ראשי » תרבות » מוזיקה

טיפקס חוזרת: הקאמבק של הלהקה הכי ישראלית

האלבום העשירי של טיפקס לא מחדש הרבה. גם בו גרים בכיף פופ, רוק ומזרחית תחת אותו הגג, גם השירים החדשים מצליחים להעביר מסר מבלי להטיף והלהקה משדרות נשארה נאמנה למקורותיה. בהתחשב בהיצע המוזיקלי של התקופה, לא יכולנו לבקש יותר מזה

בניגוד גמור לשמה, טיפקס, ששחררה כעת אלבום ראשון מזה עשר שנים לאחר איחוד מתוקשר, היא אחת הלהקות היותר צבעוניות שידעה המדינה (באנגלית פירוש שמה "חבילות תה" בגלל תביעות וזה, חפשו בויקיפדיה). זה מתבטא כמעט בהכל: בסגנון המוסיקלי האקלקטי שמערבב מזרחית, ערבית, פופ, רוק, קצב מרקיד, אווירה אפלה – הכל שם, ובסגנון הכתיבה הרחב: מארס פואטיקה, מרכז-פריפריה ועד שירי אהבה מתוקים, הכל כמובן בניצוחו של קובי אוז, שכבר שנים מצליח בצנעה ועם הרבה הומור להעביר מסרים חשובים מבלי להיות דידקטי או מטיפני מדי.

עוד כותרות:
• צפו: רחבת הבימה מוארת בוורוד
• חובי סטאר מתכונן לחמש הצגות ביום
• האם הטרייה בר רפאלי חוזרת למסלול
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
מה שיפה במיוחד הוא, שיחד עם שמחת החיים של הלהקה, הלחנים הנוגעים והמוסיקה הגרובית, קל לפספס את הביקורת מבעד למילים – דבר שקרה גם באלבומים הקודמים. המוסיקה כיפית, הגרוב משגע והסולואיים יפייפיים, וכך, מתחת לשפם, עם קריצה סחבקית, אוז יוצא נגד עוולות החברה הישראלית - ברגישות ובנחישות, גם אם בעקיפין.

• קובי אוז מחבר מזרח עם אריק איינשטיין

על האמנים שממחזרים את עצמם עד שלא נותר מה ללעוס: "כתוב נא שירים דלי מוסר, כתוב נא שירים ללא עבר" ("ימשורר"); על זילות התהילה המהירה: "מותק אל תסתיר אותי, הנה בא פפראצי" ("מי הפרובינציאל?"); על הרצון לברוח מהמציאות הקשה: "קורבן שיטת מצליח ומונופולים וקומבינות על ראשי" ("צמד איילות"); על מלחמות ופריפרייה: "חמישים ושתיים מעבּרת גן יבנה, אנחנו באוהל וגשם שיטפון" ("לא היה לנו כלום"); אפילו על טכנאי המחשבים שניצל את אמא של אוז נכתב שיר: "ציפיתי שתראה אישה מבוגרת, שתזכר בסבתך מסודי, שיצבט לך הלב שתציע לה משהו שיתאים. אבל אתה ראית רק שקלים ("מר אלבז").
אוז לא חוסך במילים, הלהקה לא חוסכת בכלים והאלבום מצליח לעמוד ברף הגבוה של האלבומים הקודמים. "עבודת כפיים", העשירי במספר, הוא אלבום טיפקסי אופייני – וטוב שכך. יש הרבה מוזיקאים טובים בארץ אבל רק מתי מעט הצליחו לגבש סגנון ייחודי ואופייני להם. בעוד שהרוב נשמעים כמו גרסה עברית לדבר שקיים כבר בחו"ל שנים, טיפקס גיבשו לעצמם סגנון ישראלי, אסלי, מסולסל ובועט. אגב מסולסל - שאפו גדול לדניאל קריאף ששרה כמו טיל בליסטי ומשדגרת את האלבום בכמה רמות.

לצד כל החיובי באלבום אופייני חדש של טיפקס, חובה לציין גם שהאלבום לא מחדש יותר מדי. חלק מהשירים הם כמעט "אחים תאומים" של שירים מאלבומים קודמים (תופעה מוכרת אצל אמנים פורים במיוחד כמו אוז). הלחן של "צמד איילות רוקדות לי על הקרח" מזכיר את  "יש לי חברה והיא מהממת", קשה לפספס את זה. גם השירים "בדרך אל ההר" ו"לא היה לנו כלום" מזכירים לחנים מהעבר וגם הדואט המוצלח "מי הפרובינציאל?" כבר נשמע בפלייליסטים באותה האדרת רק בשינוי הגברת: "כשאני איתך אני כמו דג", עם שרית חדד ובהמשך "פרח השכונות" עם עלמה זק.
גם באלבום זה טיפקס (בעיקר רביעיית הבסיס: אוז, פרמן, יוסיפוב וימיני) נשארו נאמנים למקום ממנו הם באו. מאז ועד היום, למעשה. פריפריה, שדרות, מזרחיות, עממיות, מהתחנה המרכזית הישנה ועד החיים שלך בלאפה. בכל שיר אוז וחבריו מוסיפים עוד אבן לפסיפס הישראלי שיוצרת הלהקה למעלה מעשרים שנה, והאלבום כולו משקף את החברה שלנו. אז נכון, האלבום הזה לא "מרענן" וגם לא "מחדש" ביחס לקודמיו, אבל הוא עדיין מספק חוויה מרקידה, מצחיקה, מרגשת ואפילו מחתרתית (לאלו שיתרכזו במילים) – והכל בסימן ה"ישראליות", שאוז וחבריו כל כך מיטיבים לבטא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg