ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת "חי את הלילה": המעידה של בן אפלק

אחרי שלוש הצלחות, השחקן שהתברר להיות גם במאי ומפיק מצוין לא הצליח לקיים את ההבטחה בפעם הרביעית. על אף עיצוב תקופתי מרשים וסצנות אקשן מותחות, "חי את הלילה" לא תופס את הצופה בשל עודף עלילות ודמויות שהולכות לאיבוד // ביקורת קולנוע

 
ג'ו יושב בכסא הנהג. מכוניתו עומדת בצמוד לכניסה לבנק. הוא אפוף במחשבות על בחורה שהוא מאוהב בה. שני חמושים בוקעים מהבנק עם אקדחים שלופים, פורצים לתוך מכוניתו. הוא נהג השודים הפעם, אך הוא מתקשה להתניע, מתבלבל ונותן רוורס, נתקע במכונית שמאחוריו. בשניות כל העסק מתבלגן. שומרים ושוטרים זורמים במהירות למקום בעוד כדורים מתעופפים לכל עבר. שותפיו לשוד יורים תוך שהוא נותן גז ודוהר משם, אבל עכשיו הם איבדו את היתרון שהיה אמור להיות להם. מנסה למלט אותם, מכוניות משטרה דולקות אחריהם ברחובות. למרות התפאורה התקופתית המיושנת והמכוניות של דגמי שנות העשרים של המאה הקודמת, מרדף דרמטי מסחרר יוצא לדרך, וזוהי רק אחת מתוך כמה סצנות אקשן מותחות ועשויות היטב שמספק הסרט "חי את הלילה". אך כמה חבל שמלבד אקשן, פרצופים קשוחים ועיצוב תקופתי נאה, אין ל"חי את הלילה" הרבה מה להציע.
 
בן אפלק, שמאחוריו של שורה של סרטים מוצלחים ומצליחים בכיכובו מ"לרדוף אחרי איימי" ועד "נעלמת" ו"רואה החשבון", התגלה לאורך הקריירה הקולנועית שלו כמוכשר מאחורי המצלמה אפילו יותר מלפניה. כזכור, אפלק זכה באוסקר עבור כתיבת התסריט של "סיפורו של ויל האנטינג" (במשותף עם חברו מאט דיימון) ואף זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר (יחד עם ג'ורג' קלוני וגרנט הסלו) עבור הפקת הסרט "ארגו" בו כיכב ושאותו אף ביים.

"חי את הלילה" הוא סרטו הרביעי של בן אפלק כבמאי. הסרט מורכב מאלמנטים אשר מזכירים את יצירותיו הקודמות. בדומה לסרטו הראשון כבמאי, "נראתה לאחרונה" (2007), גם הפעם התסריט מבוסס על ספר של דניס ליהן ("מיסטיק ריבר") אותו עיבד אפלק בעצמו למסך. בדומה לסרטו השני, "גנב עירוני" (2010), אפלק שוב משחק פושע שמוצא עצמו נקרע בין מקצועו האלים לבין אישה הנכנסת לחייו ומטלטלת את עולמו. ובדומה לסרטו השלישי, "ארגו" (2012), גם הפעם מדובר בדרמה תקופתית, אלא שהפעם אפלק מרחיק לכת אל תקופת היובש של ארה"ב של שנות העשרים והשלושים.
 
ג'ו (אפלק) הוא חיל לשעבר אשר לחם במלחמת העולם הראשונה וחווה לא מעט זוועות. למרות שאביו הוא שוטר בכיר במשטרת בוסטון, ג'ו מוצא עצמו לא פעם מהעבר השני של החוק, מתפקד כשודד מוצלח בשלל סיטואציות ועולה בסולם הדרגות של עולם הפשע. במהרה הוא מתאהב עד מעל הראש בבחורה פאם-פטאלית בשם אמה (סיינה מילר) הקשורה לגנגסטר בכיר, והתוצאה כצפוי אינה כה רומנטית אלא דווקא כואבת – ג'ו מוכה קשות ונשלח לאשפוז, אך מצבו טוב מהרבה מגורלה של הבחורה שאהב. כשהוא משתחרר מהכלא, למרות שהוא אירי במוצאו, הוא מתחיל לעבוד עבור המאפיה האיטלקית. מתמקם בעיר טמפה שבפלורידה, משימתו היא להשתלט על עסקי האלכוהול וההימורים, אך מטרתו העיקרית היא כמובן לנקום את מות אהובתו לשעבר.

"חי את הלילה" הוא סרט מרובה עלילות, כזה הנפרש לאורך תקופה ארוכה וסוקר מהלכים רבים בחייו הדרמטיים ומרובי הפשעים של ג'ו, החל מסיום מלחמת העולם הראשונה ועד תחילתה של השנייה. הגרעין הרעיוני הרומנטי של הסיפור הוא בהחלט מעניין ונקרא כפילם נואר קלאסי, אך לרוע המזל הוא הולך לאיבוד בין שלל העלילות, גלריית הדמויות העמוסה וסצנות האקשן הרבות של הסרט. בערך כמו גיבוריו, זהו סרט שיורה לכיוונים רבים מידי אך פוגע מעט מאוד. תסריט מהודק יותר וממוקד יותר, כמו זה שאפיין את שלושת יצירותיו הקודמות של אפלק, היה יכול בהחלט להטיב עמו. סצנות האקשן כאמור, מרשימות כשלעצמן, אך כמעט בלתי אפשרי להקשר לדמויות בסרט. חלק מן העלילות שהסרט מפתח, בעיקר זו הקשורה בדמות אותה משחקת אל פאנינג, מסיטה את הסרט ממסלולו העיקרי ומיותרת לחלוטין. ככזה, הסרט הופך במהרה לסתמי ומתקשה להבדיל עצמו מסרטי גנגסטרים רבים אחרים שנעשו על התקופה. התוצאה מרגישה כמו פרק ארוך במיוחד של הסדרה "אימפריית הפשע".
 
מה שכן עובד היטב הוא העיצוב התקופתי המרשים, הצילום המסוגנן וכמה שחקני משנה הנראים משועשעים מאוד מתפקידם בסרט, כאשר הבולט ביניהם הוא מתיו מאהר הכריזמטי (ששיחק גם בסרטו הראשון של אפלק כבמאי) וכאן אפקטיבי ביותר בתפקיד משנה בתור גנגסטר מטורף. לצד אפלק, פאנינג ומילר עוד פרצופים מוכרים רבים, בהם זואי סלדנה ("אווטאר"), ברנדון גליסון ("כנופיות ניו יורק") וכריס מסינה ("ארגו").
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg