ראשי » תרבות » מוזיקה

בירת העולם: אבי האתנו-ג'אז בפסטיבל מקודשת

הופעתו המרגשת של מולטה אסטטקה בפסטיבל מקודשת, הוכיחה שלמוזיקה יש כוח לחבר בין אנשים, סגנונות, תקופות ומקומות

הופעות של אמנים מחו"ל בישראל זה כבר מזמן יותר מרק הופעה. כל אמן שמגיע (או שלא) מעורר דיון פוליטי ותרבותי. החייזר שינחת בישראל ויפתח טלוויזיה יחשוב שכל מה שמעניין את הקהל הישראלי אלו אמני פופ ורוק אמריקאים ובריטיים, ואת שאר העולם – האם אותם אמנים יגיעו להופעה בישראל למרות החרם. אבל זה רק הרושם שנוצר בכותרות, כפי שיכול להעיד כל אחד שהגיע להופעה של מולטה אסטטקה בפסטיבל מוזיקה מקודשת בירושלים.

עוד כותרות:
• עומר אדם עלה לשיר עם גבס
• האם הטרייה בר רפאלי חוזרת למסלול
• אייל גולן עושה בושות למרינה קבישר
• "עצוב": בראד ואנג'לינה מגיבים לגירושים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כבר שנים שהפסטיבל נותן לקהל הישראלי הזדמנות לשמוע אמנים מסקרנים מכל העולם וגם להיחשף לאמנים פחות מוכרים,  ז'אנר של מוזיקאים שמה שמעניין אותם בבוקר זה לבדוק כמה שעות הם יכולים להתאמן עד ההופעה בערב, ולא את התגובות באינטרנט ללוק החדש שלהם. כזה הוא מולטה אסטטקה, האיש שחיבר את הג'אז המערבי למקצבים האתיופיים ויצר את סגנון ה"אתנו-ג'אז", שכבר הפך לשם נרדף לשמו הפרטי. (בדומה לפסנתרנית אמהוי צגה-מרים גברו שחיה בירושלים וחיברה את המוסיקה הקלאסית עם ג'אז, אבל זה כבר סיפור קסום אחר).

למרות ההישג האדיר, אסטטקה עולה לבמה ומשדר בעיקר צניעות. בלבוש עממי, אסטטקה פותח את ההופעה בסולו מחשמל על הוויברפון, הכלי איתו ניגן עם הג'אזיסטים הגדולים בעולם, בשנות ה-50 בניו יורק, עד שבחר לנטוש את התהילה ולחזור לשורשיו האתיופיים. האנרגיות של הדקות הראשונות מספיקות בשביל להלהיב את הקהל ולמשוך את תשומת ליבו לקטעים הבאים. 
אסטטקה מנהל את המופע כאילו מדובר בג'מג'ום מאולתר שנשען בעיקר על כיף ואינטראקציה בין הנגנים. לפעמים אסטטקה מרשה לעצמו לעזוב את הוויברפון באמצע סולו ולעבור לכלי ההקשה וכך גם יתר הנגנים, שמסתובבים על הבמה בחופשיות ולפעמים מחליפים כלי נגינה לטובת אחרים. זה עזר לקהל להרגיש כאילו הוא חלק מהיצירה שמתנגנת בהתאם לאנרגיות שהוא משדר למוזיקאים על הבמה.

במופע נוגנו הקטעים הפופולריים (The way to nice, My own memory, Motherlend), אבל כמו בג'אז, הקטעים היו רק השלד עצמו ליצירה המופלאה שהנגנים אלתרו במקום. זה הזמן לציין שלמרות שהמופע נקרא על שמו, אסטטקה נתן לנגנים להתלבט אפילו יותר ממנו – לטובה ולרעה. בכל קטע, לפחות נגן אחד הציג סולו ארוך ומושקע שסחף את הקהל ונתחם תמיד במחיאות כפיים ארוכות. ובכל זאת, הייתה ציפייה שאסטטקה ייתן קצת יותר מעצמו. למעשה, למעט הסולו בהתחלה, ועוד 2-3 סולואים באמצע המופע, האגדה נשארה צמודה לתוף הסנייר והקישה על צדו לפי מקצב השיר בזמן שיתר הנגנים נתנו שאת השואו האמיתי.
הלהקה, אגב, לא מאתיופיה ולא ניגנו "מוזיקה אתיופית" (המתופף אפילו ישראלי). למעשה, למעט אסטטקה והמקצבים האפריקאיים, המוסיקה עצמה הייתה בעיקרה ג'אז מודרני מערבי. זה מה שהנגנים למדו וזה מה שהם הציגו על הבמה. השילוב עם הבסיס האתיופי בקטעים, יצר את הקסם הגדול שהשתלב בצורה מושלמת עם מיצגי התאורה הצבעוניים על האבנים הירושלמיות במגדל דוד.

אפשר להגיד על ג'אז הרבה דברים, אבל עם מראות הקהל המהופנט אי אפשר להתווכח. זה לא שכל הקהל שהגיע הוא ג'אזיסט במקצועו (אורי גוטליב ויעל אבקסיס עמדו לידי), ועדיין כולם לא הצליחו להוריד את העיניים מהבמה ולהאזין ברוב קשב לצלילים שבוקעים ממנה.

בסוף ההופעה, אסטטקה עשה מעשה יוצא דופן כשחזר אחרי שנגמר ההדרן אל קדמת הבמה כדי להודות שוב לקהל הישראלי. "אתם קהל נהדר, אנחנו אוהבים אתכם", אמר שוב ושוב, כאילו לא ציפה לכמות כזו של אהבה בעיר שרוויה באלימות ושנאה. וזה בדיוק הקסם של "מקודשת", הפסטיבל שמקיים הלכה למעשה את הקלישאה שמוזיקה מחברת בין אנשים ומרפאת את הכל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg