ראשי » תרבות » במה

קצרים וחשובים: המקריות של החיים במנות קטנות

שתי ההפקות החדשות "קצרים של סתיו" ו"מה שחשוב באמת" מרכזות מספר מחזות קצרים בערב אחד. בין קומדיות טרגיות העוסקות ברצון לחיות להתמודדות עם אוטיזם, סרטן ופדופיליה, מצאנו נחמה בתיאטרון צנוע אך משמעותי

המחזה הקצר הוא סוגה נוחה ומתוחכמת ליוצרי פרינג'. מצד אחד, הוא פשוט להפקה באופן יחסי, מצומצם בהיקפיו ומזכך את החוויה התיאטרלית בצורה שתהיה נגישה לכל. מצד שני, הקונספט של "הצגה בתוך הצגה" מזמן אפשרות לצאת מהשגרה וליצור מצבים שלא בהכרח היו מתממשים כמחזה באורך מלא.

עוד כותרות ב-nrg:
• לא מפחד: אברי גלעד נגד "הישרדות"
• "משחקי השף": לבבות מתמודדים בציר סרקזם
• נאמנות בתרבות: המקבילה האיראנית לחוקי רגב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שתי הפקות שעלו לאחרונה יוצרות מהפורמט הזה ערב קצבי אך לא ממש אופטימי עם שלוש מציאויות שנרקמות לעיני הצופה במידה נכונה של צחוק ודמע. האחת אוספת שלושה דואטים פרי עטם של שני מחזאים אמריקאים והשנייה מורכבת מתכנים מקוריים ואקזיסטנציאליסטיים שתובלו בקורט ישראליות.

• לאורך כל הלילה: תיאטרון בהלבשה תחתונה

"קצרים של סתיו" היא ההצגה הראשונה שנוצרה תחת משמרתו של יפתח קליין כמנהל האמנותי של תיאטרון מראה מקריית שמונה אחרי שהחלטתו לעזוב קריירה מתגמלת בתיאטרון הקאמרי לטובת משרה מאתגרת הרחק מאור הזרקורים התל אביבי סוקרה בהרחבה בכלי התקשורת.

"שיהיה בהצלחה... (בפרסית)", שכתב ניל לביוט (שהקומדיות שלו "שמנה" ו"צורה לאהבה" זכו להצלחה בארץ), ותרגם וביים מיכה לבינסון, מהווה אנקדוטה לא מזיקה אודות קנאה נשית ושואו בינזס: שתי שחקניות צעירות בעלות טייפקאסט זהה ניגשות לאודישן לאותו התפקיד. לירז צ'רכי ורונה פרומצ'נקו מציגות יחסי אהבה-שנאה באלגנטיות ובהתנחמדות אופיינית.

קצרים של סתיו (תאטרון מראה):

 
אמנם "פרחי היקינטון" שבא לאחריו חובר גם כן בידי לביוט, אבל אווירתו מנוגדת בתכלית לקודמו: מפגש בין פדופיל מורשע שריצה את עונשו לאב של הילד שבו פגע. הטקסט הנינוח להטעות מגלה את צפונותיו בקצב איטי ומיטיב להעביר את התחושות הקשות. זוהי עבודה ראשונה לבמה של במאי הקולנוע והטלוויזיה יריב הורוביץ. משחקים יפתח קליין החד והבועט ושמעון מימרן המכונס והמבולבל.

• מצא את הצפון: יפתח קליין קשמונאי גאה
• כבוד: התפקיד החדש של ג'ייסון דנינו הולט

"נפוליאון בגלות" של דניאל רייץ שולח אותנו לאוולין ולקורי, אם חולת סרטן ובנה האוטיסט שמתקשה לממש את חייו. קליין ביים את מיכל כהן רוזנבאום ששואלת מה יקרה ביום שבו היא לא תהיה שם בשבילו ואת מיכאל גמליאל בהופעה שכלתנית וטמפרמנטית.

מדובר במארג שכל אחד מחלקיו טובים, חוויה קטנה שהיא הפגנת כוחות של התיאטרון הצפוני שעבר כל כך הרבה גלגולים במרוצת השנים.

מקאברי, מופרך, משתולל, מריר, מניפולטיבי; אלה הן הגדרות להומור של אלי חביב, שחקן ויוצר שמשתמש בסגנון כתיבה ייחודי למדי, השתתף לא אחת בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא וכנראה שגם מיודד עם המדיום. "מה שחשוב באמת" פרי עטו ובבימויו מבית תיאטרון האינקובטור הירושלמי מתויג בתור "שלוש קומדיות טרגיות העוסקות ברצון לחיות ובחיים שאנחנו רוצים".

מה שחשוב באמת (תאטרון האינקובטור):

 
בחלק הראשון פוגשים זוג צעיר, דביק ונחמד להחריד (יעל שטולמן ויונתן פורת) שמבקש להשתלט בנימוס על ביתו של אלמן זקן (גבי עמרני הבלתי נלאה, שחבל שנעדר מהבמות בתקופה האחרונה), כשלא ממש ברור מדוע יש להם את הזכות לכך. הוא אמנם אינו מבין מה רוצים ממנו ומתבלבל מהמצב הסוריאליסטי אך נאחז בתעוזה ביצר החיים. הסיטואציה, כמובן, מסתבכת, וגם אקדח מצטרף לתמונה.
כש"מחר מלחמה" הוצג בנובמבר 2014, כתבתי עליו ש"אלי חביב מצייר בפנינו שתי תפיסות עולם מקוטבות שהתנגשותן מלווה בהחלטה האם לחיות או לא לחיות וכיצד 'צריך' לחיות את מה שמסתמן כלילה האחרון בחייך". זהו מערכון שמתרחש באוהל צבאי רגע לפני היציאה לחזית, ובמרכזו משורר גס רוח שכותב, משתכר ומזמין זונה (יריב קוק), שותפו ההמום מהתנהגותו החצופה (רם מזרחי) והיצאנית המשעשעת שביניהם (שטולמן). הפעם הרגשתי שהחוויה הזאת הייתה קצת פחות משמעותית בתוך המכלול.
בהצגה השלישית - זוג נשוי, לא תמיד באושר, עם ילדים שכבר עזבו את הבית, חוגג יום הולדת עגול לאישה (פביאנה מיוחס המקסימה). הבעל הפריווילגי (אריק עשת, שמשמש כמנהל התיאטרון) מזמין קוסם (קוק) שיבדר כהוגן את השניים. בהמשך מתברר להם שגם בנישואיהם היו אלמנטים של אשליה שהתחזתה למציאות נורמלית. הכתיבה החכמה והתכסיסים העלילתיים בהחלט עובדים.

גם אם אקורד הסיום של ההצגה מתקשה לחבר את מרכיביה כך שיתפקדו כגוף מאוחד, חי ונושם, זה מהנה ומקורי, ולחביב יש קול מחזאי שמעניין לשמוע.

• נאמנה לתרבות: קרן מור חוזרת לסטודיו למשחק

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg