ראשי » תרבות » במה

"מלון רנדוו": הפנים הלא מצחיקות של הקומדיה

גם בידור קל יכול להיות חכם ומרגש, אך במאי "מלון רנדוו" של הקאמרי בחר לבדר עד בלי די. שמואל וילוז'ני וענת וקסמן מאכזבים בקומדיה שסוחטת את הלימון הקומי עד קצה היכולת // ביקורת

זה לא שעדיין לא ראינו הצגות כאן בסגנון "מלון רנדוו". הרי קומדיות טעויות, דלתות ובגידות, לעתים אף כשילוב בין הסוגות, נמצאות בנתיב הבטוח לאהבת הקהל. בזירות התרבותיות השונות והמגוונות מכל בחינה אפשרית שפועלות בארץ היטשטשו ההבדלים בין אמנות שניתן לכנותה "גבוהה" לזו שנחשבת יותר "עממית", כך נוצר שעטנז רפרטוארי בו ההבחנה בין "איכותי" ל"פחות איכותי" פינתה מקום למה שרוב הציבור אוהב. כמובן שמיינסטרים זו לא מילה גסה, במיוחד אם הוא מצליח להביא קהלים שבדרך כלל נמנעים מלהגיע לתיאטרון, אבל גם יצירות שניתן להגדירן בבירור כבידור קל יכולות להיות איכותיות, חכמות ואפילו מרגשות. הכל תלוי באופן הטיפול בחומר הבימתי.

עוד כותרות ב-nrg:
• "הצל": השמאל הישראלי הוא כמו איידס
• אחרי שפוטר: הג'וב החדש של גילי מוסינזון
• בקרוב: סרט דרמטי על חייה של בריטני ספירס
• שמלה שהוטבעה בים המלח הפכה ליצירה מרהיבה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו  
את המחזה כתב ב-1894 ז'ורז' פדו, מחבר פארסות צרפתי מוכר ("יתוש בראש", "רולטה צרפתית") בשיתוף מוריס דבלייה, ובמרכזו קבלן אריסטוקרטי עם אישה סוררת, שמחליט לשחרר רסן ולו ללילה פרוע אחד עם הרעיה של עמיתו הטוב, דווקא במלון מפוקפק שמשכיר חדרים לפי שעה. ברור שהעניינים יסתבכו, ובדיוק בעת הבגידה יתגלגלו למפתן חדרם ידיד המשפחה עם שלוש בנותיו המקסימות-מטרידות, חדרנים מטורללים שפוערים חורי הצצה בדלתות ומופיעים בזמן הכי לא נכון, המשרתת, המשטרה הנזעמת ושאר ירקות. כצפוי, מרוב צירופי מקרים לא רואים את היער, והמתכון לאסון (או לפיצוץ של חיי נישואים לא מושלמים ממילא) נרקח במיומנות מבריקה שהופכת את הטרגי לאירוני.
לאודי בן משה, במאי אקלקטי שהצגותיו נעו בין המצוין למדכא, זו אמורה להיות הרפתקה קלילה שבה ינצח על המנגנון הדרמטי של הקומדיה כמנצח בקונצרט מפואר. לעניין נרתם אלי ביז'אווי, מתרגם שהוא אשף בנוסחים עבריים שמצליחים לשמור על שנינות ונהירות ועל רוח המקור בו בזמן, שמילא בהצלחה את המשימה לייבא את "מלון רנדוו" להוויה שבן משה רקם על הבמה: סיטקום רווי בקטעי סלפסטיק שסוחט היטב את הלימון הקומי ברוח התיאטרון השחור עם תאורה נפלאה של אבי יונה בואנו (במבי). במיוחד מצאה חן בעיניי הסצנה הקצרה של הבנות השרות בחושך, שהזכירה לרגע את נאמבר החלום מ"כנר על הגג". קרן פלס כתבה את המוזיקה שאוהד בן אבי (לסירוגין עם ליאת פרלוב) מנגן מאחורי הקלעים, שכמו מתזמנת לנוכחים באולם מתי לצחוק.

עוד ביקורות תיאטרון:
• לצאת מהארון: מצחיק להיות הומו?
• הזאבים: תיקי דיין נפלאה כרגיל
• השחקנית: אמנות הפיתוי בצל המנדט 
מתישהו מרגישים שההצגה הזאת ממשיכה הרבה מעבר למצופה, כאשר הבימוי משתעשע מדי עם הקונספט שנבחר ומהומות על לא דבר נוצרות בסיטואציות שבהן נדרש דווקא איפוק. שמואל וילוז'ני, כגיבור של הסאגה, יודע לשחק את ההיפוכונדר, אך אינו מתרומם לגבהים חדשים. ענת וקסמן מוסיפה דמות לגלריית הנשים הנוראיות שגילמה לאחרונה, תפקידים שפחות הולמים אותה ומוציאים ממנה תצוגות משחק מאכזבות. מיכה סלקטר, תמיד שחקן מעולה, תקוע על תקן הסמכותי. רוני הדר היא היחידה שמפיקה ביצוע מרענן ואנרגטי. שני שחקנים אנונימיים בעלי רקורד עשיר ש"מלון רנדוו" עושה להם שירות נהדר הם נדב אסולין ורובי מוסקוביץ'. עוד לא מאוחר עבורם להתברג לשורה הראשונה של הקומיקאים בישראל.

• שחקני בית צבי נזכרים בימיהם כתלמידים
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg