תכירו את הזאבות מוול סטריט

כל מה ששיר זיו רצתה זה להרוויח משכורת חודשית בשעת עבודה. אז היא הכינה את המחברת ואת המרקרים ולקחה קורס במסחר בשוק ההון ; רגע לפני שהבינה שהעסקאות היחידות שתעשה יהיו מול המוכרות בקניון, היא פגשה את הנשים שרואות במסחר בבורסה דרך חיים

הדבר הראשון שלמדתי הוא שאין בבורסה של תל אביב מניות של זארה. כלומר, יש חברה שמחזיקה בבעלות על רשת ההלבשה זארה (שמה אינדיטקס, אם אתם ממש מתעקשים), אבל בבית הספר למסחר בשוק ההון לא מלמדים איך לרכוש אותן, כי העיסוק הוא לא בבורסה הקטנה של תל אביב, אלא בסחר במניות בוול?סטריט.

הגעתי ל”סימפל טרייד” כתלמידה מן המניין. אף אחד לא חשד בי. בסופו של דבר, אני נראית כמו מישהי שיכולה לנתח גרפים, לזהות מגמות, לתת פקודות ולהרוויח כל יום מאות או אלפי דולרים.

קליק וגם אתם תלמדו לסחור בשוק ההון >>

כשסיפרתי לרואה החשבון שלי על מטרותיי, הוא התחיל לצחקק. “אין לך כסף להשקיע, ומה שתשקיעי תפסידי”, הסביר לי ברכות אופיינית. אז ניתקתי לו את הטלפון והלכתי לבכות לדודו רוז. רוז (31), גורו מניות, מייסד מכללת “סימפל טרייד” ואחד ממוריה, דווקא האמין שאני יכולה, אבל לא אם אני מחפשת כסף מהיר. “אין קסמים”, הוא אמר. “אני לא מבטיח לך הרים וגבעות. יש סטיגמה על הבורסה שמתעשרים בה ביום אחד, בין לילה. אני בעד להרוויח קצת כל יום, וזה יוצא הרבה כל חודש”.

רוז מספר שגם הוא נתקל בקשיים כשהודיע להוריו שהוא רואה בסחר בבורסה את עתידו. גם הם לא הבינו מה קרה לילד, פולני מבית טוב, שעזב את הבית בגיל 23 והפך את התחביב למקצוע. כסוחר קטן הוא אפילו פתח בלוג, שבו חשף את מהלכיו, נתן מבט ראשוני על סחר במניות מבפנים, צדק, טעה, הסביר, ניתח, וריכז סביבו עדת מעריצים, שביקשו ללמוד איך עושים את זה באמת, לא בתיאוריה. ב?2009 הוא ייסד את המכללה, ועכשיו הוא עומד מולי ומבקש להנחות אותי בדרכי להפוך לסוחרת עצמאית.

אני משננת את דבריו ופותחת את הספר של קורס “מסחר יומי בבורסה האמריקנית”. חברת דיסני – כדאי שתיזהרי, אני יודעת שקוראים לך DIS ואני מתכוונת לקנות את כל המניות שלך, עד האלזה האחרונה.

מכאן ואילך, אין בכל הכתוב לעיל המלצה על מסחר במניות או על ידידות אפלטונית איתן. כל פעילות שתעשו היא על אחריותכם הבלעדית – כי לי אין מושג.

מהקומה ה?19 של בניין המשרדים ברמת גן, החלום על עצמאות כלכלית נראה בר הגשמה. הנוף שמולי – שקיעה מעל מגדלי YOO – מעורר מחשבות נוגות על אושר ועושר, וכשרוז מדבר, אני מתאמצת להקשיב.

בית הספר מציע מגוון קורסים במחיר ממוצע של כמה אלפי שקלים. בכל כיתה 30-20 תלמידים. מסלול הלימודים בקורס שלנו בן 22 שבועות, ואת הידע שנצבור נוכל ליישם בחדר המסחר, הממוקם בתוך בית הספר, או בבית, עם לפטופ במיטה. הרעיון הוא לייצר לכל אחד מסלול פרנסה שיטתי ועקבי.

“המורה הכי טוב זה הזמן”, מבהיר דודו ומבטיח כי כל אחד ואחת משתפר תוך כדי מסחר. גם לי יש סיכוי!

אני לומדת שיש סוגים שונים של מסחר. יש מסחר בסווינג (תנועת נדנדה), יש שורט ויש ריברסל, ויש מודלים מתקדמים (מה?). אבל היי, אני נמצאת בהכשרה בסיסית, אז יש לי זמן עד אז.

“מה זו בורסה?” שואל אותי רוז, ואני נאלמת.

“שוק”, הוא עונה במקומי. ברור שידעתי את זה.

את ראשי התיבות של הנפקה (IPO) אני כבר כותבת במחברת, וגם את שעות המסחר, שלא אשכח. מתברר שהבורסה בארה”ב פתוחה בסך הכל שש שעות וחצי ביום, בין 16:30 ל?23:00, שעון ישראל. אני חייבת לציין שהשעות אינן נוחות לי במיוחד, אלא אם כן אפשר לסחור תוך כדי משחק רביעיות, הרכבת פאזלים, התקנת חביתות, הקראת סיפורים, שטיפת כלים ועילפון.

דודו לא מבין מה הבעיה שאני מציגה בפניו. מבחינתו, גם שעה של עבודה בין 21:00 ל?22:00 זה מספיק. המוטו שלו הוא “מי לא ירצה משכורת חודשית בשעת עבודה”, וכששואלים אותו כמה שעות ביום אתה עובד – הוא נהנה לזרוק את הספרה אפס.

“אני עושה ניתוח, שולח מניות, אבל אין לי שעון, אין לי שעות, אין לי בוס ואין לי כרטיס לחתום עליו. לסחור במניות זו עבודה שמתאימה לדור שלנו, וזו הזכות של הדור שלנו. לנו יש חופש לבחור, אבל מרוב שיש חופש לבחור, אנשים לא בוחרים – הם זורמים. אם יש משהו שמניע אותי, זה לראות מה הרוב עושה – ולעשות ההפך”.

עכשיו אנחנו עובדים על ההבדל בין מניה לבין נדל”ן. “בתרבות שלנו רואים רק בנדל”ן נכס. הבעיה שבנדל”ן צריך כמה מאות אלפי שקלים מינימום כדי להתחיל. וורן באפט לא התחיל מנדל”ן כי לא היה לו כסף לנדל”ן (אני בחברה טובה!). הוא התחיל ממניות, שם אפשר להתחיל מאלף דולר, ולהגיע לאושר ולעושר”.

זהו, אני מרגישה מוכנה להתחיל לסחור. אבל המורה לא מרשה לי לפנטז. “אני רוצה שתזכרו שכל הרעיון הוא לקחת מהציבור כסף. הבורסה היא ג’ונגל, שוק לכל דבר. אנחנו קטנים בסכום הכסף שלנו, אבל כולם רוצים להיות גדולים”.

לפני שאני ממהרת להתערב, דודו שואל אם יש לי מיליארד דולר. “לא עלי כרגע”, אני מודה, וזה מה שהופך אותי לסוחרת קטנה.

“היתרון בהגדרה סוחרת קטנה הוא שאת יכולה מייד למכור ולקנות מניות, ולהיות פחות חשופה לסיכונים”, הוא מסביר. הייתי מעדיפה את מיליארד הדולר.

על המקרן כבר רצים גרפים של מניות. אני זוממת לקנות מניות של קוקה קולה ולייצר אספקה קבועה של קולה זירו לביתי, בלי צורך להגיע לחנויות. אבל איפה מוצאים את קולה?

לג’ונגל יש שפה משלו, שפת הקיצורים, שתיים או שלוש אותיות באנגלית, שכדאי שאלמד לזהות. מאחורי כל קיצור עומדת חברה שאת המניות שלה אוכל לרכוש. ואז למכור. ואז שוב לרכוש. וחוזר חלילה. לפקודות יש גם שמות מקוצרים. הכל מאוד קצר, ממוקד ותכליתי. רק החלומות גדולים.

“אין היגיון בבורסה – יש חוקים”, אומר דודו. “היגיון זה לעצור באדום בכביש. אבל יש כאלה שלא יעצרו, לא משנה מאילו סיבות. אצלנו לומדים חוקים, וצריך ליישם את החוקים”.

אני רושמת כל מילה, שלא אפספס טיפ טוב. “אנחנו מלמדים אנשים שמה שהיה – היה. מתחילים את היום מאפס, בין שאתמול הרווחת 500 דולר, שזה נהדר, ובין שהפסדת. כל הפסד קטן כואב לנו. הדבר הכי חשוב שאנחנו מלמדים הוא לשלוט בעצמנו”.

המממ… שליטה עצמית? אני? נדמה לי שלא תהיה כאן בעיה. בתום השיעור, בנהיגה הביתה, אני מדמיינת כיצד איישם שליטה עצמית: ברגע שאגיע למיליון הראשון, אני אעצור. לא אהיה חמדנית כמו אחרים. אני אהיה דוגמה ומופת לסוחרים, ודודו יתגאה בי.

“נשים מפחדות לעשות כסף”, קובע דודו בתחילת השיעור הבא. אני לא מפחדת מכסף, הוא מפחד ממני. עובדה, הוא כל הזמן בורח לי. “לנשים יש את הפחד להתחיל לסחור, לגברים אין”, הוא מכריז ומביא נתונים לגיבוי. “25 אחוז מהתלמידים כאן הן נשים, כל הזמן עלייה במספר הנשים, אבל הרוב עדיין גברי. פעם נשים חשבו שכסף זה לא בשבילן והשאירו את זה לגברים. חבל, כי הסטטיסטיקה דווקא מוכיחה שנשים יותר טובות מגברים במסחר בבורסה“, דודו מעודד אותי. “גברים מאוד אמוציונליים ומלאי אגו. נשים מרוויחות את מה שהן רוצות, ומבינות שזה בסדר ומספיק לכרגע”.

אז למה יש עדיין מעט נשים סוחרות?

“זו בעיה”, מודה דודו, “לא רק בישראל. זו בעיה עולמית”. נשות העולם, החלנה לסחור!

עד שיבוא היום ונשות העולם ישתלטו על וול סטריט, אני פוגשת את אתי כהן (57), תלמידה לשעבר בביה”ס שהפכה לחברת סגל במכללה.

“התגרשתי אחרי 33 שנות נישואים ורציתי שינוי”, מספרת כהן, “יש לי שני תארים, עבדתי בתחום של ניהול ספקים, ורציתי משהו חדש. אחרי חודש בבית, התחלתי לחפש אפשרויות של לימודים. הייתי צריכה לדאוג לפרנסה לאחר הגירושים, וגיליתי שהנושא של שוק ההון מעניין אותי. התחלתי ללמוד ונשאבתי לעניין הזה. השקעתי המון שעות וגיליתי עולם מופלא, מעניין וממלא. אני ממש מצטערת שלא נכנסתי לזה הרבה לפני. הייתי רגילה לעבוד הרבה ולהרוויח מעט, היום אני עובדת מעט ומרוויחה הרבה.

“נשים לא נכנסו לתחום הזה בעבר כי חשבו שזו עבודה תובענית שדורשת הרבה שעות ויציאה מהבית. תכלס, תלמדי, תעברי קורסים ותתמקצעי טיפה ואחר כך אפשר לעבוד מהבית בשעות שנוחות לך. אנחנו יודעות שנשים יכולות לעשות כמה דברים יחד, אמא יכולה להלביש, לנקות, להאכיל, לתקתק כמה דברים יחד. כך שכל אישה יכולה לתקתק את הבית, לעבור על כמה מסכים, ולעשות כסף. נשים גם יכולות להתמודד מצוין עם מצבי לחץ ולנשים יש המון סבלנות, הן לא פועלות בפזיזות. הן רגועות, הן יותר שקולות ומחושבות מבחינה כספית, הן לא ממהרות להיכנס לכל עסקה.

“שמתי לב גם שלנשים יש פחות אגו מלגברים, הן יודעות להודות בטעויות וללמוד מהן. גברים לא יודו לעולם בטעות. הם ימשיכו להאמין שהם צדקו, לא משנה מה קרה סביבם. מניסיוני, גברים גם לא מוכנים ללמד ולשתף – כל אחד רוצה להתפאר בהצלחה שלו –  בעוד נשים תמיד ישמחו ללמד לשתף ולעזור לאחרים.

כהן מספרת לי על הקבוצה שפתחה בפייסבוק – “נשים עושות כסף”, שם היא חושפת את מהלכיה העסקיים. “מבחינתי, כל מה שנדרש ממך בשביל להיכנס לעולם הזה זו תעודת רצון”, היא צוחקת. כשאני רואה את אתי בפעולה, קל להאמין לה. הנוכחות שלה בחדר המסחר ממגנטת, היא עושה את הכל באלגנטיות קלילה כזו, ובלי לשאול כמה הרוויחה היום, אני רואה בעיניה את זיק הניצחון. אני רוצה גם.

הגענו לחלק הקשה: מתחילים ללמוד. מהם כלים לניתוח טכני, מהו נר יפני, מהו גרף עם ציר איקס וציר וויי. אחרי עשרים דקות אני נשברת. עבודת פרך. יש גרפים שבהם המניה נראית לי שפוכה, ויש גרפים שבהם היא נראית לא החלטית. אני שומעת את קולו של דודו, “זו האמנות במסחר במניות – לדעת לא לפעול”. אכן, יש פעמים שעדיף לא לעשות כלום, אני חושבת לעצמי ושוקעת בנמנום קל.

עוברים לניתוח גרפים. אחרי השיעורים שלקחתי אני כבר אמורה לדעת לזהות לבד מגמות, שיאים ושפלים. נדמה לי שאני מבינה איך עושים את זה, עד שאני מתבקשת להדגים. דפיקות לב מואצות. חיוורון קל.

אני עושה לעצמי הפסקת קפה ומגלה בחוץ עוד כמה תלמידים: עורך דין פלילי, מתווך נדל”ן, מתכנת, מדען מתחום מדעי הסביבה, עצמאים לשעבר ולעתיד. אי אפשר לתת בהם סימנים, כל אחד הוא אחר, אבל כולם חולמים לעבוד שעה ביום.

האווירה נעימה מאוד, אבל החבר’ה מסביבי שקועים עמוק בתיקי המניות שלהם. הם לא באו לפה למצוא אישה, חברים או תחביב. הם רוצים כסף.

עכשיו אנחנו לומדים על שורט. מתברר שזה דבר מאוד נפוץ. מיליוני בני אדם מוכרים בוול?סטריט משהו שעדיין לא קיים ברשותם. נשמע לי מאוד אמורפי, אבל אני לא מתערבת. “שורט זה לעשות מכירה בחסר ולהרוויח מירידת שערים”, דודו מבהיר. אה, עכשיו הכל ברור.

אני לומדת שאם אדע לזהות מתי הבורסה תרד, צרות של אחרים יהיו בשורות טובות עבורי. נשמע מבטיח אני אתעשר מפאניקה ציבורית!

אבל איך אדע מתי למכור? אני נבהלת.

“את לומדת משהו שיטתי. לא להיות צודקת, אלא להיות חכמה”, מרגיע אותי דודו. “אנחנו לא יודעים מתי למכור, לכן תמיד נמכור בחלקים. בכל ירידה קטנה נמכור חלק”. נשמע הגיוני להפליא, רק שאני מכירה את עצמי: אני אקשר רגשית למניות הקטנות שלי, ואין סיכוי שארצה להיפטר מהן, לא משנה כמה גרוע הן יתנהגו.

“יש מספיק הזדמנויות לקנות ולמכור מניה”, דודו מרגיע, “אין נקודה אחת שטוב לקנות בה ונקודה אחת שכדאי למכור בה. בכל יום יש כמה וכמה הזדמנויות, את תזהי אותן”. ובמילים אחרות: תתבגרי. זה רק מניות. והעתיד שלך.

בבית, כשפתחתי שוב את המחשב והתכוונתי להתחיל לעבוד על שיעורי הבית, הראייה שלי התערפלה. עשרות גרפים רצו מולי, והייתי צריכה לקבוע מי עולה ומי יורד. החלטתי להעלות את עצמי לשלב הבא: פתחתי טלוויזיה וחיפשתי תוכנית כלכלית. בחיים לא נרדמתי כל כך מהר.

כשאני מגיעה למפגש הבא, אני תופסת את דודו על חם באמצע שלוש עסקאות זריזות. הסכומים מעוררים בי התרגשות קלה. “אפשר לראות לך את הדולרים באישונים”, הוא צוחק עלי.

אני מדווחת לו שגיבשתי הרגע תוכנית חדשה: אני אקנה בדיוק מה שהוא קונה, ואמכור כשהוא מוכר. במכללה יש שקיפות גבוהה, הקירות והדלתות עשויים זכוכית, כך שאפשר לראות בכל רגע נתון מה עושים האחרים. דודו מנהל את תיק המניות שלו מול התלמידים והגולשים, כך שאפשר לדעת בדיוק מה הוא קונה ומוכר ומתי.

“אבל אנשים רוצים לבד”, הוא מזהיר אותי. “את תדעי לבד מה צריך לעשות, בעוד שנה מהיום”. אני רוצה את זה בכתב.

אחרי שלמדנו ניתוח טכני, שכולל כמה מרכיבים, כיוון, מגמה ותזמון – אני לא אנסה להסביר לכם את מה שלא הבנתי, אבל בגדול, צריך להתמודד עם גרפים – מתקדמים. הנה אני בשיעור עם המור?ה ליטל פייקובסקי, גורו מניות אנרגטית וחמודה.

יש כאן עוד עשרים אנשים, בטווחי הגיל שבין 20 ל?60. דתי לאומי אחד, פנסיונרים, חיילים משוחררים, היפי מבוגר, ותלמיד שנראה כמו ירמי קפלן הצעיר. ורק שלוש נשים. חצי מהתלמידים כותבים כל מילה במחברותיהם, החצי השני – אני שמה את הכסף הלא קיים שלי על זה – פשוט מבינים מה שליטל אומרת. הם ב?zone.

“אני רוצה להראות לכם מניה, ותגידו לי מה אתם חושבים על זה, איך אתם מנהלים את העיסקה”, היא אומרת, והחבר’ה מסביבי מחפשים תנועה, התכנסות, נקודת שיא יומית ונרות. אני מחפשת את הנייד שלי בתיק, מבינה שאני לא מבינה כלום.

היא חושפת בפנינו שאת העיסקה הדמיונית שהיא עשתה על הלוח, היא ביצעה בפועל באותו הבוקר. תלמיד שואל אותה אם שתתה קפה באמצע. “לא הלכתי לשום מקום. יושבים מול המחשב ולא זזים”, היא אומרת, והתלמידים מרותקים, משל היתה זו בר רפאלי המספרת להם על בחילות הבוקר שלה.

“מה מעניין אותי?” היא טופחת על מכנסיה, מכריזה, “יאללה בואו ניקח כסף לכיס”, ושואלת איך מעריכים עיסקה. “לפי השפלים”, עונה התלמידה המחוננת שיושבת לידי. אין לי מושג במה מדובר, אבל נראה לי שזה קשור לכסף.

אני מבינה שגם לי כדאי להתוודע לתלמידה המחוננת. מירי שמה, והיא בת 44, אם לשלושה מנתניה. כרגע אינה עובדת. יש לה ניסיון קודם בענף, היא נהגה להרוויח – וגם להפסיד – 500 דולר בעיסקה ממוצעת. “הייתי מרוויחה, אבל לא ידעתי לנהל עיסקה”, היא מודה, “הרגשתי מכורה”.

עכשיו היא באה ללמוד איך לנהל תיק מניות בקור רוח ובהיגיון. השאיפה שלה היא לפעילות של שעה או שעתיים ביום, עם מינימום סיכון. הבעל תומך בה, הבן הבכור אפילו מתלהב, אבל מירי מזהה את ההבדלים בין המינים.

“כשגבר עושה את זה, הוא ‘סוחר בשוק ההון’. לאישה קוראים ‘מהמרת'”, היא אומרת, ומסבירה בסבלנות לתלמיד ממין זכר איפה שמים את הסטופ. השאלה היא אם היא תזכור לשים סטופ כשיגיע רגע האמת שלה.

הלוח נראה כמו משהו שלפחות עשרה מורים למתמטיקה ניסו בעבר בחוסר הצלחה ללמד אותי. גרפים עולים ויורדים מולי, ואני מתחילה להרגיש את הסחרחורת. על הלוח נערכת השוואה בין ריברסל לבין פריצות ושבירות.

“סיכון זה חלק מהעניין”, אומרת ליטל לשאלה של תלמיד נוסף, “אני אישית אוהבת עסקאות עם סיכון נמוך. שם אני עובדת טוב, וצריך גם לדעת לספוג את הירידות. אתם תספגו כל מיני סוגי עסקאות כשתתחילו לסחור. כל אחד צריך להכיר את עצמו כסוחר”.

כשאנחנו עוברים לתרגול עם מניית ZINC (אין בכך המלצה וכו’), אני עושה את הפדיחה שלי וקונה בתרגול אלף מניות של ZINC במקום מאה. המורה מגיעה למחשב שלי ומתקנת את הנזק. צוחקים עלי, אבל אני מסרבת להיעלב.

הכיתה מתנהלת כמו חדר מסחר, שיש לו אפילו צ’ט, אבל כשאני מנסה להבין מה קורה שם, אני לא מוצאת את עצמי.

“נראה כאילו ZINC יכולה להיות סוג של סווינג”, “בכניסה ZINC סטופ”, “יש טריגרים?” – מצ’וטטים החבר’ה בשפה הסודית שלהם. פתאום אני מזהה הודעה שכתב מישהו ברגע זה: “הייתי צריך להיכנס עם עשרת אלפים על ZINC”‘. אהה! פתאום קניית אלף המניות שלי לא נראית כל כך מופרכת!

“האם יש פה מאה אחוזי הצלחה?” שואלת ליטל, ואפילו אני מזהה שמדובר בשאלה רטורית. “לא”, היא עונה לעצמה וממשיכה לספר על חוויותיה מעיסקה אחרת שעשתה היום.

היא אומרת שהחבר’ה שישבו לידה הרוויחו סכומים יפים, והתלמידים שואלים כלא מאמינים: “500 אלף???” צחוק מרוגש נשמע בכיתה.

“500 או אלף”, מתקנת ליטל.

הצחוק מתגבר. כולם נרגעו, אף אחד לא ייצא מפה היום מיליונר. אבל זה בסדר. להם תמיד יש את מחר.

הזמן חולף, ולאט לאט אני מתחילה להבין משהו. לא מה זה זנב או פטיש, כמובן, אלא שהעיסוק הזה בכלל לא בשבילי. הגיע הזמן לחפש דרך אחרת להתעשר בשעה אחת של עבודה ביום.

רגע לפני הודעת הפרישה אני משוחחת עם תלמידה נוספת, ליאן גולד, בת 35, אם לשלושה ממושב ינוב, שעבדה במשך שנים בתחום הטיפול בילדים, עד שהחליטה לשנות כיוון.

“לימודי שוק ההון נראו לי כמו אופציה נחמדה ויותר קצרה מתואר מלא במקצוע מסוים, שהוא לפחות שלוש שנים. אלה לימודים קצרים יחסית, והבנתי שאם אהיה ממוקדת מספיק, אני יכולה לעשות מזה מקצוע ולהישאר בסביבה ליד ילדיי. בהתחלה מצאתי את עצמי סוחרת כשהילדה הקטנה עלי והשניים האחרים מסתובבים סביבי. היום אני סוחרת כשהילדים ישנים.

“התמקצעתי בנושא והחלטתי להתמקד בסווינג (מסחר לטווח ארוך) אני לא הולכת ומחפשת ל?מה להיכנס, אין לי זמן לזה, ואני לא עושה דברים שהסיכון בהם גדול מדי. לא אימפולסיבית.

“אני לא עובדת כמו תוכי. אני פותחת את המחשב ב?16:30 ובודקת שוב כשהילדים כבר ישנים. לא משועבדת לשום דבר. לא מעניין אותי לרדוף אחרי המחשב.

“בעתיד אני מתכוונת לסחור בכיתת מסחר בשביל ניסיון מעשי. אמשיך בסווינג ובמודלים מתקדמים. אני מאוד אוהבת מתמטיקה ומאוד נהנית מהניתוח. אני רואה את עצמי מתפתחת לתוך זה”.

לצערי, אני לא.

אני נפרדת מהפנטזיה להוריש לבנותיי שדות חיטה, אורז ותיקי השקעות עמוסים במניות דיסני. לא שהיו לי אשליות בקשר לזה. אבל לא נורא. יש שלוש דרכים מו?כרות להרוויח כסף: להתחתן איתו, לרשת אותו או לעבוד בשבילו. השלוש הראשונות די אבודות בשבילי. אני בונה כרגע את הדרך הרביעית, כשאגלה אשוב ואעדכן.

קליק וגם אתם תלמדו לסחור בשוק ההון >>