ראשי » תרבות » ספרות

שירה לפרצוף: תחיית השירה המזרחית והמדוברת

המחשבה על ספרי שירה ברשימת רבי המכר בישראל של שנות האלפיים נשמעת כמו חלום מנותק מהמציאות, אבל מתברר שסצנת השירה בארץ דווקא רוחשת וגועשת

"אֲנִי אִשָּׁה שֶׁל סִמְטָאוֹת/ הַכִּכָּרוֹת שֶׁלָּכֶם לֹא מְעַנְיְנוֹת", כותבת המשוררת עדי קיסר בשיר "קסם שחור", המופיע בספר שיריה החדש, השני במספר. עבור מי שלא הבין למה מתכוונת המשוררת כשהיא מנגידה את עצמה לאותם "שלכם" חסרי שם, היא ממשיכה ומפרטת: אַתֶּם לְחִיצַת יָד/ בְּפָנִים חֲתוּמוֹת/ אֲנִי צוֹחֶקֶת בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת/ אַתֶּם מַחְשָׁבוֹת חֲנוּטוֹת/ וּפֶה סָגוּר/ אֲנִי נוֹעֶצֶת שִׁנַּיִם בַּמִּדְרָכוֹת/ אַתֶּם רוֹצִים שֶׁקֶט/ אֲבָל אֲנִי בְּרִקּוּדִים".



עוד כותרות ב-nrg:
איזנקוט בכותל: 'אמון הציבור בצה"ל חיוני למימוש ייעודנו'
אשת הפצוע מ'צוק איתן': "את יהודה שלי כבר איבדתי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אפשר לא להסכים עם הרבה מהתובנות של קיסר; אפשר להסתייג מהחלוקה הדיכוטימית ל"אני" - מזרחית, משוחררת, חיה ובעיקר צודקת - ול"אתם", המייצגים את כל מה שמנוגד לזה: אשכנזים ולבנים, ממסדיים, טועים ומקובעים. אבל עם דבר אחד קשה מאוד להתווכח: סמטאות השירה של קיסר ושל חבריה לקבוצת "ערס פואטיקה" באמת מעניינות את הציבור יותר מכמעט כל מה שמתרחש בסצנת השירה הוותיקה והמוכרת. העדות הטובה ביותר לעניין שמצליחה לעורר חבורת המשוררים המזרחית, היא שני הקמפיינים שניהלה קיסר באתר "הדסטארט", שבמסגרתם גייסה תוך ימים בודדים את הסכום הדרוש לצורך הוצאת ספריה. 
 

המחשבה על ספרי שירה ברשימת רבי המכר בישראל של שנות האלפיים נשמעת כמו חלום מנותק מהמציאות, אבל מתברר שסצנת השירה בארץ דווקא רוחשת וגועשת - על הבמות. השירה המדוברת, "ספוקן וורד", צוברת קהל מעריצים הולך וגדל, בעיקר במסגרת תחרויות שירה העונות לשם "פואטרי סלאם". בתחרויות השירה הללו מוזמנים המשתתפים להטיח בקהל שירה מקורית, בועטת ותיאטרלית, ולנסות לזכות באהדת השופטים כדי לעלות לשלב הבא.
 

אם בבית הספר ובחוגים לספרות באקדמיה הורגלנו לחשוב ששירה טובה צריכה להיות עטופה במטאפורות, בדימויים, במילים גבוהות ובניקוד - אנשי הספוקן וורד מלמדים אותנו שאפשר גם אחרת: הם מוכיחים לקהל הגדול שמגיע לצפות בתחרויות, כמו גם לעשרות אלפי הצופים בקטעי השירה שמועלים ליוטיוב, ששירה טובה יכולה להיות נגישה, יומיומית, ואפילו מצחיקה. אריק אבר, ממייסדי תחרות הפואטרי סלאם בישראל, מציג את משנתו הפואטית בשיר ספוקן וורד, שמובא כאן למטה בקיצורים והתאמות הכרחיים. מומלץ לקרוא בקול, ומומלץ עוד יותר לצפות בו קורא את השיר ביוטיוב.

כתב אל משורר (סלאם) צעיר // אריק אבר
משוררים לא יושבים בחדרים מוארים לאור נר וכותבים עם נוצות אווז מעומלנות.
צא לחיות את השירה שלך,
תן לה להשתלט על מחשבותיך,
תאר את הווייתך האמורפית במילים,
חייה את הרגע -
ותכתוב עליו מנקודת מבט של נצח
בזמן שאתה חי אותו.
תכתוב, תכתוב, תכתוב, תכתוב
תכתוב בפרטי פרטים,
תכתוב ברמיזה, בדימוי, במטאפורה
תכתוב איך שבא לך,
רק תכתוב.
תכתוב.
אל תחשוב אם לכתוב -
תכתוב.
תכתוב אכזבה, תכתוב
כישלון, תכתוב
אהבה, תכתוב
את קצב האהבה,
איזה קצב יש לאהבה
איזה קצב יש לאהבה?
אל תתקמצן על השירה שלך,
זכור:
כל מי שנולד עם יכולת שמיעה מינימלית הוא קהל פוטנציאלי.
צעק את השירה שלך בכיכרות העיר
שירה צריכה לעמוד על מרפסת ולדבר, בשפת ההולכים ברחוב לדבר,
תהיה קשוב לשירה שבשפתם של ההולכים ברחוב,
דבר שירה במכולת לעזאזל
תזמין פיצה עם הייקו!
תלחש, תלחש, תלחש
את השירה שלך באוזני אהבת חייך,
תרקיד את המילים האלה על הכרית כאילו זה הלילה האחרון שלכם יחד,
ואלו הן מילותיך האחרונות.
בכלל, תמיד תכתוב כאילו אלו הן מילותיך האחרונות
כאילו אתה המשורר האחרון עלי אדמות ואלו הן מילותיך האחרונות.
אל תהיה קשה עם עצמך,
כל מילה ראויה להיות המילה האחרונה.
שנורקל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg