פרידה מרוג'ר מור: ג'יימס בונד עם חיוך וקריצה
בזמן ששון קונרי כבש את המסך הגדול בתור 007, מור קצר תהילה דווקא בטלוויזיה. כמה שנים אחרי, הוא ירש את תפקיד מרגל העל, עשה ממנו דמות שונה בתכלית, הכניס אווירה אחרת לסדרת הסרטים, וברבות הימים הפך לבונד שנחשב להכי אלגנטי מכולם
אולי לא הרבה זוכרים, אבל לפני 45 שנים, באפריל 1972, רוג'ר מור נחת כאן בארץ לרגל חגיגות יום העצמאות ה-24 למדינת ישראל. הוא תיזז בין אצטדיון בלומפילד להיכל הספורט בתל אביב ועד לבנייני האומה בירושלים, והספיק אפילו לשלב פגישה מתבקשת עם משה דיין. זה היה בתקופה שבה עדיין היה מוכר בתור "המלאך" השרמנטי, וחצי מהצלע הגברית של "המשכנעים", שתיים מסדרות האקשן הטלוויזיוניות אשר הפכו אותו לאחד השחקנים האהובים והפופולריים ביותר בארץ באותן שנים, ממש רגע לפני ההכרזה עליו כג'יימס בונד הבא.
התקופה בה היה מוכר דווקא מהטלוויזיה. רוג'ר מור
באוקטובר 1962, כמעט במקביל, כבש שון קונרי את המסך הגדול בתור ג'יימס בונד בסרט "דוקטור נו", בעוד רוג'ר מור כבש את המסך הקטן עם עליית סדרת הטלוויזיה "המלאך", בה שחק את ההרפתקן סיימון טמפלר. היה לא מעט דמיון בין שתי הדמויות הגבריות הגדולות מהחיים, עד שבאחד הפרקים ב"המלאך" אחת הדמויות אפילו זיהתה את טמפלר בטעות כבונד. כשם שבונד בכיכובו של קונרי הצליח על מסכי הקולנוע, כך סדרת הטלוויזיה "המלאך", בכיכובו של מור, הפכה במהרה לאחת הסדרות המצליחות ביותר של שנות השישים ושודרה בכ-60 מדינות, הופקו לה שש עונות ו-118 פרקים בין השנים 1962-1969, כולל שני פרקים באורך מלא אשרו הוקרנו בבתי הקולנוע.
עם פרישתנו של קונרי מתפקיד 007, וליהוקו הלא מוצלח של ג'ורג' לזנבי, הוצע תפקיד ג'יימס בונד לרוג'ר מור, תפקיד אשר אף הוצע לו קודם לכן, אך בשל התחייבויותיו הטלוויזיוניות נאלץ אז לוותר. ב-1973, עם כיכובו בסרט "חיה ותן לחיות", הוא היה השחקן השלישי אשר נכנס לנעליו של מרגל העל הבריטי.
היה השחקן השלישי אשר נכנס לנעליו של מרגל העל הבריטי. רוג'ר מור
מור כיכב בשבעה מתוך כלל סרטי הסדרה והפך להיות השחקן אשר שיחק את התפקיד עד כה הכי הרבה פעמים באופן רשמי. מהרגע שנכנס לנעליו של בונד, מור לא ניסה לשחזר את מה שעשה קודמו בתפקיד, אלא בעיקר דאג להבדיל עצמו. הסרטים בכיכובו של מור ניסו להוריד מן הטון הרציני שהביא עמו קונרי ולהתייחס לכל העניין בקלילות רבה. בעוד בונד של קונרי קיפץ בין בירות העולם, מלונדון ועד טוקיו, בניסיון לחסל ולנקום באויבו המושבע ארנסט סטברו בלופלד, בונד של מור סגר עמו בקלילות חשבון בסצנת הפתיחה המגניבה של "לעינייך בלבד", ואפילו כבש את החלל בסרט המשעשע ביותר בסדרה - "מונרייקר".
לצד תפקידיו כבונד בסרטים "חיה ותן לחיות" (1973), "האיש בעל אקדח הזהב" (1974), "המרגלת שאהבה אותי" (1977), אותו הכתיר מור בתור סרט הבונד האהוב עליו ביותר, "מונרייקר" (1979), "לעיניך בלבד" (1981), "אוקטופוסי" (1983) ו"רצח בעיניים" (1985), מור הופיע בשורה של סרטי קולנוע נוספים. במותחן הפסיכולוגי "שלום לכפיל" (1970 - The Man Who Haunted Himself), הוא שיחק בהצלחה בתפקיד כפול אדם המתמודד מול דופלגנגר ערמומי המנסה לתפוס את מקומו ולהעביר אותו על דעתו.
סצנת המרדף מ"לעינייך בלבד"
למרות שהוא היה מוצלח מאוד בתפקיד המאתגר, ברוב סרטיו לאחר בונד הוא שיחק בעיקר דמויות שהיו דומות מאוד לבונד בתכונותיהם ולרוב לוהק לסרטי פעולה והרפתקאות. הבולטים שביניהם היו "להתראות בגיהינום" (1976), "אווזי הפרא" (1978), "הבריחה לאתונה" (1979), "הפשיטה בים הצפוני" (1980) ו"אריות הים" (1980). מור אף שיחק את תפקיד הבלש הקלאסי בסרט הטלוויזיה "שרלוק הולמס בניו יורק" (1976), כמו גם את תפקיד המפקח קלוזו המפורסם בסרט החלש ביותר בסדרה "קללת הפנתר הוורוד" (1983).
לעד ייזכר רוג'ר מור בתור ג'יימס בונד, ואחד הטובים ביותר ולחלוטין האלגנטי ביותר בתפקיד. רוג'ר מור
צילום: EPA
אך לעד ייזכר רוג'ר מור בתור ג'יימס בונד, ואחד הטובים ביותר ולחלוטין האלגנטי ביותר בתפקיד. מור דאג להבליט הרבה יותר את אלמנט הפנטזיה שהעניק בונד לצופיו, את האקספיזם והפאן הטהור שאפשרו הסרטים הללו והוא עשה זאת על ידי כך שהתייחס לכל העניין בחיוך וקריצה. ומור בהחלט היה אלוף בכך ותפקיד בונד, יותר מכל תפקיד אחר, אפשר לו להדגיש את כישוריו הקומיים הנהדרים. הדאבל טייקים המשעשעים שלו שהגיעו לשיאם ב"לעינייך בלבד", אולי הטוב ביותר מבין כל סרטיו בתפקיד, הפכו במהרה לסימן ההיכר האישי שלו, והיו מזוהים עם הדמות בתקופתו לא פחות מהמרטיני שייקן-נוט-סטירד ושורת ה"בונד...ג'יימס-בונד" המפורסמת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם