ראשי » תרבות » קולנוע

"לגו באטמן": לסרט הזה מגיעים בזמן

אנימציה שלא מכוונת בהכרח לילדים, גיבורי-על שלא לוקחים את עצמם ברצינות ומפגש הזוי בין הגיבור האפל לדרמה משפחתית: "לגו באטמן" שובר מוסכמות בחן רב ומשעשע כבר עם הופעת הלוגואים על המסך // ביקורת קולנוע

 
אם יש לכם נטייה כרונית לאחר, אם אתם מוצאים את עצמכם מתעכבים במזנון לפני תחילת הסרט, אם שכחתם ללכת לשירותים ועם עליית הטריילרים על המסך אתם משוכנעים שתספיקו להתפנות בזמן מבלי לפספס את ההתחלה, עדיף שתיאזרו בסבלנות, תחכו רגע, תחשבו שוב ותערכו בהתאם. בסרט הזה אין מצב שאתם מחמיצים את ההתחלה והכוונה היא לכותרות, כולל אפילו את הלוגואים שמקדימים אותם, כי הבדיחות ב"לגו באטמן" מתחילות כבר מהפריים הראשון. אם בדרך כלל אנו נמנעים מלספוילר לכם את הסוף, אז הפעם, באופן חריג למדי, לא נספוילר את ההתחלה. אבל כן נכריז כי מדובר בסיקוונס הפתיחה המשעשע ביותר שנצפה ונשמע על המסך מזה זמן. אפילו מצחיק יותר מזה של "דדפול". בקיצור, לסרט הזה מגיעים בזמן. נקודה.
 
למרות שהוא משלב בין משחק לגו, אנימציה ודמותו של באטמן, "לגו באטמן" אינו סרט שמכוון בהכרח לילדים. רוב הבדיחות שם באות על חשבון היכרות מוקדמת עם סרטי פנטזיה שונים מ"הארי פוטר" ועד "שר הטבעות", כמו גם היכרות עם ההיסטוריה של באטמן לאורך השנים מאז סדרת הטלוויזיה של שנות השישים, כך שקהל הגיל-הרך אינו קהל היעד העיקרי של הסרט.

כזכור, לגו באטמן הייתה דמות המשנה שגנבה את ההצגה משאר גיבורי עלילת "סרט לגו", כך שזה היה רק מתבקש ש'לגו-באטמן', אשר פלט שם שורות מחץ ציניות ללא הפסקה והפתיע בשנינותו, יקבל סרט משלו. כעת, כשהוא משתדרג לתפקיד הראשי, הוא עדיין נותר ציני ושנון, אך הפעם הסרט סובב סביב עולמו, כאשר הרעיון הוא להפוך את באטמן הציני, המסתורי והבודד, לדמות משפחתית, נחמדה יותר ואכפתית בהרבה. בקיצור, במקום סרט אקשן, לא שחסר בסרט הזה אקשן, הפעם הרעיון הוא להפגיש בין באטמן לדרמה משפחתית ולמרבה ההפתעה זה עובד.
 
"לגו באטמן" מתחיל בסיקוונס אקשן מגניב ומצחיק להפליא בו הוא נלחם כמעט מול כל נבל-על אותו פגש בהיסטוריה שלו כלוחם למען הצדק, מהג'וקר ועד נבלים משעשעים אשר מעולם לא שמעתם עליהם, למרות שההפקה נשבעת שלפחות חלקם אמיתיים. משם זה ממשיך לסיקוונס בו באטמן חוזר הביתה, אוכל ארוחת ערב, רואה סרט בטלוויזיה, מנסה לישון או בקיצור - שמח להעביר ערב בשקט עם האדם החביב עליו ביותר – הוא עצמו. אך ככל שהעלילה מתקדמת ואנחנו מבינים שלא ממש אכפת לו משום אדם אחר מלבדו, הוא בטעות מאמץ את רובין, נער יתום חביב שמעריץ אותו. תקוע יחד אתו, הוא מחליט לאפשר לו להיות השוליה שלו ולעזור לו במלחמתו בפשע, מה שמוביל להפיכתו של רובין לסייד-קיק החדש של "באטמן" הגיבור. כאשר גם המפכ"לית החדשה של המשטרה וגם אלפרד, המשרת הנאמן, מצטרפים אליו, באטמן הולך ומשתנה מהאביר האפל והציני אשר נלחם לבדו ברשעים לדמות דואגת ואכפתית שהיא גם חלק מקבוצה.
 
"לגו באטמן" רצוף אמנם בדיחות והפתעות, אבל לא מצחיק ברמה של "סרט לגו", שהיה מקורי ומשעשע בהרבה. לא כל הבדיחות והרעיונות עובדים, חלקם אף מרגישים ממוחזרים. מה שבהחלט עובד הכי טוב הם הרגעים בהם היוצרים הרשו לעצמם להתפרע לחלוטין, להשתולל, לשבור את הקיר הרביעי, להשתעשע על חשבון ההפקה ולצחוק על העובדה שהם יוצרים סרט גיבורי על מלגו – קונספט מצחיק כשלעצמו. עיקר העניין כאן בסופו של דבר הוא לתקוף את כל המסורות הקולנועיות, מהלוגואים בפתיחה, דרך המוסיקה שתמיד מפזמת ברקע ועד הנרטיב העלילתי החוזר על עצמו. ערך מה שעשו פעם "האחים מרקס", רק באנימציה, קצת יותר מרוסן ולכל המשפחה.

צוות המדבבים של הסרט שעושים עבודה מצוינת ואחראים למירב הבדיחות הם ויל ארנט שמגלם את באטמן, ומייקל סרה ("ג'ונו") שמדבב את רובין. ריי פיינס ("סקייפול") הוא המשרת אלפרד. זאק גאליפנאקיס (מסרטי "בדרך לחתונה עוצרים ב...") הוא הג'וקר. לצדם מבליחים לתפקידי משנה קטנים שורה ארוכה של קולות מפורסמים, בהם מקונן אובריאן, ג'ונה היל ואפילו הדיווה מריה קארי. על עבודת הבימוי הפרועה מפקד הבמאי כריס מקיי, מהיוצרים של סדרת הטלוויזיה-אנימציה המגניבה "רובו-צ'יקן".
 
מי שבוודאות חייבים לראות את הסרט הזה, מהפריים הראשון ועד האחרון, הם חבורת היוצרים של סרטי DC Comics, אלה שאחראים לסרטי "סופרמן נגד באטמן", "יחידת המתאבדים" וכו', בעיקר כדי שילמדו לא לקחת את הסרטים שלהם כל כך ברצינות, ושהגיע הזמן להפנים את הנוסחה שבמארוול כבר גילו מזמן: חוש הומור + גיבורי-על = אחלה קונספט.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg