ראשי » תרבות » קולנוע

"ההר": רב הנסתר על הגלוי

לא הרבה קורה בסרטה המוערך של יעל קיים, "ההר", ובכל זאת הוא מסתורי ומותח, מפעיל סקרנות והזדהות עמוקים על הצופים, ובמיוחד על הצופות // ביקורת קולנוע

 
לאחר סבב הקרנות בפסטיבלים בינלאומיים, שכלל את פסטיבל ונציה ופסטיבל טורונטו היוקרתיים, ואף הקרנה מיוחדת במוזיאון ה-MOMA בניו יורק, מגיע גם לבתי הקולנוע שלנו "ההר", סרטה המלא הראשון של היוצרת יעל קיים, לאחר "דיפלומה" הקצר מ-2009, שאף הוא זכה להצלחה גדולה.

עוד כותרות ב-nrg:
• אחרי בר ודור: מוכנים לאון רפאלי?
• נפל בצוק איתן, וכעת עולמו הפנימי נחשף
• משחק הכס: הרגע שחיכינו לו 5 עונות הגיע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שני קליין ("אפס ביחסי אנוש") מגלמת אישה דתיה שמתגוררת עם בעלה וארבעת ילדיה בבית הקברות היהודי על הר הזיתים בירושלים. בעוד שבעלה העילוי מבלה שעות ארוכות בעבודה וילדיה הולכים יום יום לבית הספר, נשארת אם המשפחה לבדה על ההר בחברתם של המתים. החברה החיה היחידה שמוצאת האם היא עכבר בודד בביתה ופועל ערבי החופר את הקברים, איתו היא מנהלת לעיתים שיחות קצרות ומבוישות.
ככל ששעות העבודה של הבעל מתארכות, כך גם המפלט שמוצאת האישה בחברתו הולך והופך לחסר משמעות. הטיפול בילדים גם הוא אינו מספק אותה, שכן נראה כי האישה נתפסת בעיני כל בני משפחתה כלא יותר ממישהי הנמצאת בבית בשביל להאכיל, לסדר ולנקות. בשביל לכפר על האפרוריות האופפת את חיי היומיום שלה, אוזרת האם אומץ ומתחילה לטייל ברחבי ההר בלילות, ולהתיידד עם הטיפוסים המפוקפקים שמסתובבים שם כשאף אחד לא מסתכל.אפשר להגיד שהרבה יותר מזה לא קורה בסרט, אך זה לא מונע מהיצירה מלהיות מסתורית, מסקרנת ומותחת. אנו לומדים להכיר מקרוב את הדמות הראשית ואת עולמה המוגבל, אך לפתע מבינים שאולי איננו מכירים אותה כלל. המתח הזה בין מה שאנו רואים ולבין מה שנשאר מוסתר מעינינו, אולי אפילו מעיניה של הגיבורה עצמה, הוא מה שהופך את סיפורה הסטנדרטי למדי למעניין.
ניתן להתווכח בנוגע למידה שבה הדת משחקת תפקיד בסרט. נראה כי כל חייה של הגיבורה סובבים סביב העובדה שהיא דתיה – הסכמתה לחיות בבית שבו היא חיה, אורך החיים והמנהגים של משפחתה, טווח התנועה המוגבל שמתאפשר לה – כל אלה יכולים להיות מוסברים על ידי אמונתה. אך זוהי רק דרך אחת לראות את הדברים. למרות האלמנטים הדתיים של הסרט, הגיבורה הינה דמות שמתעלה עליהם. היא בבירור יכולה להיות גם חילונית, או זרה במדינה רחוקה. החוויות שעליהן מספרת קיים בסרטה הן חוויות אוניברסליות של נשים, חוויות שעדיין אינן נחלתו של העבר.

• מהגרוע לגרוע פחות: כל סרטי קיץ 2016
• "קפטן אמריקה" החדש: האם היה שווה לחכות?
• "שכנים 2": העיקר שזאק אפרון שוב בלי חולצה

לא נראה כי "ההר" הינו ניסיון לשפוט את האופן בו מגבילות הדת והמסורת את חייהן של אוכלוסיות נשים מסוימות בישראל. הרגשת חוסר האונים והניסיונות להיחלץ משיממון המציאות המיידית הם משהו שנשים באשר הן יכולות להבין ולראות לעיתים גם בתוך עצמן. זה מה שהופך את דמותה של הגיבורה לכזו שניתן לראות בה מעבר ל"אישה דתיה", או מעבר ל"רעיה ואם", כי למרות שזה כל מה שמראים לנו ממנה בהתחלה, ככל שהסרט מתקדם מתגלה שהיא תמיד הייתה יותר מזה.
כולנו יודעים כי לא משנה איזה תפקיד אנו משחקים כלפי חוץ וכיצד אנו נתפסים בעיני החברה, יש לנו עולם פנימי הרבה יותר מורכב מהתפקיד החברתי שלנו. בסופו של יום, זהו הרעיון שמציג "ההר" בחן כה רב. ההר בצורותיו השונות, הוא שמאפשר לנו להסתיר, וכשצריך גם לחשוף, את מה שאנחנו באמת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg