים שהגיעו. עבור חלקם זו הפעם הראשונה בטיול כזה. אחדים מהם הגיעו לעוד סיבוב, כשהם מביאים איתם חברים נוספים, על מנת לשתף גם אותם בחוויה. בסך הכל היינו שם כ-30 מטיילים: משפחות עם ילדים בכל הגילאים, זוגות, צעירים, מבוגרים, נשים וגברים ועל פני כולם חיוכים של שבת בבוקר, שהתאימו גם למזג האוויר – שמש חורפית נעימה שליטפה את כולם, אחרי הגשם שירד רק לפני יומיים. “הגשם הזה יספק לנו שפע של נבטים טעימים”, הבטיחה אביבית.

ארוחת הבוקר – הפיתות הטריות עם ממרחים של בלוטי אלונים טחונים עם דבש חרובים וטחינה עם דבש חרובים - הסתיימה וכולנו התיישבנו לשמוע על הסיור הצפוי. הברקוביצ’ים עושים סיור מקדים באזור בימים שלפני הטיול, בוחנים את הצמחייה שלאורך מסלול ומכינים דפי היכרות מצולמים, עם הצמחים שמחכים לנו על פני המורדות. הפעם, כך סיפרה אביבית, נפגוש בעיקר נבטים.

“ארבע עשרה שנים עבדתי בתחום ההיי-טק”, סיפרה אביבית לפני שיצאנו לדרך, “אבל כל הזמן היה בי קול קטן שלחש לי ‘לא כאן’. עברתי מאלביט, לאינטל, לאיי.בי.אם וכל הזמן שמעתי ‘לא כאן’. כשנפגשתי עם טיולי הליקוט התאהבתי והבנתי שזה מה שחיפשתי והפעם ‘זה כאן’. תמיד אהבתי לטייל בטבע, אבל מרבית הטיולים שאנחנו מכירים כוללים הליכה באיזה מסלול, תצפית על נוף יפה ואז ארוחה במסעדה או בבית. ליקוט הוא טיול בטבע שכולל גם את הארוחה. מכירים את הסרט ‘מטריקס’ והבחירה בין הגלולה הכחולה לאדומה? אז אני לקחתי את הגלולה הירוקה וגיליתי שאנחנו מוקפים בטבע השופע בצמחי מאכל ומרפא ומאז אין דרך חזרה. אנשים מחפשים היום מזונות-על, מה שקוראים סופר-פוד, ומוכנים לשלם עליהם הרבה כסף. הטבע מלא בכאלה. למשל, ינבוט השדה, שהוא סוג של עץ שצומח רובו מתחת לאדמה ורק הפירות שלו מבצבצים מעליה. בקרב החקלאים הוא מוגדר כאסון שאי אפשר להיפטר ממנו ואני אומרת IF YOU CANT BEAT THEM - EAT THEM. אם אינך יכול לנצח אותם – תאכל אותם. ינבוט השדה מנקה את הכבד מרעלים, הוא אנטי פטרייתי ואפשר להכין ממנו אבקת מרק בטעם פטריות לפויקה שלנו”.

מרבדים סגלגלים של סיתווניות היורה קיבלו את פנינו על שיפולי ההר שעמדנו לטפס עליו וכבר עם הצעדים הראשונים שמענו את אביבית: “זהירות, לא לדרוך על האוכל”. מתחת לרגלנו השתרע מרבד נבטים זעירים של חרדל לבן, שערכו לנו היכרות עם סדרת הנבטים שנפגוש בהמשך הטיול. נבטי הגדילן היו הבאים בתור. הם היו בשרניים, עתירי נוזלים, וטעימים, למרות מרירות קלה. “גדילן הוא אלוף בניקוי רעלים”, סיפרה אביבית. “הוא מגן על הכבד, מוריד כולסטרול וממריץ את מיצי המרה. אנחנו לא רגילים לטעמים מרים, אבל גם הם נחוצים לנו. אפשר להוסיף לנבטים הללו לימון או מלח והם יספקו את הרצון שלנו למשהו מר, שבדרך כלל מקבל מענה בצורת קפה שחור או שוקולד מריר”.

אביבית בראש טור המלקטים, מחפשת אחרי צמחים, נבטים וזרעים.צילום- ארז לוין

המשכנו במעלה ההר, עוברים על פני עצי זית עתיקים בני מאות שנים והכרנו גם את נבטי הסירפד, צמח שעשה לעצמו יחסי ציבור רעים בשל העלים הקוצניים שלו, הגורמים לגירוי וגירוד העור. אלא שבגרסתו הנבטוטית הסרפד הוא סופר-פוד מהזן המשובח ביותר - מולטי ויטמינרל. עשיר בויטמינים ומינרליים, בדומה לגלולת הצנטרום שרבים מאיתנו מכירים. “זהו צמח שגם בונה וגם מנקה”, הסבירה אביבית, לפני שעברנו למדף הנבטים הבא - מרבדי החוביזה. “לעלעלים של נבטי החוביזה יש צורת לב”, סימנה אותם אביבית, “הם מתוקים והם תומכים ברקמות הריריות שבגוף. מונעים שיעול ומונעים מרקמות ריריות להתייבש. מהעלים אפשר להכין סלט או חביתת ירק טעימה ובריאה”.

אביבית, במכנסי גרביונים כהים, שמעליהם חצאית משובצת ירוק וסריג כחול, היא פצצת אנרגיה. היא שופעת ידע ומפזרת אותו במנות נדיבות לכל השומעים. היא מכירה את הצמחים, הנבטים, הפרחים והעצים כאילו היו בני משפחה. מברכת אותם לשלום, עורכת לנו היכרות איתם ונראה שהיא ממש גאה בטבע שעמד בציפיות וסיפק לנו שפע של אוכל טרי וטעים. היא צועדת בראש הטור, מלווה בכלבה צ’ואי, כאשר סביבה מתקבצים בעיקר הילדים. הם מקשיבים בעיניים פעורות להסברים שמלווים כל פרח וצמח ומיד כשהם לומדים להבחין בין סוגי הנבטים, הם ממהרים אל המרבדים הירקרקים ומלקטים מהם באצבעות קטנטנות צרורות של נבטים לסלסילות ירוקות (בצבע ורוד) שקיבלנו בתחילת הסיור. הם שואלים שאלות, מתעניינים, מתרוצצים בין הסלעים ונהנים מהחוויה המעשית, שכמוה אי אפשר לקבל באף שיעור טבע או מולדת, או איך שקוראים לזה היום במערכת החינוך. ההורים מילאו את חובתם לצלם כמה שיותר וגם הם טעמו מכל הבא לפה. כל מי ששמע מהמורים על ילדים שמתקשים להקשיב בכיתה, שלא מתעניינים בחומר הלימודים ושחולמים כשהמורה מדברת, צריכים לראות איך נראית חוויית לימוד אמיתית בשטח.

בראש ההר חיכה לנו עץ חרובים עמוס פירות, שחלקם נשר ארצה. “החרוב הוא קטנייה”, סיפרה אביבית, “וכאוכל הוא מאוד מנחם. נוכל להכין על האש חרובשמלו, שיש לו מתיקות טבעית וממנו מכינים את דבש החרובים, שהוא אנטי סרטני”. טעמנו גם את פירותיו המתקתקים והזעירים של האשחר הארץ ישראלי, כולל אזהרה שלא לאכול ממנו בכמות גדולה, הגורמת לשלשול.

מהפסגה יכולנו לצפות אל מישור החוף, אל הים השקט, אל בריכות הדגים של מעגן מיכאל הסמוכות לכביש החוף ולנשום את הרוח הנעימה והקרירה שעלתה מהים. השמש כבר הגיעה לשיא גובהה ואנחנו התחלנו לגלוש בחזרה אל החניון, פוגשים בדרך את החצי השני של החבורה, שטיילה בהדרכת מורדי.

הברקוביצ'ים מטפלים בתבשילי הפויקה לקראת ארוחת הצהריים.צילום: ארז לוין

למטה כבר חיכו לנו קדירות הפויקה המהבילות. שלל הנבטים שליקטנו בטיול הפכו לסלטים מרעננים וטעימים, שיחד עם התבשילים החמים השלימו ארוחת צהריים עשירה ומשביעה. המטיילים התיישבו ליד שולחנות האוכל, עייפים אך מרוצים כמו שאומרים וחילקו חוויות זה עם זה. בסביבות השעה שתיים כבר החלו כולם להתקפל ואנחנו נשארנו לשמוע מאביבית ומורדי – זוג מקסים והורים לשלושה ילדים שגם הם מצטרפים מדי פעם לטיולים – על המיזם המבורך שלהם, שחוגג כבר שלוש שנים.

מתברר שטיול המשפחות שהיינו שותפים לו הוא רק אחד מכמה סוגים של טיולים המצויים בתפריט של הברקוביצ’ים. יש גם טיולים מיוחדים לאירועים משפחתיים, מבר המיצווה של הילד ועד ליומולדת של הסבתא, במתכונת של אירוע פרטי. יש טיולים מעט יותר מורכבים וארוכים לחברות, לאירגונים ולוועדי עובדים. בנוסף מדריכים הברקוביצ’ים גם בקורסים למורים לליקוט ובישול בטבע וכן בקורס למורים לליקוט, הכולל כ-17 מפגשים מקצועיים (פעמיים בחודש), כולם בטבע ונמשך כתשעה חודשים, עד לקבלת תעודה.

את הדקות האחרונות עשינו בחברת אביבית ומורדי, כאשר המטיילים נפרדים מהם לשלום. צריך רק להסתכל על פניהם המוארות של המטיילים, שנפרדו מהשניים בחיבוקי תודה וחיוכים רחבים, כדי להבין עד כמה משמעותית היתה עבורם החוויה, ובמיוחד עבור הילדים, שחזרו הביתה עם סלי נבטים, פירות יער וחרובים, שבעים, מחייכים ומרוצים. את המשך התודות, את הצילומים ואת השיתוף בחוויות, ראינו כבר באותו ערב בעמוד הפייסבוק של הברקוביצ’ים: “המרכז המקצועי לליקוט, מלקטים עם הברקוביצ’ים”.

וכך כתבה אביבית אחרי הטיול, מתחת לתמונה עם השולחן המלא בכל הטוב שאכלנו: “תודה לאלוהי הנבטוטים, ששפעו עלינו מתנובתם היום. תודה לכל האנשים המקסימים שבאו לחגיגת הטעמים שלנו בטבע. המבטים וההבעות שלכם כשכל האוכל הטעים הזה נאכל, שווים הכל”.

“למה אני עושה את זה?”, שואלת אביבית בדף הפייסבוק שלה?, “למה אני משקיעה שעות ביצירת סרטונים (חינמיים) על צמחים? בכתיבת מדריך ליקוט חינמי שמאות אנשים כבר הורידו ויצאו איתו לטבע ללקט? למה אני כל הזמן משפרת את הסדנאות שלי, כדי שיהיו יותר מעניינות, כדי שמי שמגיע יקבל יותר, יזכור יותר ויוכל ללקט יותר גם בלעדי?

“כי אני רוצה להשפיע. אני רוצה להעביר חוויה של נינוחות וכיף בטבע, שנרגיש בטבע בנוח כמו בבית. אני רוצה לקרב אנשים לטבע, לטבע שבחוץ, ולטבע של מי שאנחנו. לתת לאנשים תחושת ביטחון בעצמם ובעולם הזה. להראות כמה העולם הזה הוא מקום טוב לחיות גם בלי לקנות.
אני עובדת עם האדמה, הצמחים ועם הטבע. עם מה שאמיתי ושאין לו תג מחיר.

“לא תמיד זה פשוט. לפעמים אני ממש מרגישה שאני שוחה נגד הזרם. אני מרגישה שכל כך הרבה יותר קל לאנשים להאמין לפרסומות, לקחת כדור/שאכטה/לאכול כדי שזה יעבור. במקום לראות שהדבר האמיתי, זה שעשינו אלפי שנים - ליקוט – יכול להחזיר אותנו לפוטנציאל האמיתי שלנו, לעשות שקט בראש, בבהירות ובנוכחות ברגע ללא מאמץ. אני מזמינה אתכם לשחות איתי נגד הזרם. כי רק דגים מתים (וצרכנים) שוחים עם הזרם”.

לפרטים נוספים- http://www.joti.co.il/