פריסילה מלכת המדבר: מושקע, מהוקצע ומרהיב
המחזמר הגרנדיוזי עושה רק טוב לסרט הפולחן עם שחקנים נהדרים, רגעים מרגשים ותלבושות ותפאורה עוצרות נשימה. אמנם, בישראל כמו בישראל, חובה לעשות פאדיחה א-לה-גוגל טרנסלייט, אבל גם מי שלא הבין מילה אחת שנאמרה על הבמה יצא נדהם מהאולם
פריסילה מלכת המדבר, מחזמר
עוד כותרות ב-nrg:
• לא רק טרור: עוד 10 דברים באשמת פייסבוק
• מרגש: 11 ישראלים משחזרים תמונות עבר
• "כפוית טובה": לטהוניה אסור להביע דעה בישראל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המחזמר דובר האנגלית, המבוסס על סרט הפולחן האוסטרלי שיצא לפני 22 שנה, הוא ספקטקל מרהיב עד עוצר נשימה, מושקע עד שורשי שערותיו ומהוקצע עד קצות ציפורניו. יתרה מכך, למרות ההו-הא של התלבושות הגרנדיוזיות, יש בו לא מעט רגעים אינטימיים נוגעים ללב ואפילו מרגשים.
אבל כמובן, מפני שמדובר בישראל, צריך איזו פאדיחה צורמת שתזכיר לנו שאנחנו במזרח התיכון המיוזע – לאורך מחציתו הראשונה של המופע אמש ריחמתי על כל מי שאינם דוברי אנגלית בקהל,מפני שעל פאנל התרגום המרכזי מתחת לבמה הופיע תרגום חלקי ומשובש, עד שתהיתי מי אחראי לו – אולי גוגל טרנסלייט? במשך כרבע שעה ניסיתי להבין את ההיגיון בתרגום בדיחות נטולות פאנץ', עד שקלטתי שבגלל שיבוש טכני מופיעה שורת תרגום אחת מתוך שתיים, ואילו במסכים הצדדיים (מי מסתכל) מופע התרגום במלואו. מזל שעשינו בגרות באנגלית חמש יחידות (אין יור פייס, בנט) וחוץ מזה, אנחנו מכירים כמעט בעל פה את כל המונולוגים מהסרט (אם כי לא בדיוק זכרתי שברנדט אך זה התאלמנה מפני שבעלה הראשון שאף בטעות אדי חמצן כשצבע את שערו).
ובמחזמר, כמו בסרט, מיצי ופלישיה, שתי מלכות הדראג האוסטרליות טיק ואדם, מצרפות אליהן את ברנדט המבוגרת יותר, ראלף לשעבר, ויוצאות באוטובוס מקרטע דרך המדבר האוסטרלי אל הריזורט שבו מצוי המלון שמנהלת אשתו של טיק, שגם מגדלת את בנם, לכמה הופעות. בסיבוב ההופעות של ההפקה הלונדונית מגלם כאמור את תפקיד טיק ג'ייסון דונובן, כוכב האייטיז מהסדרה "שכנים, שכנים", הידוע גם בשל ביצועו המשותף עם קיילי מינוג ללהיט Especially For You (הוא ישתתף בכל ההופעות בארץ למעט ב-9 ביולי).
אבל למרות סלבריטאותו של דונובן, הכוכב האמיתי בהפקה הזו הוא סיימון גרין כברנדט. גרין מביא לדמות אצילות, הומור, נשיות ואירוניה עצמית, ומעורר אמון כה רב בתפקיד האשה הטרנסקסואלית המבוגרת, הרוצה לחוות עוד אהבה אמיתית אחת, זו שראתה כבר הכל ולמרות זאת נותרה בה מידת תמימות ילדותית – עד שהוא נושא על כתפיו את החלק הכן והמרגש ביותר של המחזמר. גם אדם ביילי בתפקיד אדם/פלישיה נפלא בתפקיד הדראג קווין המצחקקת והפרועה שמסתבכת בצרות, בביצוע שמזכיר מאוד את זה של גאי פירס בסרט. לצדם דונובן חביב, אך מחוויר מעט. מה שכן – קולו הוא המשובח ביותר מבין הזמרים.
וכך אנו מגיעים למוזיקה – אינסוף, פשוט אינסוף להיטים מקפיצים ממגוון עשורים עם נגנים מלווים בלייב. I Will Survive המופלא, כשהלהקה כולה עולה במכנסי הסופר-פדלפון המוגזמים, ההומאז' הססגוני למופע ה-Les Girls המרהיב, Hot Stuff המקפיץ... מעניין שדווקא בוב, המכונאי המזדקן (פיליפ צ'יילדס) שרומן מתפתח בינו לבין ברנדט, נבחר לשיר את Girls Just Want To Have Fun. יצירתי ויוצא דופן.כמה הערות: בסרט פוגשת השלישייה חבורת אבוריג'ינים באמצע המדבר. כמו שאומרת ברנדט בלשונה הצבעונית והמדויקת, "אם היו רוצים לעשות לעולם חוקן, כאן זה החור המתאים". במחזמר, משום מה, הם מזדמנים לאיזה סוג של פאב עם לוק אמריקאי דווקא, שבו שרים את לא פחות ולא יותר מאשר Thank God I'm a Country Boy. טוב, בעצם, מה רצינו, שהשחקנים הלבנים יעשו בלאק פייס, יצבעו את פניהם בשחור ויתחפשו לאבוריג'ינים? הכי לא פוליטיקלי קורקט, ועוד במחזמר עם נטיה להט"בית מובהקת.
עוד חסר לנו בשרשרת הלהיטים מהסרט השיר "הבה נגילה" – הלו?! אתם בתל-אביב. נכון, זה היה יכול להיות קיטשי ומתחנף, אז מה? גם כשב-Country Boy הזמינו הפרפורמרים כמה אנשים מהקהל לרקוד איתם זה הריח קצת מחנופה מתנ"סית בסגנון "תנו בכפיים".
חלק גדול מהחוויה מעניקות הכוכבות הגדולות הנוספות של המופע – התפאורה והתלבושות. את אלה המילה "גרנדיוזיות" לא מתחילה אפילו לתאר. אחרי כל שמלת דרקון או גלימת עוגה, וכמובן שמלת כפכפי הים הבלתי נשכחת, מגיע מחול של שמלות דמויות מברשת – באמת הברקה של מחלקת התלבושות – בצורת קרינולינות, כאשר צובעים את האוטובוס בוורוד. האוטובוס עצמו הוא כל מה שיכולנו לצפות לו, ויותר – ענק, הזוי, פתוח מצדו האחד כדי להראות את ההתרחשות בתוכו, מרשים וסובב על צירו. השימוש בבמה הוא לא רק לרוחבה ולעומקה, אלא גם לכל גובהה: בחלק לא מבוטל מהזמן זמרות-מלוות מרחפות מעל, כמלאכיות או בנות ים או במגוון תלבושות ופאות אחרות. פיצוץ.
• ג'ייסון דונובן בישראל: "שם את הפוליטיקה בצד"
עוד ראויים לציון מיוחד לטובה קטע השירה האופראי על פסל נעל-הכסף, שבו אדם ביילי (פלישיה) מפליא להגיש ביצוע משעשע; הדיון על אמנות הליפסינק; והביצוע המרגש של You Are Always on my Mind בסוף. מצד שני, בקטע ההופעה במלון, שבו יש החלפה מהירה של תלבושות ושחקנים, גם המוזיקה הופכת מהירה כדי לגרום לאפקט פאסט-פורוורד, אבל הצרימה המוזיקלית הזו כמעט בלתי נסבלת. בנוסף, לקראת הסוף, הווליום של המוזיקה עלה לרמה קצת מוגזמת. אולי כדי לרגש אותנו לקראת פרידה? לא צריך, בחייאת. אחרי הכל, מדובר במופע מרהיב ומרגש שעושה את העבודה נהדר גם בלי לצרוח. או במילים אחרות – פריסילה הייתה ועודנה מלכת המדבר, גם בשנת 2016.
אקו"ם