טרנספרנט בישראל: לרגב יהיה מה להגיד על זה
ההתעניינות הגוברת של הטלוויזיה האמריקאית בישראל הביאה את משפחת פפרמן להתנחלות הפיקטיבית "תפוז", למחסום קלנדיה ולחווה שיתופית של ישראלים ופלסטינאים בעלי נטיות מיניות שונות. רגב אולי תתנגח ב"טרנספרנט" גם מבלי לצפות בה, אבל בסך הכל מדובר בניסיון להציל את הסדרה מאבדון. כמעט בלי ספוילרים
לא רק קונאן או'בריאן גילה התעניינות בישראל בקיץ האחרון. גם העונה הרביעית של הסדרה המוערכת וזוכת הפרסים "טרנספרנט" (כל הפרקים החל מה-26.9 ב-HOT ובסלקום TV) התרחשה ברובה בישראל, וחוץ מביקור בכותל וטיול על גמל היא כוללת גם חוויות מרמאללה ומהמחסומים.למי שלא מכיר, בשלוש העונות הקודמות עקבה הסדרה אחרי הפפרמנים, משפחה יהודית ליברלית ומתוסבכת מקליפורניה, כשבמרכז הסדרה סיפורה של מוירה (ג'פרי טמבור) הטרנסית וראש המשפחה, בעודה עוברת את תהליך השינוי מגבר לאישה. גם שאר בני המשפחה עוברים שינויים משל עצמם: שלושת הילדים של מוירה, ג'וש, שרה ואלי, מחפשים את עצמם ללא הרף, והשינויים האלה פעמים רבות כוללים גם דריסה של כל מי שנמצא סביבם.
אחרי שתי עונות ראשונות מוצלחות ופרסים רבים, העונה השלישית עברה ללא התייחסות מיוחדת. העונה הרביעית מתמקדת פחות במוירה, פרופסור למגדר שהוזמנה להשתתף בכנס בנושא מגדר ויהדות בתל אביב, ומחלקת ליתר בני המשפחה יותר זמן מסך. אלי, הבת של מוירה (אבי הופמן), למשל, מבקשת להצטרף לביקור כדי לברוח מההשלכות של מערכת יחסים מורכבת עם מרצה באוניברסיטה. וככה, כבר בפרק השני מתוך עשרת הפרקים של העונה הם עולים על מטוס בדרך לישראל.
מבלי לגלות יותר מדי מהעלילה, בזמן הביקור שומעת מוירה שוב ושוב מהישראלים אותם היא פוגשת על פפרמן אחר, המוכר לכולם מפרסומת למזגנים משנות השמונים. הגילוי הזה מוביל למפגש עם הענף הישראלי של המשפחה, ולטיול בסגנון "תגלית", כשהמשפחה כולה מצטרפת למוירה ואלי. מכאן הופכת העונה ליומן מסע, כשכל אחד מבני המשפחה מביא עמו את המטענים הרגשיים שלו. ג'וש מבין שמעולם לא הייתה לו דמות מודל גברית בחייו, והוא מחפש אחת כזו בכל מקום שהוא יכול, למשל בניצן, המאבטח שמלווה את המשפחה בישראל ומגולם על ידי מארק איווניר. עוד שחקנית מקומית שמבליחה לכמה דקות היא איילת זורר, כבת המשפחה הישראלית, אפילו שהיא כבר לגמרי הוליווד.
אבל את הכיף חייבת להרוס אלי, שממשיכה לחפש את עצמה גם בישראל, ויוצרת קשר עם פעילה למען זכויות אדם בשם לייף. יחד הן נוסעות לבקר ברמאללה, שם נמצאת החווה השיתופית האידילית שמנהלים חבריה של לייף, חבורה של יהודים ופלסטינאים, גברים ונשים ובעלי נטיות מיניות שונות. דרך החברים החדשים היא לומדת על פלסטינאים שנסחטים על ידי השלטון הישראלי בגלל היותם הומואים, על החרם על תוצרת ישראל ועל הגבלות התנועה, המחסומים והחומה.
דרך עיניה של אלי אנחנו מבקרים במחסום קלנדיה, שם הפלסטינאי שליווה אותה מעוכב על ידי החיילים ונעלם (קטע שגורם ל"פוקסטרוט" להיראות כמו סרט תעמולה מטעם משרד התרבות). הביקור בישראל כולל גם עצירה בהתנחלות הפיקטיבית תפוז, חוויה שאלי לא מוכנה להיות חלק ממנה. כפי שמרמז שמו של הפרק השלישי, Pinkwashing Machine (מכונת פינקוושינג, מילולית: "מכונת כביסה ורודה"), יוצרי הסדרה ובראשם ג'יל סולוואיי לא באמת מתייחסים ישירות למצב הקהילה הגאה בישראל, אלא בוחנים באמצעותה מה קורה בגדה השמאלית.
ישראל של "טרנספרנט" היא דילוג בין חווית "תגלית" סינטתית ומאובטחת לחוויה "אותנטית" ברמאללה. עבור אלי, הביקור בישראל הוא כל מה שהיא לא אוהבת - גבולות ובינאריות, כלומר הצורך המתמיד לבחור מה את - גבר או אישה, יהודי או מוסלמי, תמה שמתחילה כבר בשדה התעופה בלוס אנג'לס ונמשכת לאורך כל העונה. זו נקודת מבט חיצונית מאד לחברה הישראלית, אבל עדיין התוצאה בסופו של דבר היא ביקור פוטוגני של שחקני הסדרה בישראל. בין אם ישנו רצון להראות מורכבות ביחס של יהודים אמריקאים ליברלים לישראל, ובין אם זה ניסיון לעורר עניין בסדרה אחרי עונה שלישית "כושלת", ללא ספק יש כאן מגמה חדשה.
יחד עם הביקור של קונאן או'בריאן בישראל וגל גדות שעומדת להתארח בתכנית המערכונים הוותיקה Saturday Night Live, השנה החדשה מאופיינת בהתעסקות הולכת וגוברת של הטלוויזיה האמריקאית במדינתנו. לעומת איך שמציגים אותנו בדרך כלל ברוב המקומות בעולם, זה לאו דווקא דבר רע.
אקו"ם