תאודור אדורנו: פילוסוף, סוציולוג ומלחין
אדורנו טען כי דרך ההסתכלות על העולם מושפעת מאוד מהתרבות בה אנו חיים, וכי חקר האמת נידון לכישלון בשל "חרושת התרבות"
תיאודור אדורנו, מימין באדיבות: Jeremy J. Shapiro
אדורנו טען כי דרך ההסתכלות שלנו על העולם מושפעת מאוד מהתרבות בה אנו חיים. כתוצאה מכך, חקר האמת נידון כמעט תמיד לכישלון מאחר שהסביבה שלנו יוצרת עבורנו שפה - עולם מושגים, או תפישה - הממסכים על האמת. לפעולת מיסוך זו, קרא אדורנו 'חרושת תרבות' וטען כי הסיכוי היחיד להימלט ממנה ולהתקרב להתבוננות על האמת נמצאת באמנות.
הקיטש והאוונגרד
יחד עם התאורטיקנים, הרמן ברוך וקלמנט גרינברג, הרחיב גם את המושג קיטש, המסמל את מוצרי חרושת התרבות, ואת המושג אוונגרד, המסמל את האמנות הצועדת על קרקע שלא "נכבשה" עדיין על ידי חרושת התרבות. הנושא מטופל בהרחבה בספרו תאוריה של האסתטיקה (Ästhetische Theorie) שפורסם ב-1970.
אמירתו המפורסמת של אדורנו נאמרה בשנת 1949: "לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות". אולם בערוב ימיו חזר בו מן הנחרצות של אמירתו. בספרו דיאלקטיקה שלילית הוא טען שהסבל זכאי לייצוג כשם שהמעונה זכאי לצרוח, ועל-כן "ייתכן שהייתה זו טעות לקבוע שאחרי אושוויץ לא ניתן עוד לכתוב שירה".
נא להמתין לטעינת התגובות
