הכירו: היהודי הראשון שזכה בנובל לפיזיקה
אלברט אברהם מייקלסון היה פיזיקאי יהודי אמריקאי ומודד מהירות האור. בניסוי חשוב שערך בצעירותו, גרם לפיתוח תורת היחסות הפרטית
לאחר לימודיו בתיכון, החל ללמוד באקדמיה הימית של ארצות הברית באנאפוליס. מייקלסון אמנם לא הצטיין בימאות, אבל בעקבות הישגיו במדעים, הציעו לו לשמש כמדריך למדעים של האקדמיה.
בגיל 29 התפטר הפיזיקאי משירותו בצי האמריקאי והצטרף כפרופסור למכון הטכנולוגי "קייס" שבקליבלנד במדינת אוהיו. שם, יחד עם אדוארד מורלי, ערך מייקלסון ב-1887 את אחד הניסויים החשובים ביותר בהיסטוריה של הפיזיקה.
מטרתו של הניסוי הייתה לבדוק את מהירות כדור הארץ באֶתֶר, אז תאורייה שהיוותה כמעט עובדה מדעית. למרות שהשניים לא ביקשו להוכיח או להפריך את התאורייה, הניסוי היה לימים לראייה המוצקה הראשונה נגד נכונותה.
כדי למדוד את מהירות כדור הארץ הם השתמשו בשיטה אופטית-התאבכותית הידועה בשם "אינטרפרומטריה". הרעיון מאחורי הניסוי היה לצרף שתי קרני אור, שאחת מהן נעה בכיוון התקדמות כדור הארץ, ואחרת נעה בניצב אליו.
בהנחה שהאור מתקדם באתר ושכדור הארץ נע ביחס אליו, צריך להיות הבדל במהירות של אותן קרניים, והאינטרפרומטר של מייקלסון ומורלי היה רגיש מספיק למדידת הבדל זה. מהמדידה ניתן היה להסיק את מהירות כדור הארץ.
חשיבותו של הניסוי התבטאה בין היתר גם בקבלת תורת היחסות של אלברט איינשטיין ובפיתוח האינטרפרומטריה. על עבודה זו, לצד פיתוח ענף האינטרפרומטריה, הוענק למייקלסון פרס הנובל לפיזיקה.
בשנה בה קיבל את הפרס, הוענקה למייקלסון גם מדליית הקופלי על ידי החברה המלכותית הבריטית.
16 שנים לאחר מכן הוענקה לו מדליית הזהב של האגודה האסטרונומית המלכותית הבריטית
על שמו נקרא מכתש על הירח.
נא להמתין לטעינת התגובות
