ביקורת "משמר המפרץ": עדיף כבר לטבוע

זו הייתה אמורה להיות הקומדיה המרעננת של הקיץ, באדי-מובי קומי עם קריצה נוסטלגית וכן, גם לא מעט עור חשוף. אבל בין דווין ג'ונסון לזאק אפרון אין טיפת כימיה, הבדיחות סטייל "אמריקן פאי" לא מצחיקות ואפילו הופעות האורח לא מצילות את המצילים. נותרנו רק עם עור, ועור יש גם באינטרנט // ביקורת קולנוע

דני לרנר | 26/6/2017 9:31
תגיות: משמר המפרץ,ביקורת קולנוע,דווין ג'ונסון,זאק אפרון,פמלה אנדרסון,דיוויד הסלהוף

משמר המפרץ, במאי: סת' גורדון

מפתיע שהיה צריך לחכות עשור וחצי עד שמישהו יעבד את סדרת הטלוויזיה הפופולרית "משמר המפרץ" למסך הגדול. סדרות רבות, בין אם היו במקור רציניות או מחויכות, זכו לעיבוד קולנועי קומי, כמו "סטרסקי והאץ'", "הצרעה הירוקה", "המלאכיות של צ'רלי", "אני, מרגל", "צ'יפס" (אשר הופץ בארץ לאחרונה תחת השם "תרגיל לשוטרים מתחילים") ואפילו "סטארטרק". העיבוד המשעשע ביותר עד כה היה "רחוב ג'אמפ 21" ונראה כי העיבוד הקולנועי של "משמר המפרץ", אשר מקצין את האלמנטים הקומיים של סדרת הטלוויזיה המקורית, בהחלט מנסה לחקות את ההצלחה הקולנועית של סרטי ג'אמפ. אך למרות שעל פניו הגרסה הקולנועית של "משמר המפרץ" נשמעת כמו סרט קיץ מושלם וכוללת קאסט נאה, פסקול קצבי, אווירה קלילה ומחויכת ופוטנציאל רב – "רחוב ג'אמפ" זה ממש לא.
 
קטעים נוספים

אם הדלקתם טלוויזיה אי שם בשנות התשעים, רוב הסיכויים שנתקלתם מתישהו בפרק של "משמר המפרץ" או לפחות צפיתם בפתיח הרטוב והסופר משעשע שלו, עמוס הסלואו-מושנים, החתיכות והחתיכים. מדובר היה בסדרת טלוויזיה פופולרית ביותר אשר שרדה 11 עונות ושודרה בין השנים 1989-2001, גילתה לעולם שורה ארוכה של יפהפיות-על טלוויזיונית בבגדי-ים בהן פמלה אנדרסון, אריקה אלניק, ניקול אגרט, אלכסנדרה פול, יסמין בלית' ועוד, ובשיאה אפילו הולידה סדרת בת בשם "לילות משמר המפרץ" אשר שרדה שתי עונות. דיוויד הסלהוף (ה"אביר על גלגלים" המקורי) היה כוכב הסדרה אשר נראתה לאורך כל פרקיה כמו הפקה מחויכת של ערוץ האופנה בתוספת קצת אקשן, צחוקים ורומנטיקה. הקונספט של סדרה על מצילים ומצילות בבגדי ים התגלה כמוצלח, ו"משמר המפרץ" הפכה לסדרה המשעשעת והסקסית ביותר שנראתה על המסך הקטן בשנות התשעים.
 
צילום: באדיבות גלובוס מקס
אפילו הפרקים הפחות טובים של סדרת הטלוויזיה היו מלהיבים ומשעשעים הרבה יותר. ''משמר המפרץ'' צילום: באדיבות גלובוס מקס

העיבוד הקולנועי של "משמר המפרץ" עוקב אחר המציל הראשי מיטש ביוקנן וצוותו, המגייסים לשורותיהם שלושה מצילים-מתלמדים חדשים. במהרה מיטש מוצא עצמו במסלול התנגשות מול המתלמד החדש שלו ברודי – שחיין אולימפי יהיר ומרדן המרצה עבודות שירות. בעוד מיטש מנסה ללמד את ברודי את רזי מקצוע ההצלה ולהכניס בו קצת משמעת, מספר גופות המתגלות במפרץ בנסיבות מסתוריות גורמות להם לשלב כוחות ולנסות לפצח בעצמם את הפרשה, מאחר שהמשטרה לא ממש מתעניינת בהן. במהרה החבר'ה עולים על עקבותיהם של סוחרי סמים רצחניים ויוצאים לעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – להראות אחלה בבגדי ים רטובים ולהציל את הנופשים מפני גורמים מסוכנים.

למרות הכוונות הקולנועיות הטובות, העיבוד של "משמר המפרץ" למסך הגדול הוא החמצה, החל מהקאסט הלא מאוד מלהיב, דרך התסריט המאוד קלישאתי והלא מקורי ועד לעבודת הבימוי המשמימה של סת' גורדון ("איך להיפטר מהבוס") המתקשה להצחיק. מדובר בסרט שיכול וצריך היה להיות קומדיית קיץ מרעננת, אך הוא מפספס את המטרה לכל אורכו.
 
צילום: באדיבות גלובוס מקס
בין דווין ג'ונסון וזאק אפרון בתפקידים הראשיים אין אפילו גרם אחד של כימיה. ''משמר המפרץ'' צילום: באדיבות גלובוס מקס

בין דווין ג'ונסון וזאק אפרון בתפקידים הראשיים אין אפילו גרם אחד של כימיה. הם אמורים לסחוב על כתפייהם השריריות את עלילת הסרט, בניסיון להפוך אותו למעין 'באדי מובי' דוגמאת "רחוב ג'אמפ", אבל זה כלל לא עובד. לא עוזרת גם העובדה שלדמויות המשנה שכן מעניינות, כמו אלו של המצילה החתיכה סי.ג'יי (קלי רורבך) והמצילה המתלמדת סאמר (אלכסנדרה דדריו מסרטי "פרסי ג'קסון"), אין כמעט מה לעשות בסרט מלבד להיראות טוב. עיקר ההומור בסרט סובב סביב אוסף בדיחות גופניות בנוסח קומדיות "אמריקן פאי" אשר במקרה הטוב מעלות חיוך סתמי ודבילי, אך אין בסרט אפילו סצנה קומית אחת בולטת שממש תגלגל אתכם מצחוק. אפילו הפרקים הפחות טובים של סדרת הטלוויזיה היו מלהיבים ומשעשעים הרבה יותר מהעיבוד הקולנועי המרושל הזה שלא מחמיץ אף הזדמנות לפספס, אפילו בהופעות האורח הקצרצרות של פמלה אנדרסון ודיוויד הסלהוף.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

דני לרנר

במאי, תסריטאי, מבקר ומרצה לקולנוע. זוכה פרס אמנות הקולנוע לשנת 2011 מטעם משרד התרבות והספורט. סרטו הראשון באורך מלא היה המותחן הפסיכולוגי "ימים קפואים", אשר זכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע חיפה 2005 ובפסטיבלים נוספים. סרטו השני, מותחן הפעולה "קירות", הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי טורונטו 2009 והופץ מסחרית בכל רחבי העולם.

לכל הטורים של דני לרנר

המומלצים

פייסבוק