ראשי » תרבות » טלוויזיה

ילדים טרנסג'נדרים: המציאות יותר מורכבת מבן או בת

"הרופאים הסתכלו עלי רק בין הרגליים אבל לא הסתכלו על המוח שלי", מספר בן ה-6 המתוק בסרט "ילדים טרנסג'נדרים". באופן אירוני, הדוקו מפספס נקודות חשובות, מחזק תפיסות מקובעות על נשיות וגבריות ונותר במחוזות הלייט

בימים האחרונים מסעירה את הרשת פרסומת לסטודיו כושר לנשים בלבד, במסגרתה מגיעות שתי בנות כדי להתאמן – אחת מהן היא אישה "רגילה" והשנייה בעלת נראות טרנסית. את הראשונה מכניסים ואילו לשנייה מראים בלי יותר מדי נימוס את הדרך החוצה, כי כאן זה "סטודיו לנשים בלבד". מבלי להתחיל להיכנס לבעייתיות שבפרסומת, אפשר לומר בבירור שיש עוד לא מעט מקום להעלות את רמת המודעות וההבנה למושג הטרנסיות בישראל (מייקל אלרואי ותאלין אבו-חנא לא יכולים לעשות הכל לבד). על הקרקע המעט צחיחה הזאת נוחת הסרט הספרדי "ילדים טרנסג'נדרים", ששודר אמש (ג') ב-yes דוקו.

הגיבור הבולט של הסרט הזה הוא דוד – ילד מתוק בן 6 שאומץ מסין על ידי הוריו, אווה וחואן. הוא מרכיב משקפיים, אוהב להשתולל ורגיש לדגדוגים. עוד פרט קטן שכדאי לדעת על דוד – הוא נולד בשם שרה. "כשנולדתי הרופאים חשבו שאני בת, אבל הם טעו", הוא מספר במתיקות. "הייתי בן. הרופאים הסתכלו עלי רק בין הרגליים אבל לא הסתכלו על המוח שלי". אחרי שבמשך ארבע שנים חי עם השם והזהות המגדרית איתם נולד, בגיל 4 החל דוד בשינוי זהותו המגדרית, דבר שכמובן לא היה קל להוריו. "בהתחלה היא שיחקה במשחקי בנים, אופנים, כדורים", מספר האבא, "אבל חשבתי שהיא תשתנה, ואם לא – זה בסדר, היא תהיה גברית".
 
עוד רגע נגיע לבעייתיות שבשיוך תכונות מסוימות למגדר ספציפי, אבל עוד קודם מעניין לשאול – מדוע למעשה בחרו ההורים שבסרט ללכת עם הרצון של ילדיהם? התשובה הראשונה שקופצת לראש הן מן הסתם כדי שירגישו מאושרים ויחושו שלמים עם עצמם, אבל האם זאת הדרך? והאם נוסו אחרות לפני כן? התהיות האלה עשויות להישמע בהתחלה כמעט טרנסופוביות כמו אותה פרסומת שהוזכרה בתחילת הביקורת.

אבל הכוונה היא אחרת – ילדים חשופים מגיל צעיר לענייני מגדר. הם יודעים למשל שאמא שמה אודם ואבא לא. אם הם מרגישים צורך לשים אודם, האם זה הופך אותם מיד לטרנסג'נדרים? מן הסתם לא. כמובן שהילדים שבסרט הראו דפוס עקבי וממושך יותר של היצמדות להתנהגות שמזוהה עם מגדר מסוים, שונה ממינם המולד, ועדיין אי אפשר שלא לתהות האם ניסו להציע להם פתרונות ביניים, כמו דימויים מגדריים נזילים יותר, שיאפשרו להם לשמור על המגדר איתו נולדו ולהביא לידי ביטוי גם צדדים אחרים בעצמם. הסרט מפספס בכך שהוא לא נותן ייצוג להורים וילדים שניסו פתרונות ביניים שכאלה, ומתמקד בהאדרת מסר ה"ללכת עד הסוף עם האמת שלך", דבר  טוב ויפה בריאליטי למשל, אבל המציאות, כידוע, מורכבת יותר.
 
כאמור, במתכוון או שלא, הסרט גם מאשרר תפיסות מקובעות לגבי גבריות ונשיות – דוד הוא בן ולכן הוא צוחק, קופץ ומשתולל; רקל בת ה-11 היא בת ולכן עיקר עולמה הוא איפור, שיער וכמובן נסיכות של דיסני. שוב קשה שלא לתהות האם ניסו בכלל לתת לילדים אפשרות למגדר גמיש, מבלי להציב מעליהם את הטייטלים "זה של בנות" ו"זה של בנים". בנוסף, הסרט לא מתעכב על רגעים נפיצים בתהליך המעבר עצמו (איך התקבל השינוי בגן, בבית הספר וכו') וכיצד הוא התבצע בעצם. בשורה התחתונה,"ילדים טרנסג'נדרים" על 52 דקותיו, לא מצליח להעביר חלק משמעותי מהחוויה הטרנסית ומסתפק בלהיות דוקו-לייט על חוויה משנת חיים בגיל צעיר. הוא היה יכול להיות הרבה יותר מזה.

בקטנה: בעשר דקותיו האחרונות הסרט מציג זווית נוספת כשהוא מפגיש בין שלושה צעירים א-בינאריים (שלא מזהים את עצמם עם מגדר מסוים) לשיחה מעניינת. על הדרך קיבלנו תזכורת לבעייתיות של השפה העברית כבר בשניות הראשונות, כשהצעירים ציינו את שמם וגילם והמתרגמת כבר נאלצה לכפות עליהם את המגדר איתו נולדו, רק כדי לכתוב בני כמה הם.

"ילדים טרנסג'נדרים", שלישי, yes דוקו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg