ראשי » תרבות » ספרות

יש על מי לסמוך: האייקון מאורוגוואי תופס תאוצה

ל"סמוך עלי" של הסופר האורוגוואי מריו לבררו, יש אופי בלשי, אבל מהר מאוד מתברר שהוא חותר תחת הז'אנר ומשתמש בו כתירוץ לדיון מרתק על ספרות באופן כללי

סופר מגיש כתב יד למו"ל שלו. הוא זקוק בדחיפות למזומנים. בפי המו"ל תנאי אחד בלבד להוצאת הספר: על הסופר לצאת למשימה בלשית, שבה עליו לחפש סופר אחר ששלח כתב יד להוצאה בשם בדוי - כתב יד שמתגלה כרומן חד־פעמי ועוצר נשימה. הסופר הנואש נוסע לעיירה שכוחת־אל באורוגואי כדי לחפש את אותו חואן פרס שחתום על כתב היד הגאוני. זהו סיפור המסגרת של "סמוך עלי", ספרו של הסופר האורגוואי מריו לבררו, שתורגם כעת לעברית בהוצאת "תשע נשמות". זהו הספר השני של לבררו שתורגם לעברית, לאחר "הטרילוגיה הלא־רצונית" (הוצאת כרמל), והוא מעורר סקרנות ורצון לקרוא יצירות נוספות של לבררו, רצון שמלווה כל גילוי של סופר טוב מארץ אחרת, שכבר התפרסם והפך לאייקון בארצו, ואילו בישראל הוא מוכר רק למעטים.

"סמוך עלי" הוא ספר מהנה בראש ובראשונה בגלל האופי הבלשי שלו: הקורא נשאב לתוך המשימה שאליה נקלע הסופר, מזדהה עם הרצון למצוא את חואן פרס המסתורי - ולשם כך נפגש הסופר עם שלל דמויות, כמו מורה קשישה לספרות, קונדיטור שלמד איתו בבית הספר היסודי ומשוררת כושלת - והמתח בסיפור נבנה בצורה טובה.
 
"סמוך עלי" אינו ספר בלשי מובהק, אלא במובן מסוים פארודיה על הז'אנר הבלשי. נוצר פער בין המשימה הבלשית לבין הסופר, הדמות הראשית בספר, שכלל אינו מתעניין במשימה שהוטלה עליו: הוא בדרך כלל אדיש למשימה, מצליח להתרגש ממנה לרגעים מעטים אך מהר מאוד חוזר להשתעמם ממנה. מלכתחילה ברור שהסופר נוטל על עצמו את המשימה רק משום שזו הדרך היחידה שספרו יראה אור, רק משום שזה התנאי שהציב המו"ל. עמדתו האדישה, והדמויות המשונות שהוא נתקל בהן, יוצרות תחושה שהמשימה הזו לא כל כך חשובה כמו שהיא נראית.

הפער הזה אינו מכביד על הספר, אדרבה: הוא מטעין אותו. "סמוך עלי" הוא ספר קצבי, מהיר, חד, ואף עושה שימוש במשחקי לשון (לעיירה שאליה מגיע הסופר קוראים "מחסוריאס", ולעיירות הסמוכות קוראים "טרגדיאס" ו"אסוניאס") ובאירוניה דקה.

באחרית הדבר משווה אוריאל קון, מו"ל "תשע נשמות", בין לבררו לבין הסופר הלטינו־אמריקני החשוב רוברטו בולניו ("2666", "בלשי הפרא"). יש קווי דמיון בין השניים, לא רק ביוגרפיים (שניהם מתו ב־2004); גם בולניו וגם לבררו יוצרים שילוב מעניין בין אהבה טהורה, דתית כמעט, לספרות ובין הז'אנר הבלשי, ושניהם רואים את הז'אנר הבלשי ככלי, ולא כמטרה בפני עצמה: בולניו ב"בלשי הפרא", שם יוצאים שלושה משוררים צעירים למסע בעקבות משוררת אבודה, ולבררו ב"סמוך עלי". ההבדל ביניהם הוא בעיקר במזג וביומרה: המסע הבלשי של גיבוריו של בולניו הוא מסע שבעקבותיו מקווים המשוררים לפצח, לא פחות ולא יותר, את משמעותה של הספרות; לבררו, לעומת זאת, צנוע ואירוני יותר - ולשתי הצורות הללו יש כוח וייחוד משלהן.

"סמוך עלי" מריו לבררו, מספרדית: ארז וולק, תשע נשמות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg