רג'ינה ספקטור בישראל: בלדה לנאיבית מתוקה
גם בביקורה השלישי בארץ הפגינה הזמרת הרוסיה-אמריקאית היהודייה כמויות עצומות של חן ומתיקות, אפילו כשדיברה על נאצים או כשטעתה באקורד. הקהל נשבה בקסמה פעם נוספת, בהופעה שהייתה יכולה להיות מושלמת עם בחירת שירים טיפה שונה
רג'ינה ספקטור בישראל, אמפי פארק רעננה, 20.8.17


כישרון, סוכר ונמשים. רג'ינה ספקטור מגיעה לישראל
צילום: יח''צ
בשנת 2017, נדמה שרג'ינה ספקטור מודעת לעובדה שהכוח האמיתי שלה בא לידי ביטוי כשהיא מבצעת את השירים שלה לבד, כאילו היא משמיעה אותם לחברים בבית בפעם הראשונה. הלהקה, שכוללת קלידן נוסף מלבדה, מתופף ואת הצ'לן הישראלי יועד ניר, נמצאת שם, מאחורי פסנתר הכנף הגדול שבמרכז הבמה, אבל הנוכחות של השלושה זניחה לעומת מה שמתרחש מתחת לזרקור שעל היוצרת עצמה.
כפי שביצעה עבורנו בזמנו את "הליכה לקיסריה" במבטא המבורגר ובורשט, את המופע שלה באמפי פארק רעננה, האחרון בסיבוב ההופעות לקידום האלבום Remember Us to Life שיצא לפני שנה, פתחה ספקטור בבונוס לקהל הישראלי, בדמות ביצוע אה-קפלה ל"שלום עליכם" (מלאכי השרת). מה שנדמה בתחילה כקוריוז, או גימיק מתחנף במבטא רחוק סטייל "ארף טוף תל אפיף", מתברר כהפגנת כישרון עוצמתית ומרתקת. לא רק שהיא מבטאת את כל השיר באופן כמעט מדויק, היא גם נותנת ביצוע מרשים למדי לשיר שכלל לא נמצא באזור הנוחות שלה, ולגמרי לבדה.

כהפגנת כישרון עוצמתית ומרתקת. רג'ינה ספקטור בהופעה
צילום: ליאור כתר
השיר הזה, היחיד כמעט שחרג מסטליסט סיבוב ההופעות הקבוע שלה, ובא אך ורק להפגין את אהדתה הידועה לישראל, היה למעשה הסיפתח הכי נכון לאפיין את המשך ההופעה, שחלק גדול ממנה, כצפוי, הורכב משירים חדשים ופחות מוכרים לעומת להיטיה מהעשור הקודם, אך כולם זכו לביצועים נהדרים, כמעט ללא יוצא מן הכלל. במשך כל ההופעה הלהקה לא חרגה מביצוע המינימום המוטל עליה, בזמן שהזמרת הפגינה איכויות ווקאליות ואת כישרונה הידוע בנגינה על פסנתר (פחות בהרבה על גיטרה), בעוד הכל מוגש עם קורטוב הומור, חן אינסופי וכוס סוכר או שתיים.
לא שגרתי לכנות זמרת במילים 'חמודה', 'מתוקה', 'שובבה' ושאר כינויים שראויים יותר לפודל, אבל במקרה של ספקטור אי אפשר שלא. בין אם מדובר בכמות הפעמים שהיא אמרה, צעקה או לחשה למיקרופון בעברית חייכנית ומבויישת "תודה רבה" (17 פעמים); בין אם ניגנה את Bobbing for Apples בשלומיאליות על גיטרה או כשטעתה באקורד ב-That Time; בין אם כשהכניסה קצת פוליטיקה ואקטואליה כמתבקש לפני ביצוע Ballad of a Politician; ובין אם כאשר דיברה על כמה שהיא שמחה להיות בישראל, שכבר הספיקה ללכת לים ולתפוס שמש וכל הנמשים שלה יצאו – הופעה של רג'ינה ספקטור טבולה בנאיביות כובשת שאי אפשר להשאר אדישים אליה. "היה לי קשה מאד לקבל באמצע הטור את החדשות מארה"ב המחולקת", אמרה בהתייחס למאורעות המכוערים של השבוע האחרון, וגם את זה היא הצליחה להגיש בהומור מתקתק, "פאקינג נאצים, הם חזרו! כל כך מהר, מי היה מאמין...".

סטליסט מאתגר, ביצועים איכותיים. רג'ינה ספקטור בהופעה
צילום: ליאור כתר
הרגעים האלה, אגב, בהם ספקטור נותרה לבד על הבמה עם גיטרה או פסנתר, היו הטובים, המעניינים והמקסימים ביותר במופע, שגולת הכותרת שלו הייתה ביצוע לולייני של Après Moi, שיר שקשה להאמין שאפשר לבצע אותו טוב יותר מאשר גרסתו המוקלטת, ובכל זאת – היא מצליחה לעשות את זה כל פעם מחדש.
רוב הקהל שנכח אמש בהופעה של ספקטור ודאי יסכים שאם הייתה הזמרת מבצעת כמה שינויים קטנים בסטליסט, הייתה זו הופעה מהנה יותר ומאתגרת פחות. ספקטור הגיעה אלינו הפעם לקידום אלבום שנופל באיכותו ובעניין שהוא ייצר לעומת What We Saw From the Cheap Seats, Soviet Kitsch או Begin to Hope הנהדרים, אבל ביצעה מתוכו שבעה שירים כמתבקש. היא גם התעקשה לבצע חמישה שירים מתוך Far, אלבום בינוני נוסף. What We Saw המעולה יצא אחריו, אבל ממנו בוצעו רק שני שירים.
לו הייתה רג'ינה של 2017 מבצעת את הסטליסט של 2014, הייתה זו כנראה הופעה מושלמת. אבל אסור להיות קטנוניים. נכון, הסטליסט המאתגר נתן לעתים את ההרגשה שמדובר במופע קונצרטי ולא בהופעה של זמרת פופולרית, אבל המופע החמוץ-מתוק-מתוק של ספקטור המוכשרת והמקסימה, כובש באיכותו בכל מקרה. אדרבא, אם סטליסט לא קל לעיכול הוא המינוס היחיד במופע, שתבוא לבקר אותנו פעם נוספת. אנחנו שוב נמלא את האמפי, איזה אמפי שלא יהיה, וגם אז ננסה לא להיות קטנוניים, אלא פשוט ליהנות מהופעה מצוינת של זמרת ופסנתרנית מוכשרת שחינניות ונמשים הולכים לפניה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg