בדרך לארץ: תחנות תרבות עם רוברט בילבו ווקר

ההשראה לעשות יודל, החברה שזרקה אותו בשביל גיטריסט שהוא עצמו לימד לנגן, השירים שהכיר בשנות החמישים והוא עדיין מנגן והאישה עם התחת הגדול שמצחיקה אותו עד היום: רגע לפני שיגיע לישראל, הבלוזיסט בילבו ווקר חושף את תחנות התרבות של חייו

הזדמנות להכיר את האמן המוערך דרך תחנות התרבות של חייו. רוברט 'בילבו' ווקר צילום: יח''צ

בשנות השישים מצאתי את עצמי בשיקאגו, למרות שנולדתי בכלל בקלרקסדייל, מיסיסיפי, ברחוב ניו אפריקה רוד בשנת 1937. לשיקגו עברתי בשנת 1954 והכרתי את פרדי, מג'יק סם, וכל החבר'ה. היה שם את המועדון  Mel’s Hide Away, אבל אני בעיקר ניגנתי ברחוב מקסוול. שם התחיל באמת כל הסיפור שלי עם הבלוז. לפני כן אהבתי יותר גוספל, למרות שניגנתי מאדי ווטרס, ליטל וולטרס ואפילו ידעתי לנגן שירים של ג'ימי ריד הפוך! אנשים אומרים עליי שאני נשמע כמו ערבוב בין מאדי ווטרס, צ'אק בארי, סאם קוק ולורטה לין.

השיר הספציפי הזה של פרדי קינג הוא השיר שאותו אני מנגן היום עם יד אחת על הגיטרה, אני רוקד והאנשים... משתגעים.
 

באותן שנים בשיקגו, היה גיטריסט שלימדתי לנגן בשם ליטל מונרו ג'ונס. עם הזמן הוא נהיה כל כך טוב, עד שכולם קראו בשמו בהתלהבות כשהיה עולה להופיע. ערב אחד, חברה שלי באותם ימים ראתה אותו מופיע – ועזבה אותי. היא זרקה אותי בשביל מונרו!

כשהחלטתי לכבוש שוב את ליבה, צפיתי במקרה בסרט של צ'אק בארי מנגן את "סוויט 16" ואת "ג'וני בי גוד". למדתי לנגן את שני השירים האלה טוב, התאמנתי על צעדי הריקוד שלו, ה-Duckwalk המפורסם, וכשהלכתי להופיע במועדון הזה שוב ("קוטון קלאב") כולם הריעו לי.

הדרך היחידה שלי לזכות בבחורה שלי בחזרה, הייתה דרך המוסיקה של בארי. כמובן שהיא רצתה אותי חזרה, אבל אז כבר לא רציתי אותה יותר.
 

השיר פורסם לדעתי ב-1911, עוד הרבה לפני שנולדתי, ויש אותו כמו "אבק" פה במיסיסיפי. הוא בסביבה כבר המון זמן, כולם מנגנים אותו, כולם עושים את הגרסה שלהם לשיר הישן הזה. אין מישהו שלא עושה את השיר הזה בזמן הזה וגם אז.

השורה האהובה עלי בשיר היא כשהאיש העני ההוא מתחנן לא למות כי יש לו "שלושה ילדים ואישה עם תחת גדול". זה מצחיק אנשים ואותי כל פעם מחדש.
 

אני עוד מעט חוגג יומולדת 80. גדלתי במשפחה של 17 ילדים, צמוד למטע כותנה. לקטוף כותנה, לקצוץ כותנה – אלו היו החיים הטובים אז. החיים של פעם. אם אתה משווה את זה לדברים שקורים לך היום – זו הייתה תקופה טובה. אפילו אם אתה משווה את המחירים של הכל... פעם עבור מה שהינו עושים עם 15 דולר, היום אנחנו צריכים 500.

פיזית העבודה הייתה קשה, כי את הכל היינו עושים בידיים חשופות. היינו מנסרים עצים, קוטפים את הכותנה, אוספים וסוחבים אותה - אבל זה מה שהרחיק אותנו מצרות.

אהבתי את התקופה ההיא, הרבה בזכות המוזיקה. זו אותה המוזיקה שתמיד אהבתי מוזיקה ישנה, "אולדיז" ושירי קאנטרי... אהבתי את כל שירי הקאנטרי הישנים, אני שונא את הזבל שעושים היום. עד היום אני שר גם שירים של לורטה לין. רוב האנשים לא רגילים לראות זמר שחור עושה יודל כמו שאני עושה.
 

יש כל מני שירים שהגיעו מקלרקסדייל ואנשים אחרים לקחו אותם מכאן והפכו אותם לשלהם. לפני הרבה שנים, עוד בשיקגו, אני שרתי את I been down so long, but im on my way back up – זה היה שיר שלי עד שמג'יק סאם קנה אותו ממני והלך להקליט אותו. יש הרבה סיפורים של הרבה שירים שהגיעו מכאן.

את השיר Rolling Stone שמאדי ווטרס שר - אני מכיר מאז ומעולם. אני בטוח שמאדי לקח אותו מפה, הוא לא כתב אותו. זה כמו שיר הנושא של קלרקסדייל. ביג ג'ק גו'נסון, ליטל אנת'וני, טי מודל פורד, כולם  ניגנו אותו, אבל אני מנגן אותו הכי טוב, אתם תראו. השיר הזה הוא הסיפור של קלרקסדייל.
 

רוברט "בילבו" ווקר
"בארבי" תל אביב, 6.9.16 יום ג', 21:30
"צוללת צהובה" ירושלים, 7.9 יום ד', 21:00
120 שקל במכירה מוקדמת, 150 שקל בקופות. כרטיסים כאן.