פרשת איבגי: התיאטראות תמיד הסתירו הטרדות
ביקורת חריפה נמתחה כלפי התנהלות תיאטרון חיפה בנוגע לפרשת ההטרדות של משה איבגי. בדקנו כיצד הנהלות התיאטראות נהגו בפרשיות דומות בעבר,ומצאנו השתקה, התעלמות ו"טיפול פנימי". לדווח או לא לדווח, בתיאטרון אין פה שאלה
הגיע הזמן לרענן את נהלי הטיפול בהטרדות מיניות ותקיפות בתיאטראות: באמצעי התקשורת שחשפו עדות ועוד עדות, בארגוני הנשים וברשתות החברתיות, גברו הקולות שמעבירים ביקורת חריפה על התנהלותו של תיאטרון חיפה בפרשת משה איבגי. סקירה של פרשות חמורות אחרות מהשנים האחרונות מעלה תמונה מדאיגה של התנהלות שרירותית, ולעתים אף שערורייתית, בכל הנוגע לתקיפות של אלימות ותקיפות מיניות בתיאטרוני ישראל.עוד כותרות ב-nrg:
• הכוכב הבא: האם הודלפה רביעיית הגמר?
• חברים נפרדים מגבי שושן: "ראינו את הקושי"
• ההיריון, החקירה, המשפחה: בר רפאלי מדברת על הכל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מאז נחשפה הפרשה לראשונה, הצטברו וממשיכים להיחשף עדויות של נשים שטוענות כי השחקן משה איבגי הטריד אותן מינית. אחת הטוענות להטרדה מינית מצדו של איבגי לפני כשנתיים בהצגה "דפוקים", שלחה מכתב התראה לתיאטרון לפני תביעה ובתחילת השבוע שעבר אף הגישה תלונה למשטרה, הראשונה בפרשה, כפי שפורסם לראשונה ב-nrg.
כפי שעולה מתלונתה של עובדת תיאטרון חיפה לשעבר, הטיפול בתלונתה מלפני שנתיים לוקה בחסר והנהלת התיאטרון הסתפקה בהתנצלות של השחקן ובכך חתמה את הטיפול בפנייתה, כך לטענתה.
מאז התפוצצה הפרשה, התיאטרון לא טרח להוציא הצהרה מסודרת לתקשורת ונציגיו סרבו להתראיין באופן גורף או לצאת במסר הרגעה לעובדי התיאטרון, לקהל ולציבור בכלל והסתפקו בהודעה: "התיאטרון כמוסד ציבורי רואה בחומרה הטרדות מיניות ופועל כמחויב בחוק ובאמנה למניעת הטרדות מיניות במקומות עבודה, ולשמירה על כבודם וביטחונם של עובדיו, ואף מעבר לכך. טענתה של העובדת טופלה באופן מידי, יעיל ומתחשב והמתלוננת אף הודתה לתיאטרון על טיפולם. יש לציין כי חלפו מאז שנתיים ולא הועלתה טענה כלשהי".
• לוסי דובינצ'יק: משה איבגי ידוע כמי שאוהב מגע
• אחרי הצהרת איבגי: עדיין אפשר להזמין כרטיסים
בתחילת השבוע שעבר עלתה ההצגה החדשה של תיאטרון חיפה "שלא תתעורר הילדה" בבכורה תל אביבית, שם אפשרה הנהלת התיאטרון לכוכב ההצגה, איבגי, לשאת מונולוג הגנה קצר בסיום ההצגה לטובת כלי התקשורת הרבים שפקדו את המקום, ללא התייחסות כלשהי של ההנהלה עצמה. מצטייר מכך שאיבגי, לכאורה, המעורב הראשי בפרשה, הוא גם נציגות התיאטרון בנושא.
ניתן היה לצפות לתפנית דרמטית בעלילה, לאחר הגשת התלונה רשמית הראשונה בפרשה, אך זו לא שינתה דרמטית את קו ההגנה בו נקט התיאטרון, שהמשיך באותה הנימה: "אנחנו דוחים בתוקף את הטענות, התיאטרון ערך בירור מיידי על ידי הממונה על ההטרדות המיניות שהסתיים לשביעות רצונה. תיאטרון חיפה לא מתכוון למצות את הדין עם איבגי על בסיס שיח תקשורתי. עד שלא ייבדק הנושא, התיאטרון לא ישמש בתפקיד שופט או שופטת".
לחדשות 2 ההנהלה סיפרה את פרטי השימוע, שנערך בעקבות תלונת העובדת, עניין מעורר מחלוקת כשלעצמו: "המתלוננת סיפרה שהיא העניקה לאיבגי חיבוק ידידותי, אלא שלטענתה החיבוק הפך מצדו לבעל אופי מיני. כשפנו לאיבגי בנושא, הוא הופתע ואמר שלא לכך התכוון, והוא התקשר למנהלת ההצגה והתנצל. למרות זאת, המתלוננת ביקשה שיעבירו אותה להצגה אחרת כדי לא לעבוד עם השחקן וכך היה".
עו"ד ליאת הבר כהן, המייצגת את המתלוננת, בקשה לסתור את גרסת התיאטרון ומסרה בשידור כי: "המתלוננת טענה שמעולם לא היה חיבוק ביניהם ומעולם לא היו ידידים או מכרים. השחקן תקף אותה מינית באופן שגרם לה לטראומה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה", והדגישה בטענתה: "כפי שידוע היטב לצוות התיאטרון". ברגע זה, ההאשמות בדבר הטרדה מינית עלו מדרגה - מהטרדה לתקיפה מינית, לכאורה.
בחמישי התכנס דירקטוריון ההנהלה הציבורית של התיאטרון כדי לדון בהשלכות הפרשה ובאפשרות לנקיטת צעדים משמעותיים יותר כנגד איבגי, כולל השעיה זמנית או חופשה ללא תשלום, למרות ההערכות המוקדמות כי הדירקטוריון ימנע מפעולה ממשית עד שיגובש כתב אישום כנגד השחקן. כידוע, מספר שעות לפני כן פורסמה הודעתו של משה איבגי כי יפרוש ממשחק עד שיתבררו החשדות נגדו, זאת טרם הפגנת המחאה שהייתה צפויה להתקיים ביום שני (15.2), אז אמורה הייתה לעלות ההצגה החדשה בכיכובו של איבגי "שלא תתעורר הילדה" בתיאטרון הבית, חיפה. בתגובה, מסר התיאטרון: "התיאטרון מכבד את החלטתו של השחקן משה איבגי".
היום (א') נודע כי איציק כהן יהיה זה שיחליף את איבגי בתפקיד.
מסקירת פרשיות קודמות שהתרחשו בעבר, התנהלות הנהלת תיאטרון חיפה בפרשה אינה חורגת מנורמות הטיפול במקרים דומים של הטרדות מיניות בתיאטרון הישראלי, בעצם הגיבוי הפומבי הגורף שניתן לשחקן שתלונה ראשונה בעניינו כבר הוגשה למשטרה, וחקירה פלילית צפויה להיפתח כנגדו. עם זאת, סקירת הפרשיות הקודמות, שבאופן טבעי שונות כל אחת באופייה מהפרשה הנוכחית, מספקת תמונה של חוסר בהירות בנהלי הטיפול הארגוני בתיאטרון, שלרוב נתון לשיקוליה המשתנים של ההנהלה, אפילו במקרים של הטרדות ותקיפות מיניות.
מקרה מובהק של אלימות על הבמה, אותו התיאטרון, הנהלה אחרת. לפני כמעט 20 שנה נטען כלפי השחקן הערבי יהודי, שהיה בשנות התשעים מכוכביו הגדולים של התיאטרון החיפאי, כי השתמש באלימות נגד השחקנית מיה מעוז בהצגה "אותלו". ג'וליאנו מר שיחק בתפקיד הראשי והיא בתפקיד דסדמונה.
מעוז סיפרה אז כי "מר פשוט הטיח את הראש שלי במיטה... הוא חרג מדברים שהוא אמור לעשות בהצגה, וההצגה התפרקה לחלוטין". מעוז נחבלה בראשה בסצנה שבה אותלו, בגילומו של מר, חונק את רעייתו האהובה למוות. ההצגה הופסקה באמצעה ומעוז הוחשה מחוסרת הכרה לבית החולים. תגובתו הראשונית של תיאטרון חיפה דאז: "קרתה תאונת עבודה".
כעבור מספר הצגות שוב התרחשה "תאונת עבודה": מר הטיח אגרוף בפניה של מעוז והיא נמלטה מהבמה, חזרה כעבור זמן קצר וההצגה נמשכה עד תומה. ימים ספורים אחר כך הודיע תיאטרון חיפה על הורדת ההצגה "עקב בעיות משמעת" ובמאי ההצגה יוסי פולק חיפש מחליף למר. מר עצמו לא הכחיש את הטענות וטען להכרחיות המשחק היצרי בהצגה מסוג זה. שבועיים אחרי, ההצגה שבה לבמה, תיאטרון חיפה העדיף שמר יוסיף לשחק בתפקיד אותלו, ודווקא מעוז הורחקה מההצגה. כפיצוי קיבלה תפקיד בהצגה אחרת.
שרה לארי החליפה אותה בתפקיד דסדמונה ולאחר שגם היא ספגה אגרוף, התיאטרון פיטר את מר, לדרישתו של הבמאי יוסי פולק, שהודיע להנהלת התיאטרון כי ימשוך ידו מההצגה אם מר יישאר בתפקיד.
ניצול מיני, תיאטרון אחר, טיפול פנימי ללא התערבות המשטרה. יובל זמיר היה שחקן מוכשר, במאי תיאטרון וזמר אופרה, זוכה פרס רובינא למשחק. השתתף בהצגות רבות בהבימה ובקאמרי ואף הופיע וביים בלונדון וכיכב בהצגה באוף ברודווי בניו יורק. בשנת 2000 הורשע זמיר בעבירות של מעשים מגונים ושל מעשי סדום בקטינים ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר ושנתיים על תנאי. הוא השתחרר אחרי שלוש שנים, שיקם את עצמו אחרי ששילם את חובו לחברה וחזר לביים בתיאטרון הסימטה, ללמד בניסן נתיב ולהופיע בקאמרי.
הפרשה החלה ב-98', לאחר ששלושה מתלמידיו התלוננו כי בין השנים 92'-94' ביצע בהם זמיר מעשים מגונים ומעשי סדום. לפי פסק הדין, נהג זמיר לזמן נערים מהחוג לדרמה לצורך "עבודות אישיות", ובמפגשים האישיים הללו, שהתקיימו בשעות הערב בביתו, בביתם של התלמידים ובחדר ההלבשה, נהג להתערטל עם חניכיו. לעתים נגמרו המפגשים באוננות הדדית ובמקרה אחד אף בבעילה.
בעיני כיתת המשחק בעירוני ה' הוא היה גורו, מורה רוחני ודמות אב. רבים מבוגריו השתלבו מאוחר יותר בעולם התיאטרון. חשיפת הפרשה בתקשורת לא הפתיעה את הנהלת בית הספר. שנתיים לפני כן החליט אחד הנערים לספר את שקרה לחבריו, זמיר זומן לבירור, וההנהלה החליטה להקפיא את פעילות החוג.
למרות ההיבט הפלילי של הפרשה בחרה ההנהלה שלא לפנות למשטרה מאחר שחששה, לטענתה, כי אחד הנערים יתאבד אם ייחשף הסיפור. רק מעטים ידעו את הסיבה האמיתית לניתוק היחסים. ההנהלה, מצדה, ציידה את זמיר במכתב המלצה חם.
הדוגמה הבאה לקוחה מהעבר הלא רחוק וחורגת מהדפוס הנידון. במקרה הזה - תיאטרון הקאמרי פעל במהירות ובנחישות.
בסוף 2014 יפתח אופיר, שחקן כריזמטי ומוערך, נחשד כי נלכד על ידי מתנדב במלחמה נגד פדופיליה ברשת שהתחזה לקטין וקבע איתו פגישה. אופיר נעצר ונחקר וכעת מתנהל דיון בעינינו בבית המשפט. יוצא הדופן: בבוקר הפרסום הודיע התיאטרון כי השחקן הושעה לאחר שנערך לו שימוע.
המקרה הבא מלמד עוד זווית על דינמיות התהליכים בנוגע לתלונות במשטרה נגד בכירים בעולם הבידור. בתחילת 2005 הגישה מזכירתו לשעבר של מנהל הבימה הוותיק לאורך שנות ה-90' ותחילת ה-2000, תלונה במשטרה על הטרדות מיניות מצדו, לכאורה.
כשנה לאחר מכן נסגר תיק החקירה מחוסר ראיות. פרקליטות המתלוננות הודיעו שיערערו, אך זה לא קרה, ובינתיים עבר מאז עשור.
בשלהי כהונתו כמנהל הבימה, אגמון התמודד בעצמו עם תלונות על הטרדות מיניות בתיאטרון. השחקנית שחף סגל הגישה תלונה במשטרה על הטרדה מינית נגד השחקן מיכאל מורים, שלוש שנים לאחר שהשתתפה איתו במחזמר "נאסר א דין", ומאוחר יותר בשלאגר "בוסתן ספרדי".
כשהתלוננה על כך בפעם הראשונה, ננקטו נגדו הליכים משמעתיים פנימיים בהבימה, ובפעם השנייה, שלוש שנים מאוחר יותר, במהלך נסיעה של ההצגה ל'תיאטרון הצפון', המשיך מורים להטריד אותה. לדבריה, הוא ניבל את פיו כלפיה וכלפי נשים נוספות ברכב שהסיע אותם, ואף פגע בה באגרופו.
סגל פנתה לאגמון, בדרישה שירחיק את השחקן מהתיאטרון. אגמון זימן אותו לשיחה, ומורים הכחיש את טענותיה של סגל. אגמון הבהיר לשניים שהוא לא בית-משפט, שהם צריכים לפתור את הבעיות ביניהם, והמליץ לה להתלונן במשטרה. שלושה חודשים לאחר מכן היא אכן הגישה תלונה ובית המשפט הוציא נגדו צו הרחקה, מה שאילץ את התיאטרון להחליפו. כך סגל העידה: "הוא התגנב אלי מאחורה בזמן שעמדתי מאחורי הקלעים וחיכיתי לעלות לבמה. הייתי עם חולצה עם 2 שסעים והוא דחף את הידיים. בתגובה הכנסתי לו סטירה. רק אחרי שנתתי לו את הסטירה ראיתי מי זה היה. אחרי ההצגה הגשתי תלונה לזו שאחראית על טיפול בהטרדות מיניות בתיאטרון 'הבימה'. שם שלחו לו מכתב והזהירו אותו שיתרחק ממני".
מ"הבימה" נמסרה אז התגובה: "תפקיד התיאטרון הוא לא להגן על נשים מבחינה נפשית, אלא לדאוג לפרנסה בגין הכישרון המקצועי". ההתנהגות הנרפית של התיאטרון הובילה את סגל להגיש תביעה נגד מורים ושנתיים לאחר מכן הוא הורשע במעשה מגונה, איומים ותקיפה.
הנהלת תיאטרון חיפה העדיפה שלא להגיב לדברים.
אקו"ם