ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת אומריקה: היכן שלאנשים יש קלוריות ושירותים בתוך הבית

מצד אחד – הכמיהה לחלום האמריקאי הנכסף. מצד שני – המציאות ההודית האפלה והמנוכרת. בתווך – בדיחה פנימית על העקשנות ההוליוודית להציב שחקנים אמריקאים בתפקידים סטראוטיפיים של הודים. מצחיק אך גם טראגי, מרגש וגם אינטליגנטי, הסרט "אומריקה" מציג את שני צדי המטבע משני צדי העולם // ביקורת

 
בכפר קטן ונידח בהודו חיים האחים עודאי וראמה. עודאי עוזב לאמריקה וראמה נשאר בכפר עם הוריו. במשך תקופה ארוכה לא מגיעות שום חדשות מהאח הגדול, והדאגה לבן משפיעה לרעה על כל בני המשפחה. האם נתקפת דיכאון, האב מוצא עצמו מצדה השני של מלחמה קרה עם אישתו וראמה מתגעגע לאחיו. לפתע המכתבים מתחילים להגיע, מכתבים ארוכים המשולבים בתמונות ממגזינים המשעשעים את כל הכפר בסיפורים על המקום המוזר והמיסתורי הזה, "אומריקה". טרגדיה המכה במשפחה מאלצת את ראמה להתמודד עם האמת מאחורי מקורם של המכתבים והוא יוצא למסע כדי לנסות ולברר מה עלה בגורלו של אחיו הנעלם.

עוד כותרות:
• מחווה בין כוכבית לפרדי מרקורי
• האזינו: שני שירים חדשים לעדן בן זקן
• הגיע הזמן להודות בזה: כולנו קצת גזענים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המסע הזה מביא אותו אל העיר הגדולה, מומבאי. בניגוד לאידיליה של החיים בכפר כפי שהיא מתוארת בסרט, העיר היא מקום קשה, אפל ומנוכר, של גברים שהתנתקו ממשפחתם כדי לחפש פרנסה. זו לא ההודו שאנחנו רוצים לנסוע אליה, להיזרק בה, לצלם אותה. שם חובר ראמה לחבר ילדותו, לאלו, שנשלח להתפרנס בעיר. אירועים היסטוריים כמו מותה של אינדירה גאנדי והפיצוץ של המעבורת צ'לנג'ר מגלים לנו שההתרחשות מול עינינו קורית באייטיז, ובבת אחת הסרט מצטרף לאחרים כמו "מועדון שנות השמונים", כסיפור התבגרות בעשור המוזר הזה שמלווה בתחושה שהחיים האמיתיים נמצאים במקום אחר.
זהו סרטו השני באורך מלא של הבמאי הצעיר שגם כתב את התסריט, פרשאנט נאיר, שמגיע אלינו באיחור מה, לאחר שהשתתף וקיבל פרסים במהלך שנת 2015 בפסטיבל סאנדנס ופסטיבל קרלובי וארי. הוא זכה להצלחה ביקורתית מרשימה לאור העובדה שזהו סרט הודי עצמאי של במאי לא מוכר. נאיר רצה לעשות סרט המציב מעין תמונת מראה לעיסוק ההוליוודי והמערבי בהודו, ולהראות את הצד השני של המטבע, את המבט ההודי על המדינה המוזרה שבה יש לאנשים "קלוריות" ושירותים בתוך הבית.

גיבור הסרט, ראמה, מגולם על ידי סוראג' שארמה שהתפרסם בזכות "חיי פיי" (2012), והוא לא הפרצוף המוכר היחיד לקהל הישראלי. את חברו הטוב, לאלו, משחק טוני רבולורי, הזכור בעיקר כשוליית הקונסיירג', זירו מוסטאפה הצעיר, בסרט "מלון גרנד בודפשט". רבולורי הוא יליד קליפורניה שמשפחתו בכלל ממוצא דרום אמריקאי, וכך הבחירה בו הופכת לסוג של בדיחה פנימית לאור העקשנות ההוליוודית להציב שחקנים שאינם הודים בתפקידים סטראוטיפיים של הודים. מבן קינגסלי בתפקידו זוכה האוסקר כגאנדי ועד המהנדס ב"תקלה מופלאה", התקשו האולפנים הגדולים במציאת שחקנים ממוצא הודי למלא את התפקיד. ולא מדובר במשימה קלה - רבולורי מתמודד בהצלחה רבה עם הניב המקומי ושפת הגוף היחודית, הכוללת את תנועות הפנים האופייניות לתרבות ההודית. 
דווקא בשיאו של קמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב, במהלכו לנוסטלגיה לימי הזוהר של אמריקה, אמיתיים או לא,  יש תפקיד מרכזי, מקבל הסרט מימד נוסף. ההילה הזו של "אמריקה" הגדולה מסך חלקיה חייבת את קיומה לא רק למי שחיים בה אלא גם לכח המשיכה של החלום האמריקאי על מהגרים מהעולם כולו, שניסו לתפוס פיסה ממנו. כך, הגעתו של הסרט לאקרנים בישראל דווקא עכשיו מעניקה לו ממד נוסף.

הסיפור על ראמה המחפש את אחיו, על שלל הדמויות המלוות אותו, קומי לעיתים אבל גם טראגי, באופן שלא תמיד משכנע אבל בכל זאת מצליח לרגש. הוא מלווה בצילומים יפהפיים של האידיליה הכפרית המוארת והמבוך העירוני האפל, מבלי לנסות להראות כמו קליפ של קולדפליי. זהו סיפור על הצורך להאמין שיש מקום אקזוטי, קסום ורחוק שבו הכל טוב יותר ופשוט יותר, וגם על  הסכנה בכח המשיכה של הפנטזיה הזו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg