ראשי » תרבות » קולנוע

"הסוד שבעיניים": סרט שעדיף לראות בספרדית

על אף נקודת פתיחה מצוינת ועלילה לא שגרתית, הוליווד חטאה למקור הארגנטינאי של הסרט. אפילו ג'וליה רוברטס, צ'וואטל אג'יופור וניקול קידמן הגדולים לא הצליחו להביא את כישרונם למיצוי, בשל תסריט ארוך, מעייף ופטפטני

 
אנחנו מוצפים בתעלומות על המסך, בעיקר על המסך הקטן. לא במקרה ז'אנר סיפורי החקירה והבילוש הוא אחד הפופולאריים ביותר, כזה שמצליח להתגבר על כל תקופה, כל שפה, לא להתיישן ולהישאר רלוונטי.

עוד כותרות ב-nrg:
• הו, האירוניה: הטנור העיוור שר על קולנוע
• בן כספית: "אם למישהו מגיע איידס, זה לו"
• החליפו ב'חברים' את רייצ'ל ואף אחד לא שם לב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

על המסך הקטן זה בא לביטוי באינספור סדרות תעלומה, מ-"CSI" האמריקאית ועד "הגשר" הסקנדינבית, אבל דווקא המעניינות ביותר הן אלו אשר מתייחסות לעלילות ולתעלומות שלהן כעל משחק – מעין משחק אינטראקטיבי עם הצופה בו מאפשרים לך להלך לצד החוקר, ללמוד יחד עמו את הפרטים, הממצאים, הרמזים, ולנסות להתחרות עמו מי יפתור את התעלומה קודם. אגתה כריסטי הפכה את הרעיון הזה לאומנות ומשחק של ממש. לעומת זאת, סיפורי בילוש המבוססים על תעלומות בלתי פתורות מן החיים – כמו חקירת ההתנקשות ב"JFK" או המרדף אחר הרוצח הסדרתי "זודיאק", הפכו לסרטים אשר המעודדים אובססיה כלפי הגיבור במרדף אחר האמת הבלתי מושגת.אחד האלמנטים המרכזיים שיכולים להפוך סיפור בלש שגרתי למרתק הוא דמות החוקר המיוסר, הנחוש, האובססיבי, זה אשר אינו מסוגל לעצור את עצמו, גם במרחק של שנים, גם במחיר הרס חייו המקצועיים והאישיים, מלחשוף את האמת שמאחורי אותה פרשה בלתי פתורה הרודפת אותו. "הסוד שבעיניים", בשונה מסרטי בלש קונבנציונליים מתחיל בדיוק בנקודה הזאת – בה בלש לשעבר יושב מול מסך, עובר על עשרות תמונות חשודים, עמוד אחר עמוד, כאשר לפתע יש לו הארה, איזושהי פריצת דרך בחקירה אותה הוא מנהל כבר 13 שנה, למרות שכבר פרש מהמקצוע וכעת הוא עושה זאת על חשבון זמנו הפרטי. את ריי, אותו חוקר FBI מגלם צ'יווטל אג'פור מ"12 שנים של עבדות". ריי חוזר לביקור בלוס אנג'לס על מנת לנסות ולפתוח מחדש תיק רצח מן העבר ובמקביל לחדש את הקשר עם קלייר (ניקול קידמן) אהובה שחמקה, שהיא במקרה גם התובעת המחוזית של לוס אנג'לס. בעוד הוא מודיע לשותפתו לשעבר, ג'ס (ג'וליה רוברטס) על כוונותיו, היא מופתעת שכן זה הדבר האחרון שהיא רוצה לעסוק בו מאחר וקורבן אותו פרשה הייתה לא אחרת מאשר הבת שלה. אך בעוד הפרשה והגילוי החדש לא נותנים לריי מנוח, הוא עושה הכול על מנת לשכנע את הסובבים שלא לתת לרוצח לחמוק מידיהם בשנית ולשים סוף לפרשה. מאותו רגע העלילה מדלגת בין זמנים - בין ההווה והעבר, ומנסה להרכיב תמונה רחבה יותר של האירועים, הקשרים בין הדמויות והמכשולים בחקירה שהפכו את הפרשה לבלתי פתורה וכל כך מרכזית בחייו של החוקר.

"הסוד שבעיניים" מבוסס על הסרט הארגנטינאי זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2009. בלי להשוות אותו למקור אלא בהתייחסות אליו כאל מותחן תעלומה העומד בפני עצמו, מדובר בסרט בעל נקודת פתיחה מעניינת, כזאת שמכניסה אותך ישירות לעניינים ונשענת כבר מראשיתה על רעיון החוקר הרדוף. יותר מאשר סרט תעלומה זהו קודם כל מותחן שהמקוריות שלו נשענת על מעין רעיון הפוך – בו התעלומה המרכזית אינה בהכרח "מי הרוצח?" אלא השאלה כיצד הפכו גיבורי הסיפור לדמויות הרדופות, הפגומות והאובססיביות שאנו פוגשים בהווה של הסרט. אך הרעיון הראשוני הזה, מעניין ככל שיהיה, מתפספס לאורך הדרך בתסריט ארוך מידי, פטפטני ולא ממוקד מספיק. צורת הסיפור המדלגת בין זמנים לא תמיד אפקטיבית ואף מסרבלת ובולמת את הסיפור והדמויות מלהתקדם, ומקשה עלינו, הצופים, מלהיקשר אליהן. התוצאה לבסוף היא מותחן שגרתי, עמוס כוכבים זוכי אוסקר ושחקני טלוויזיה מוכשרים ומוכרים, שאין להם איך לנצל את הכישרון שלהם. בניגוד גמור לפרסונה הקולנועית המוכרת, הסרט אינו מתעלה על המקור הזר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg