"פצצה אטומית": הפדיחה של שרליז ת'רון
נדמה שכל פרט ופריים ב"פצצה אטומית" עוצבו למשעי, החל מצילום וכוריאוגרפיית סצנות האקשן המהפנטות, דרך התלבושות, הלוקיישנים ואפילו נראותם של השחקנים. אבל אם לא מסתכלים על הפצצה, אלא במה שיש בתוכה, מגלים ריק מוחלט ונבוב // ביקורת
המקום: ברלין. הזמן: 1989, רגע לפני נפילת החומה וסיום המלחמה הקרה. הפגנה המונית משתוללת בעיר. בו זמנית, מתחת לפני השטח מתחוללת מלחמת עולם בין מרגלים. בתום קרב אלים במיוחד, סוכנת בריטית עשויה ללא חת חומקת מתוך בניין, פצועה ומדממת, סוחבת אחריה איש מודיעין מזרח גרמני הפצוע אף הוא, שאותו היא מנסה להבריח למערב. היא גונבת רכב משטרה ודוהרת במורד הרחוב בעוד רכבים דולקים אחריהם, צולפים בהם, כדורים מתעופפים לכל עבר.הסצנה רוויית האדרנלין הזאת מצולמת היטב כאשר המצלמה חגה בתוך המכונית הגנובה סביב הסוכנת הבלונדינית היפהפייה בתנועות בלתי אפשריות, השואבות את השראתן מסצנת הבריחה ברכב המשפחתי ב"מלחמת העולמות" של סטיבן ספילברג. אך למרות ההשראה זוהי היא סצנת מרדף מגניבה העומדת בפני עצמה, מצולמת בוואן שוט מרהיב הסובב ללא הפסקה בתוך הרכב מבלי לצאת את גבולותיו, מסוג השוטים שיוצרים את אפקט ה'וואו' המתלהב בעודכם מנסים להבין: איך לעזאזל הם עשו את זה?
אך למרות הוויזואליה המרשימה של הסרט, על שלל התלבושות, התאורה, הלוקיישנים, השחקנים היפים וכוריאוגרפיית האקשן המרשימה, מדובר למרבה האכזבה בסרט חלול ובלתי הגיוני שהעטיפה הנאה היא הדבר היחיד העומד לזכותו.
"פצצה אטומית" עוקב אחר הרפתקאותיה הלא מאד חשאיות של לוריין ברוטון, אשר משחזרת בפני מפעיליה בשירותי הביטחון הבריטיים את כל מה שקרה לה מרגע שנחתה בברלין בשלהי המלחמה הקרה, בזמן שניסתה למלא את משימתה לאתר רשימת מרגלים סודית שנגנבה ואשר הובילה לרציחתו של אחד מעמיתיה. היא משתפת פעולה עם סוכן בריטי מקומי בברלין, יחד הם מנסים לשרוד את הביצה הברלינאית הבינלאומית העמוסה במרגלים ומחסלים מכל העולם, כמו גם לפענח את חידת זהותו של סוכן בריטי בוגדני המעביר מידע יקר ערך לרוסים.
על הנייר זהו סרט שנראה מבטיח ומסקרן ביותר, משופע בקרבות פנים אל פנים ארוכים, מפורטים ומדממים סטייל "ג'ון וויק". אך ההבטחה הזאת לא מתקיימת, בלשון המעטה, ואפילו אחת השחקניות הטובות בהוליווד לא תורמת לסרט כלום מלבד תסרוקת בלונדינית יפה.
שרליז ת'רון היא שחקנית מדהימה שיצרה לא מעט דמויות בלתי נשכחות, החל מהבלונדינית השוודית המסתורית והאפלה של "שני ימים באל.איי." (1996), דרך קוטלת הגברים ב"מונסטר" (2003) אשר זיכתה אותה בפרס האוסקר ועד פיוריאוסה הקשוחה והעצבנית של "מקס הזועם: כביש הזעם" (2015). ת'רון הוכיחה בלא מעט סרטים, מ"הג'וב האיטלקי" ועד "מהיר ועצבני 8", שהיא לא רק שחקנית דרמטית מעולה, אלא גם עוברת מסך היטב ובצורה משכנעת כגיבורת סרטי אקשן.
העלילה המעייפת מעלה באוב פרויקט מוקדם יותר ונשכח ביותר בו הייתה מעורבת ת'רון. זהו המקום לשאול האם מישהו זוכר את "איון פלוקס" (2005) שם היא כיכבה כמחסלת-על? אל תכו את עצמכם אם לא, ת'רון בעצמה לא תצפה מכם לזכור את הקשקוש הזה. מדובר היה בסרט עתידני ואידיוטי להחריד אשר הדבר היחיד הזכור ממנו הוא הלוק המהמם של ת'רון, שם היא נראתה יופי טופי בשיער שחור משחור. "פצצה אטומית" הוא כמעט אותו דבר, רק תקופתי ובבלונד פלטינה.
בלי להתבלבל חלילה עם דיוויד לינץ', מי שמופקד על בימוי הסרט הוא מתאם הפעלולים לשעבר דיוויד ליץ' אשר היה שותף לבימוי הפרק הראשון של סדרת סרטי הפעולה רוויית האקשן "ג'ון וויק" ומי שעתיד להיות חתום על בימוי הפרק הבא בסדרת סרטי "דדפול". עבודת הבימוי של ליץ' בכל הקשור לסצנות האקשן, כמו עבודת הצילום הסופר מסוגננת של יונתן סלע, הם הסיבות היחידות לצפות ב"פצצה אטומית". שיתוף הפעולה המצוין של הבמאי והצלם מוביל לכמעט חצי שעה של סצנות אקשן מהפנטות, רק חבל שלא התאפשר להן להתמקם בסרט בעל תסריט אינטליגנטי, קוהרנטי ומתוחכם יותר.
ליץ' אינו במאי דרמטי ועל כן התסריט, שמנסה בין שלל סצנות האקשן להציג עצמו כמעין ואריאציה על ספרי ג'ון לה קארה, כולל לא מעט רגעים קלישאתיים ובלתי הגיוניים, המבוימים באופן שטחי, נטול השראה או הומור. ניכר שכל מה שמעניין את הבמאי בסרט זה האקשן, כאשר רגעי הדרמה מרגישים לא פעם כגורם מפריע ומעכב. התוצאה היא סרט לא מאוזן שמושתת על תסריט ראשוני ולא מפותח.
אפשר לסכם את "פצצה אטומית" דרך סצנת אקשן קטנה אחת הממוקמת בבית קולנוע מזרח גרמני המקרין ברקע את יצירת המופת של טרקובסקי "סטלקר". על פניו זוהי הברקה מקורית למדי לסצנת אקשן, אך מאחר שיצירת המופת המוקרנת על המסך משמשת כרקע בלבד ואינה זוכה להתייחסות של ממש ו/או להקשר מעניין, הסצנה, כמו גם הסרט כולו, למרות שפע האגרופים שבו, מרגיש מפוספס וחסר פאנץ'. זה אמנם פאן לראות את ת'רון כקוטלת מרגלים נמרצת בלוק מהמם, אבל דימויים נאים המחפים על עלילה ילדותית ומחוררת אינם מתכון לחוויה קולנועית מהנה. ההיפך הוא הנכון.
לצד ת'רון מופיעים ג'יימס מקאבוי כסוכן בריטי ערמומי, סופיה בוטלה ("המומיה") כמרגלת צרפתייה חסרת ניסיון וג'ון גודמן כאיש סי.איי.איי מסתורי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם