נאמנות במועל יד: ביקורת קשה על רגב במוזיאון
בתערוכה חדשה במוזיאון ינקו דאדא, האמן אורן פישר מגיב לכל תחלואות החברה על פי תפישתו בלי לפסוח על דבר - החל מזיכרון השואה, דרך סטריאוטיפים, גזענות וקיפוח ועד השוואת משנתה של שרת התרבות לתקופות חשוכות: "מועל יד זהו סימן מובהק לנאמנות המוחלטת של האזרח לשלטון, קריצה לתקופה בה שלט הנאציזם"
מאה עבודות מרכיבות את תערוכתו של האמן אורן פישר במוזיאון ינקו דאדא בכפר האמנים עין הוד, רובן ככולן מטיחות במתבונן ביקורת לא פשוטה על החיים בישראל, מבלי לפסוח על דבר. אך אחת העבודות בולטת במיוחד. מדובר בדרכון ישן, עליו רשום "נאמן למירי", ועל התמונה צייר האמן את דמותו בתרשים פשוט האופייני לאמנותו, והיא מצדיעה בשבועה המזכירה את הבעת הנאמנות ברייך השלישי.
נאמן למירי
צילום: אורן פישר
זהו סימן מובהק לנאמנות המוחלטת של האזרח לשלטון", מסביר פישר. "אני מרים את היד לשבועה במועל יד, קריצה לתרופה ההיא בה שלט הנאציזם והפשיזם״.
עוד כותרות ב-nrg:
• דודו טסה הוא הישראלי היפה
• מציאות רבודה: מילון פוקימון גו השלם
• צפו: תמונות ההיריון האחרונות של בר רפאלי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סך הכל בתערוכה מוצגות שלוש עבודות המתייחסות לשרת התרבות: "תחת קפוץ" בהשראת הביטוי שטבעה רגב כנגד האמנים ("כפויי טובה וקפוצי תחת"), "עין של מירי" - ציור עין, שצייר פישר על מצלמת האבטחה במוזיאון, והשלישית: "נאמן למירי" חותמת עם המלים שהטביע האמן על דרכונו.
"למי שאין דרכון זר חששו גדול יותר ממה שקורה כאן לאחרונה. ועם זאת, לאמנים אסור לפחד. עליהם להגיב ולמחות נגד המצב, כל שכן אמנים בעלי אג'נדה פוליטית וחברתית. אמן מעצם מהותו הוא שליח, אסור לו להעלים עין".
''לא אציג במוזיאון שמקבל הוראות ממירי רגב''. האמן אורן פישר שובר את הכלים
צילום: עמי ורוד
אבל האמנות תלויה בחלקה בממסד.
"אסור לאמנות להתבסס על מימון מהממסד. אל לה להתכופף ולא להתאים עצמה אליו. כולל גם מוסדות תרבות גדולים. מנהלי מוזיאונים ותיאטראות גדולים צריכים לשאול את עצמם האם הם רוצים לקחת חלק במערכת הזאת ולשתף פעולה עם השלטון הנוכחי, הימני-קיצוני שנוטה לפשיזם. הלא בסופו של דבר התקופה הזאת תעבור, ואז אנשים אלה ייזכרו כמשת"פים של השלטון, וכשהם יביטו לאחור הם יתביישו במה שעשו.
"אני לא רוצה להיות חלק מזה", מצהיר פישר באופן שלא משתמע לשתי פנים. "לא אציג במוזיאון שמקבל הוראות ממירי רגב".
אתה לא מוצא אפילו ניצוץ של אמת בדבריה?
"אני מסכים שצריך שינוי בעולם התרבות, שהוא מנוון ולא מספיק דינאמי. אבל היא הפכה את ניצוץ האמת למדורה ענקית ששורפת כל מה שנבנה ונוצר בתרבות. היא הורסת את כל מה שהיה רק כדי להעלות פן אחר.
"מירי רגב לא מבינה תרבות. היא לא שייכת לעולם הזה וכל מה שהיא עושה נועד בעצם לשרת אותה פוליטית".
תחת קפוץ
צילום: ברק ברינקר
בעיטות למוח
ברחובות תל אביב מכירים מקרוב את ציורי הקיר של האמן אורן פישר. אבל פישר, שחותם על עבודותיו בשם "אורן" (כך, עם גרשיים) לא אוהב כשמתייגים אותו כאמן גרפיטי בלבד.
אמנם, אורן פישר קנה את פרסומו מציורי הקיר המחאתיים כמו 'פיש אייר" והתגים של רישום האיש הצר והארוך, הנפוצים בעיקר בדרום תל אביב, אבל בנוסף ליצירה במרחב הציבורי הוא פועל בסטודיו ומציג בגלריות ובמוזיאונים. כך גם עכשיו.
בימים אלה, כאמור, פישר מציג במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, מיצב יחודי בשם "שוק התקווה", שמורכב ממאה אובייקטים הפזורים בחלל ועל הקירות, עבודות רדי מייד וגרפיטי בשילוב טקסטים שיצר במשך שנה. המיצב מוצג במסגרת אירועי מאה שנה לתנועת הדאדא.
''גינתון לסלון'', אורן פישר
צילום: ברק בריקנר
"ראשיתו של הפרויקט ברישומים וציורים שאני עושה במרחב הציבורי ועיקרו עיסוק בסטראוטיפים של החברה הישראלית שהיא פסיפס של המון תרבויות ונופים. לתערוכה בחרתי בנושאים חברתיים הקרובים אלי", הוא מסביר.
היצירה של פישר מאופיינת בפשטות אבל עם מסר חריף ובעיטה. לצורך כך הוא משתמש גם בחומרי גלם שנאספו בחלקם מהרחוב בעיקר בשכונות שפירא ופלורנטין בדרום תל אביב. בסדרת העבודות ב"שוק התקווה" הוא מגיב למצב החברתי פוליטי, לגזענות, קיפוח, לאומיות ולמתרחש בעולם התרבות והאמנות בישראל.
הסדרה "אישה" כוללת את 'האישה החושבת', שראשה עשוי מלחם לבן, סוג של הומאז' ל'אדם החושב' של רודן. בעבודות אחרות הוא מתייחס לאקסית, לזוגיות עם אישה, תוחלת החיים ועוד.
הנציגים של פישר בקטגורית הפער והקיפוח הם שני חתולים: האחד חתול מצפון תל אביב, לבן, עשוי מגרביונים מנופחים, מדושן ומבסוט מעצמו, והשני חתול דרומי שחור ורזה, שגופו עשוי משיער הרסטות של גיסו (לאחר שגילח אותן) - מסכן, רעב ואגרסיבי, מייצג את העולם של הסטלנים ושל השחורים בדרום העיר. את השניים מחבר לב המעיד על סיפור אהבה בין מעמדי.
חתול שחור
צילום: ברק ברינקר
בביקורתו על עולם האמנות פישר 'מעתיק' בסגנון אינפנטילי, את ציוריה של זויה צ'רקסקי בתוספת פסל מקרטון. "זוהי פרודיה שיצרתי על עולם האמנות שבו אמנים מחקים אמנים אחרים. החיקויים שלי ליצירתה של צ'רקסקי נעשו כמובן מתוך מחווה לאמנית שאני מעריך, כשבתחתית הציור חתמתי במלה 'חיקוי'".
"ערכה לנכד אשכנזי" היא עבודה פרובוקטיבית שכוללת בתוכה סבון 'סבבון' ו'נעל לא מהשואה'. "אנחנו תקועים כל הזמן בשואה, מוצפים על ידי הפוליטיקאים בזיכרון ופחד שהשואה תחזור. אני מוחה נגד זה ובא להגיד שהחיים ממשיכים. לכן שמתי בערכה נעל רגילה ומרופטת. שמעוררת אסוציאציות מהשואה. זה אבסורד כי זיכרון השואה מצוי בתוכי, הסבים שלי מפולין וגרמניה היו ניצולי שואה".
איך הגיבה המשפחה?
"סבא וסבתא שלי כבר לא בחיים. אבל ההורים שלי צחקו. וגם אצל אחרים העבודה מעוררת ומפעילה".
פרודיה על עולם האמנות. ''הנערות מקרית המלאכה'', גרסתו של אורן פישר לפיקאסו
צילום: ברק ברינקר
התנגדות למען הקהילה
אורן פישר, 32, נולד בארה"ב, בתקופה בה הוריו עבדו בלאס וגאס. גדל ברעננה, בוגר לימודי כלכלה ומנהל במכללת תל חי.
פישר לא "נולד צייר" או אמן. באחת היצירות שלו הוא מתריס נגד עצמו ברישום חוזר ("כמו בארט סימפסון") של המשפט "אורן אתה יודע לצייר" אבל באחת הפעמים 'התפלק' לו והוא כתב "אורן אתה לא יודע לצייר".
אז אתה יודע לצייר או לא?
"כל מה שאני יוצר, אני לימדתי את עצמי. זו השפה היחודית שלי, אני לא מושפע מאף מורה או מרצה. גם הורי הופתעו מהדרך בה בחרתי. זה לא היה ידוע להם מראש. אני לא התחלתי את דרכי באמנות, בתערוכות בוגרים של בתי ספר לאמנות", הוא אומר.
''יש כסף מתחת לבלטה'', ''אין כסף מתחת לבלטה'', אורן פישר
צילום: ברק ברינקר
"רציתי לגור בגליל ולהעשיר את עצמי. חשבתי שאלמד מקצוע שיעזור לי כעצמאי. אבל השתעממתי", הוא נזכר.
כדי להפיג את שעמום הלימודים הוא החל ליצור בביתו, הציג במקומות שונים בצפון, בגלריות הקיבוצים איילת השחר ומחניים, בבארים וגם בבסיסי צה"ל ברמת הגולן, שם יצר ביחד עם חברים את פרויקט "צבעי בסיס", בתוך בסיסים נטושים של צה"ל. כעת הוא מחכה לאישור מהצבא להציג תערוכה שלישית במסגרת "צבעי בסיס".
גלריה "משונע" בדרום תל אביב, שהקים לפני כשנתיים עם אנטון אברמוב, היא לדבריו המשך לפרויקט "צבעי בסיס". "אני אמן שמחובר לקהילה. חשוב לי לצאת מהסטודיו אל המרחב הציבורי ולפעול עם קבוצת אמנים למען הקהילה. מ'משונע' יצאנו להפגנות נגד מתווה הגז, והצגנו תערוכות פוליטיות. 'משונע היא יצירה שמפעילה מרקם אנושי יותר גדול מעצמי. כאן למדתי אמנות 'על רטוב' מאמנים נחשבים שהציגו אצלנו ובהם ציבי גבע, אסי משולם ושחר מרכוס".
כפי שהבהיר בראשית דבריו, פישר אינו מגדיר עצמו כאמן גרפיטי בלבד, ואולם ציורי הקיר שלו נפוצים בשכונות הדרומיות של תל אביב וברחבי העיר הלבנה. מכל עבר צצים ומתגלים לעיני העוברים ושבים דימויים גרפיים שרשם על קירות חשופים, מבנים נטושים, באיזורי תעשייה על אדן המדרכה או תיבת תריס של חנות סגורה.
"אני לא זז מהבית בלי טוש. כשיש לי מסר חשוב להעביר, אני רושם באופן ספונטני. לעתים אני יוצא בלילות שבת או בשעות בוקר מוקדמות. זה פשוט וקל, בעיני ציורי הקיר שלי מזכירים יותר ציורי מערה".
לא זז מהבית בלי טוש
אורן פישר
''ציורי מערה'', אורן פישר
צילום: ברק ברינקר
אחד מאמני הרחוב שהשפיע עליו מאד הוא ז'אן מישל בסקייה, שהחל את דרכו כאמן גרפיטי ברחובות מנהטן בשנות ה-80 ובהמשך עבר להציג בגלריות ובמוזיאונים. "אני אוהב את הקו שלו ואת המחשבה שהנחתה אותו בהכנסת אמנות הרחוב אל חלל המוזיאון. זה רגע שמכיל בתוכו את הספק ואת שאלת קיומה של אמנות הרחוב כמהלך חתרני ואנטי ממסדי".
אחד מציורי הגרפיטי "סלפי לבד בשקיעה", אף זכה ללחן של ענבר חצרוני. "זה ציור של אדם עם פלאפון על רקע שקיעה בחוף הים ביפו, שזכה להמון תגובות. ענבר הלחינה את שלוש המלים 'סלפי לבד בשקיעה' והיא גם מבצעת", הוא אומר ומחייך.
ואם כבר מדברים על מוזיקה, אז יש למוזיקה מחתרתית, פאנק ואינדי, חלק נכבד בחייו האמנותיים. "אני מקבל השראה ממוזיקאים שאני עובד איתם", הוא אומר ומתכוון במיוחד ללהקת 'המסך הלבן' והמוסיקאי רייסקינדר (אסף עדן).
ל'המסך הלבן' הוא מצייר כרזות, תפאורה והזמנות להופעות. בימים אלה הוא משלים את ציור האלבום החדש שלהם ויחד הם עובדים על קליפ אנימציה שייצא בקרוב. "אני אוהב לצאת מהנישה של אמנות פלסטית ולעבוד עם מוסיקאים שונים. את השירים שאני כותב עוד לא הלחינו. לרוב אלה טקסטים, שירה קצרה שמלווה את העבודות שלי".
אתה שואף להציג בחו"ל?
"החודש אני מציג בתערוכה קבוצתית ביריד Nordr בגרמניה, את מיצב העץ "סולם ציפור'. ישראל היא אורחת הכבוד של התערוכה בה משתתפים 250 אמנים מכל העולם, מהם 28 אמנים ישראלים. אני מאד רוצה לחיות כמה שנים בחו"ל, להתפתח שם ולחזור לישראל. היום העולם קטן. אפשר לחיות בשני מקומות במקביל".
''לנצח על חרבנו'', אורן פישר
צילום: ברק ברינקר
התערוכה תוצג עד ה-15 בנובמבר
אוצרת: ניצן שובל אבירי
מוזיאון ינקו דאדא, כפר האמנים עין הוד
שעות פתיחה: ימים א'-ה' 10:00-15:00
יום ו' וערבי חג: 10:00-14:00
שבתות וחגים: 10:00-15:30
אקו"ם