חדשות ישנות: פייסבוק החליפה את הטלוויזיה
והרי ידיעה שהגיעה זה מזמן: מי שמעוניין להתעדכן בזמן אמת במתרחש בעולם, כדאי שיעזוב את השלט ויעבור למראה השחורה שבכף היד. התפתחות הטכנולוגיה אולי מאיימת ומרתיעה, אבל בסיטואציות כמו התפשטות השריפות בישראל, פייסבוק ווואטסאפ משאירות לטלוויזיה אבק
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי. או לכל הפחות – שפעם הכל היה יותר טוב. גם אומרים שכשנגדל נגיד שפעם הכל היה יותר טוב. אבל בימים כאלה מתברר בענק שיש דברים שהקדמה יפה להם. כמו דיווח מיידי על סכנות חיים, לדוגמה.זוכרים את מבזקי החדשות בטלוויזיה שקטעו את השידור כדי לבשר על משהו לא טוב שקרה, כי לערוצי החדשות הייתה סוג של בלעדיות על, ובכן, החדשות? לחלקנו אפילו מתקשרים אירועים מסוימים עם מבזקים שכאלה. לי זכורים משום מה הפיגוע בדימונה, למרות שמעולם לא הייתי בעיר מלבד פעם אחת בדרך לבסיס בדרום, והמבזק על האירוע בגבול לבנון שהחל את שרשרת האירועים שהובילה למלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006.
עשר שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה, אנחנו כבר אחרי קפיצה טכנולוגית ענקית, חיים בעידן שהידע זמין מאוד, מהיר, ומתחלף בקצב מאוד גבוה. מה שדווח לפני שעה נשכח לפני 59 דקות. כולם רודפים אחרי הידיעה הבאה, הסקופ החדש והתיעוד שיעשה כותרות והעובדה שיש סמארטפון לכל אחד בכל רגע נתון הופכת את המשימה להרבה יותר קלה, כמובן. בשנות ה-2000 המוקדמות נהגתי לקחת בתיק מצלמה דיגיטלית קטנה במקרה ואתקל במשהו שארצה לצלם. סחבתי איתי גם נגן מוסיקה, ספר, יומן. אבל עכשיו כל אלה ועוד הרבה כלים אחרים מאוגדים במכשיר קסם אחד. ותודה לסטיב ג'ובס.
אמש (ג') הבליח מבזק חדשות בערוץ 2 בשעות הצהריים. ידיעה שהגיעה זה מזמן: שריפה גדולה משתוללת באזור זכרון יעקב ובמוקדים נוספים. הידיעה הזאת, כידוע לכל מי שמחזיק את מכשיר הפלא בכיס, ידעה כבר אש ותמרות עשן. יתרה מזאת, מגיש המבזק חבר לכתב בשטח לטובת דיווח שהכיל פחות ממה שידעתי רק מהשעה האחרונה, כולל סרטונים מהאירוע שגם הם כבר התפשטו ברשתות החברתיות כאש בשדה קוצים.
התמונות הגיעו לפייסבוק הרבה לפני מהדורות החדשות. השריפה ביישוב דולב
צילום: מיכל גלעדי
זה היה קצת מביך להסתכל בטלוויזיה ולראות את אנשי החדשות החרוצים מדווחים על מה שכולנו כבר שמענו ודנו בו בחצי היממה החולפת. אם פעם היינו מחכים לדיווחים שלהם כדי לקבל הצצה בלעדית על מה שקורה בעולם, נראה שהיום זה הפוך – ערוצי החדשות מחכים לדיווחים שלנו מהשטח, בקבוצות הוואטסאפ, הפייסבוק, הטוויטר ושאר הפלטפורמות, כדי להשיג את התיעוד מהשטח.
כשאני חושב על חוסר הרלוונטיות של מבזקי החדשות, אי אפשר שלא לחשוב על חוסר הרלוונטיות של עיתוני החדשות. כמעט בכל יום אני קורא בעיתון על פרשה מסוימת שמרגע שהדפיסו את העיתון ועד לרגע שקראתי אותו כבר היו בה עשרות התפתחויות ולעתים אף נעשתה לא רלוונטית לגמרי, כמו ניסיון ההפיכה הצבאית שהיה בטורקיה לא מזמן. את העדכון היומי על גבי הנייר החליף העדכון השעתי ברדיו, את הדיווח ברדיו החליף הדיווח המתעדכן כל הזמן באינטרנט, ואת הדיווח החדשותי באינטרנט החליפו הרשתות החברתיות שמספקות לנו חדשות מיידיות, ללא תיווך התקשורת, שממילא מספקת את אותן "חדשות" מחוממות במיקרוגל.
סוגיית השריפות המתפשטות בישראל מוכיחה יותר מאי פעם שמבזקי החדשות בטלוויזיה כבר לא רלוונטיים, ואולי נכון לומר זאת על החדשות בטלוויזיה בכלל. שלא תבינו לא נכון – צריך את המהדורות לטובת אלה המאותגרים טכנולוגית או שפשוט אין להם גישה לנהר המידע הזורם והבלתי נדלה שאנחנו קוראים לו עולם הרשתיות החברתיות בכף ידך, אבל נדמה שמהדורות החדשות כבר לא מחדשות הרבה, אלא לכל היותר מספקות פרשנות. אם אתם מעוניינים לדעת כמה זמן ייקח לאש להגיע מתחנה א' לתחנה ב', אין כל טעם לשבת מול הטלוויזיה. הרבה יותר מועיל להיות עם פייסבוק פתוח.
לאמצעי התקשורת יש ותמיד הייתה השפעה גדולה מאוד על דעת קהל וסדר יום ציבורי, אבל היום לכל אחד יכולה להיות השפעה לא פחות חזקה, עובדה. פוסט אחד יכול להביא להפיכה במדינה ותגובה אחת יכולה לעורר גלים בכל העולם. אפילו שיתוף של פוסט בפייסבוק, מתברר, יכול לעורר את זעמו של ראש ממשלה עד כדי כך שיאיים על המשתף בתביעה.
הרבה פעמים נשאלתם איפה הייתם כששמעתם על רצח רבין, או על הפיגוע במגדלי התאומים. אני ועוד הרבה אנשים ניזכר אוטומטית במבזק המתפרץ בטלוויזיה שבישר על החדשות הנוראיות. סביר להניח שאם מישהו ישאל את ילדינו בעוד מספר שנים שאלה דומה על אירוע חדשותי כלשהו, הם יעלו בדמיון את הנוטיפיקיישן בפייסבוק, אולי את ההודעה הוויראלית בוואטסאפ. ומי יודע, אולי הילד שלי יכתוב טור דומה על זה ששיטות הדיווח עליהן הוא גדל כבר לא רלוונטיות.
היינו מרותקים לטלוויזיה, וזה היה מזמן. כבאים לצד שרידי מגדלי התאומים
צילום: אי-פי
וכשמדובר בחדשות, מה לעשות, רלוונטיות זה שם המשחק. לעתים אף נדמה שהתחרות הבלתי פוסקת בין ערוצי התקשורת, עברה לתחרות בין מפיצי מידע אנונימיים יותר או פחות ברשתות החברתיות. והאמת? אני שמח. כל פריצה של מחסום בדרך לצרכני החדשות ומקבלי ההחלטות הרי זה מבורך. יוצרי "מראה שחורה" ורואי שחורות אחרים מרתיעים על הסכנות – שאין לזלזל בהן, כמובן, שבהתפתחות הטכנולוגית המואצת בעידן החדש. אבל רק תארו לעצמכם מה יכול היה לקרות אם מהירות הדיווח של היום היתה קיימת, למשל, בזמן מלחמת העולם השנייה. האם היא עדיין היתה נמשכת שש שנים, לו היו מגיעים דיווחים ותמונות בזמן אמת לגורמים המתאימים?
אומרים שכשנגדל נאמר שפעם הכל היה יותר טוב. אבל לפחות נגיד את זה באמצעות סמארטפון משוכלל.
אקו"ם