האם הילדים יכולים לקבוע אצל איזה הורה יגדלו?

האם הילד יוכל לקבוע בעצמו אצל מי יגדל אם הוריו נפרדו? האם צריך לערב אותו בהליך המשפטי? האם יש לתת משקל לרצונו? מהם הגורמים שמשפעים על רצונו?

האם לרצונו החופשי של הילד תהיה השפעה לגבי בחירת ביתו העתידי לאחר פרידת הוריו? הכלל שמנחה את בתי המשפט, בבואם לפסוק בתביעות של משמורת קטינים והגירת קטינים לחו”ל עם אחד ההורים, הינה “טובת הילד”.

מושג טובת הילד הולך ומתרחב בשנים האחרונות, בהתאם למגמה הכללית בעולם שבאה לידי ביטוי באמנה הבינלאומית לזכויות הילד משנת 1989, שאומצה בשיטת המשפט הישראלי. בהתאם לאמנה, לקטין זכות להישמע בכל הליך משפטי.

לפעמים זכותו של הקטין באה לידי ביטוי בכך שביהמ”ש ממנה גורם מומחה- פסיכולוג או פקיד סעד, שייצג את זכויות הילד.

באילו מקרים מערבים את הילדים?

עו”ד ענבר שנהב: “רק במקרים קיצוניים, ולא בסכסוכים בהם ניתן יהיה להגיע לפתרון הטוב ביותר עבור הילדים, מבלי לקבל את עמדתם הישירה. בתי המשפט מנסים שלא לגרום לילד “להיות קרוע בין הוריו באמצע”, דבר שיביא להסתות של הילדים ע”י ההורים. במקרים בהם בית המשפט סבור כי אי שמיעת עמדתם של הילדים, שלא דרך הוריהם, תגרום למצב בו פסק הדין לא ישקף במידה הטובה ביותר את טובת הילד, יסכים ביהמ”ש לשמוע את הילדים עצמם, ללא גורם מתווך. במקרה כזה הם נשמעים יחד עם עובדת סוציאלית בלשכתו של השופט/ת.

גם בתיקי הגירה, בהם אחד ההורים (בד”כ האם) מבקש להגר לחו”ל עם הילדים, ובכך להרחיק את הילדים מההורה שאינו משמורן (בד”כ האב), וגיל הילד מאפשר זאת, ישנו סיכוי כי ביהמ”ש ירצה לשמוע את הילד באופן עצמאי.”

האם הדבר תלוי בגילו של הילד?

“כן. רצון הילד יכול לבוא לידי ביטוי אך ורק אם הילד הוא בגיל מתאים בו הוא לא רק יכול להביע את דעתו באופן פיסי, אלא גם יודע להביע דעה אמיתית שלו ולא דעה שמשרתת את מי מהוריו, המשפיע עליו”.

כיצד מפגישים את הילד עם המערכת המשפטית?

בשלב הראשון ממנה בית המשפט את פקידת הסעד לסדרי דין שנותנת לבית המשפט את התסקיר הראשוני, בו היא בוחנת את מצב המשפחה כולה, לאחר שנפגשה עם כל אחד מההורים ואף פגשה את הילדים.

בהמשך ולפי צורך ממנים מומחה מטעם בית המשפט, בד”כ פסיכולוג לבדוק את טובת הילדים. הפסיכולוג נפגש עם הילדים ומביע את עמדתם דרך המלצותיו.

יש מקרים בהם שופט/ת מסכימים להיפגש עם הילד בלשכה בבית המשפט. השיחה מתנהלת בין הילד ובין השופט, כאשר נוכחת במקום עובדת סוציאלית מיחידת הסיוע של בית המשפט. במעמד זה לא נוכחים ההורים או באי כוחם, בכדי שהילד יכול להיות חופשי ולא להיות מוסת או לחשוש שדבריו יועברו לאחד מההורים שלו”.

האם בית המשפט מאמץ את רצון הילד?

“בית המשפט שוקל את מכלול הנסיבות בתיק הספציפי, לרבות רצון ההורים, האפשריות שעומדות כאלטרנטיבות וגם את רצון הילד, שבדרך כלל בא לידי ביטוי בחוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט. אין ספק כי בתוך מכלול השיקולים בא לידי ביטוי באופן מובהק רצונו של הילד, כל עוד היה זה רצונו האמיתי של הילד.

גם כאשר הילד אומר לשופט במפורש כי רצונו להיות במשמורת אחד ההורים, אין זה אומר שהשופט נותן לכך את הסכמתו. ישנם שיקולים רבים מעבר לאמירות של הילד עצמו. חשוב לדעת כי ילדים שמרגשים שנותנים להם כוח להחליט במסגרת ההליך המשפטי בין הוריהם, עלולים לפעול בדרך של ניצול הכוח הזה לרעה (מניפולציה) על הוריהם. זהו מצב שאינו בריא ואסור לאפשר זאת לילדים. רצונו של הילד נשקל בעירבון מוגבל, בעיקר בשל העובדה כי הוא ילד, שאינו מודע ואינו מבין את מכלול השיקולים”.

מאת: עו”ד ענבר שנהב, בעלת משרד עורכי דין, מומחית לדיני משפחה, גירושין וירושה – גירושין.קום

עו"ד ענבר שנהב.צילום- יח"צ