מיוחד לשבוע הספר: הסופרת שלי גרוס מראיינת את הדמות ליבי גרנות-בנאי
עיתונאית האופנה והבלוגרית שלי גרוס משוחחת עם ליבי גרנות-בנאי, גיבורת ספרה "החיים ומה שלבשתי", על קריירה, כתיבה, אופנה והחרשת קניות. ראיון נוטף שיק, חלק ב' בפרויקט 'דמויות מספרות'
לשלי גרוס ולגיבורת הספר פרי עטה, ליבי גרנות-בנאי, יש הרבה במשותף - שתיהן עיתונאיות אופנה שנונות ומלאות ברק; שתיהן מבינות שמהחוטים שמהם טווים בגדים, טווים גם את הסיפורים שמאחוריהם; שתיהן הגשימו את חלומן לשלב בין שתי אהבותיהן הגדולות – כתיבה וסטייל; ושתיהן יודעות היטב שמאחורי כל הפקה עתירת זוהר, נמצאת הרבה מאוד עבודה קשה. אולי בשל כך, 'החיים ומה שלבשתי' כתוב באופן קולח כל כך, טבעי ובלתי מתאמץ, ומצליח לצייר דמות חד-פעמית, שבידיה של כותבת אחרת הייתה עלולה להפוך לקלישאה.עוד כותרות ב-nrg:
• צפו: רד הוט צ'ילי פפרס מתפשטים אצל קורדן
• סימפלי רד נגד ה-BDS: אנחנו בחברה הכי טובה
• "המירוץ למיליון": העיקר שג'וזי ואלכס עדיין איתנו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ליבי בת הארבעים נמצאת פסע מהצעד המשמעותי הבא בחייה – קידום לתפקיד שעשוי להזניק את הקריירה העיתונאית שלה, שנבנתה בעמל רב לקראת רגע זה. כאשר היא נוכחת לגלות שהיא אינה זו שנבחרה לאייש את המשרה, כי אם טלי, יריבתה הותיקה, היא נחשפת לצד הפחות זוהר של עולם האופנה והמגזינים. יריבות, מרפקנות וקנאה אמנם אינן פוטוגניות, אך הן חלק בלתי נפרד מהמשחק החברתי-מקצועי שמתנהל סביבה.'החיים ומה שלבשתי' הוא ממתק כייפי שעשוי מכל המרכיבים שמספקים התענגות על ספר – כתיבה שנונה, סיטואציות מלאות הומור הבנויות היטב, דמויות ססגוניות, מערכות יחסים מורכבות, חברות נשית והצצה לעולם מסקרן, שאין בו רגע דל. אך הוא אינו מסתפק בכל אלו – מעל הממתק, נבזקה אבקה מתוקה-מרירה בדמותם של יריבות מקצועית ואישית, מאבקים על הכרה ועל הערכה במקום העבודה, הקושי לקיים את כל מה שהבטחנו לעצמנו בצעירותנו, הצורך ללהטט בין קריירה ובין זוגיות וחיי משפחה, וחמקמקותה של הצלחה.
נפתח בשאלה שכל עיתונאיות האופנה באשר הן יתחברו אליה. מה יותר כיף - להתלבש או לכתוב על בגדים?
"בהינתן בחירה בין עשייה לכתיבה, כמעט תמיד אעדיף לכתוב על משהו ולא לעשות אותו. אני מאוד אוהבת לדבר על בגדים, להסתכל על בגדים ולכתוב על בגדים. אני פחות מתרגשת ללבוש אותם - בחלומי, אני לובשת כל יום את אותם הבגדים".
מה היית לובשת במקרה כזה?
"ג'ינס וחולצת כפתורים לבנה, כנראה. מכיוון שמדובר בחלום, החולצה מאוד מגוהצת".
אם הבת שלך תרצה לכתוב על אופנה, מה תמליצי לה לעשות?
"אני באמת מנסה להיגמל מחלוקת המלצות ועצות, בטח כשאף אחד לא שאל אותי. לאט לאט אני מתחילה להבין שנותני העצות למיניהם הם האנשים האחרונים על הכדור שכדאי להקשיב למה שיש להם להגיד, וזה כולל אותי".
ובכל זאת, אם מישהי רוצה לכתוב על אופנה, איך כדאי לה לנסות להיכנס לתחום?
"אני יודעת מה עבד בשבילי - לכתוב בלוג. להראות מה אני יודעת לעשות, במקום לתאר מה אני יודעת לעשות".
אם יורשה לי לשאול - באמת הצלחתם לחיות תקופה ממשכורת של עיתונאית?
"עלית עליי. יש לי נטייה להגזמה, ואני תמיד מעדיפה סיפור טוב על פני מציאות מייבשת. ברור שלא הצלחנו לחיות ממשכורת של עיתונאית - אנחנו לא קוסמים! הילדים לומדים בדמוקרטי, בקיץ אנחנו מדליקים לפעמים שני מזגנים בו-זמנית, ואני עושה יוגה שלוש פעמים בשבוע. חיינו ממשכורת של עיתונאית, חסכונות של שנים ועזרה מההורים".
יש סוגיה שמעסיקה אותי מאז שסיימתי לכתוב את הספר. אם הסיטואציה הייתה אחרת, את חושבת שאת וטלי הייתן יכולות להיות חברות?
"אם הסיטואציה הייתה אחרת, אני חושבת שאני וטלי בכלל לא היינו מבחינות האחת בקיומה של השנייה".
את בקשר איתה?
"רק בפייסבוק, אבל אני מהמרת שהיא עשתה לי 'אנפולואו' מזמן".
את חושבת שהיית משמשת כעורכת עיתון טובה יותר ממנה?
"אני נאלצת להודות שלא, וגם אם הייתי עושה את זה היטב, אני בספק אם הייתי נהנית מזה כמו שהיא נהנית. בסופו של דבר, אני אוהבת לעבוד לבד - אני אוהבת לכתוב, ולא אוהבת לנהל. יש לי פוביית טלפון ואלרגיה לעמדות כוח, ואין לי יותר מדי סבלנות לאנשים".
השמועות אומרות שגם לטלי אין סבלנות לאנשים.
"נכון, אבל לטלי לא ממש אכפת מה חושבים עליה".
ולך אכפת?
"יותר ממה שצריך להיות לי אכפת".
את עונה תשובות מאד קצרות. זה משהו שהבחנתי בו אצל עיתונאים - הם יודעים כמה חשוב לספר סיפור מעניין, ועדין מתקשים לספק את הסחורה כשהם נמצאים בצד השני של הטייפ-ריקורדר.
"את צודקת. אני ממש מתנצלת. דווקא חשבתי על כל מיני דברים מעניינים שרציתי לספר לך, אבל העובדה שאת מקליטה כל מילה גורמת לי לסוג של שיתוק. אני מפחדת למכור את האנשים שאני אוהבת בשביל בדיחה חצי מצחיקה. זה קורה לי גם מול מצלמה - ברגע שאני יודעת שמצלמים, אני מתנהגת כמו ארנבת מול פנסים של משאית".
וזה למרות שאת חושבת שאת יפה.
"זה לא שאני חושבת שאני יפה, כמו שהיה לי חשוב שיחשבו שאני חושבת שאני יפה. אחרי הכל, הכי חשוב מה שאת חושבת על עצמך, כי רוב האנשים לא יטרחו לגבש עלייך דעה בעצמם - הם יאמצו את הדעה שמכרת להם, ויקראו לזה רושם ראשוני. וזה לא שאני חושבת שאני לא יפה - זה כמעט לא רלוונטי בעיניי, אני הרי לא עובדת בזה. זו אחת הבעיות הכי קשות של העולם המערבי - לא משנה מה אנחנו עושים, משום מה חשוב לנו להיות יפים במקביל. אני לא טובה במולטי-טסקינג עד כדי כך".
אני חייבת לדעת - את באמת מחרישה קניות?
"זה לא שאני מסתירה משהו באופן אקטיבי, כמו שאני לא מרגישה שחלה עלי חובת דיווח. נראה לי מגוחך להגיד דברים כמו: 'יונתן, אתה שומע? היום דיברתי עם אמא שלי פעמיים, רבתי עם המורה של יואבי וקניתי מרכך כביסה ושלוש חולצות בזארה'. יש דברים יותר מעניינים לדבר עליהם".
אז בואי נדבר על משהו שאותי אישית מאוד מעניין - ישנת היום צהריים? אנחנו תמיד מבטיחות לעצמנו שנעשה את זה.
"לא הספקתי, אבל הייתי לבושה בהתאם".
פרויקט דמויות מספרות
• חלק א': הסופר גואל פינטו מראיין את הדמות ליאור בן-משה
שבוע הספר 2016
• על רקע ביטול חוק הספרים: עלייה בספרי הביכורים
• הספרים הנקראים ביותר בת"א: עמוס עוז והארי פוטר
ניתן להתעדכן באירועי שבוע הספר כאן.
אקו"ם