קיסר המחלות: הסדרה הכי חשובה בטלוויזיה

הסדרה הסוקרת את קורות מחלת הסרטן היא לא פחות מתיעוד היסטורי של מלחמה בת אלפי שנים, בה עדיין לא ניצחנו. חשיבות הצפייה בסדרה מתחרה אך ורק בהפקתה המשובחת, ובעובדה שאפשר ואף רצוי לעסוק בנושאים של חיים ומוות בטלוויזיה, גם בלי סיפוק מציצני מצפייה ברגעים קשים

קטעים נוספים

בשישה פרקים בני שעה עוקבת הסדרה "סרטן: קיסר המחלות" אחר ההיסטוריה של המלחמה במחלת הסרטן בארה"ב. לעיתים, כמו סרט מלחמה לכל דבר, הסדרה חושפת בפנינו את הזירות השונות של המלחמה בסרטן בהקשריהן הרחבים. הנשיא לשעבר ניקסון אף הכריז על מלחמה כזו בסרטן בשנת 1971, אבל במלחמה כמו במלחמה, לא כל זירת קרב הסתיימה בניצחון. לעיתים, כמו בסרט בלשים, החוקר או הרופאה מנסים למצוא את הגורם האשם בתוך ים של ראיות נסיבתיות וגילויים מחקריים.

עוד כותרות ב-nrg:
• דיירי השבט, נא לא ללקק צפרדעים
• הזמר הברזילאי: לעולם לא אבקר שוב בישראל
• ח"כ מגל: שליין לא שמאלני, אתה נותן לו תחמושת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

יוצרי הסדרה, שהיתה מועמדת לפרס האמי 2015, קוראים לה "ביוגרפיה של מחלת הסרטן". זוהי ביוגרפיה המתחילה בתיעוד מלפני 4,000 שנה, על פפירוס מצרי, אך על אף הוותק המכובד, עם ההתקדמות הרפואית במניעת מחלות אחרות, הגורמים למחלת הסרטן נשארו בגדר תעלומה בתחילת המאה העשרים.

''סרטן: קיסר המחלות'' צילום: באדיבות יס

ניתוח וטעייה

ההתקדמות במחקר ובטיפול במחלה בצורותיה השונות התפתחה יחד עם תגליות מדעיות בתחומי הביולוגיה, הפיזיקה והרפואה, כשמנחה אותן השאיפה למצוא את ההסבר האחד למחלה על כל צורותיה, וממנו לגזור תרופה או חיסון. מטיפול כירורגי, להקרנות וכימותרפיה ועד לתרופות ביולוגיות כמו הרצפטין, כל התפתחות כזו מוסברת באופן נגיש ומובן. אך לצער המטופלים והצופים, לא מדובר כאן במסלול ישיר ממעבדת המחקר למסדרונות המחלקה האונקולוגית. למרות קפיצות דרך מטאוריות במחקר ופרויקטים כמו מיפוי הגנום האנושי, המאבק במחלה עצמה לא התקדם במהירות הצפויה.בכל אחד מהפרקים מקבל הקהל מינון מדויק של מידע היסטורי ורפואי, יחד עם "ראשים מדברים" של רופאים וחוקרים. בנוסף אנו פוגשים את החולים עצמם ובני משפחותיהם הנאלצים להתמודד לא רק עם המחלה עצמה אלא גם עם הדילמות שאפיקי הטיפול השונים מציבים בפניהם. נוגעת ללב היא הרופאה האונקולוגית שמצאה את עצמה חוצה את הגבול מרופאה למטופלת בעצמה בשני הפרקים העוסקים בסרטן השד. אך החולים אינם רק שותפים פסיביים למסע הזה. במקרה של סרטן השד, למשל, מתגלה כוחן של המטופלות בשינוי תפיסות דוגמתיות לגבי הטיפול הנכון.

את הכח הזה מבטא הסיפור הבא מתוך ההיסטוריה הכואבת של ניסוי וטעייה בטיפול בסרטן השד: עד לשנות ה-70, הטיפול בסרטן השד היה כריתת שד רדיקלית. הנחת העבודה הייתה כי סרטן היא מחלה מקומית ולכן יש להסיר את הרקמות והשרירים מהאזור הנגוע, וכך נשים הורדמו לפני ניתוח מבלי לדעת באיזה מצב יתעוררו. בין הקולות שהתנגדו לניתוח הרחב הזה, שיעילותו לא הוכחה, היתה רוז קושנר, עיתונאית שגילתה בגיל 45 כי חלתה בסרטן השד. מחאתה כנגד הטיפול הדוגמתי היוותה רוח גבית לניסוי קליני שערך באותם שנים ד"ר ברנרד פישר, מחקר שהראה בסופו כי אין יתרון לניתוח הרדיקלי וכריתת שד חלקית מביאה לאותן תוצאות.

הכוח בשינוי התפיסה. ''סרטן: קיסר המחלות'' צילום: באדיבות יס

קריאת חובה

אם בעבר אבחון בסרטן היה כגזר דין מוות לחולה, מלווה בהתייחסות אילמת ל"מחלה", הרי שהיום הידע המצטבר לגבי מניעת גורמי הסרטן, חשיבותו של האבחון המוקדם ובחירה מושכלת בין בין נתיבי הטיפול השונים מחייב אותנו לדבר, להתייעץ ולהשכיל. במציאות שבה רבים מאתנו או היקרים לנו מתמודדים עם המחלה הנוראית הזו, שלא לשווא נקראת "קיסר המחלות", הסדרה הזאת צריכה להיות "קריאת חובה".

הסדרה, כאמור, עוסקת בנעשה בארה"ב, מקום שבו היחס לרפואה פרטית שונה מאד מישראל, ומימון טיפולים יקרים עומד פעמים רבות בין החולים ובין חודשים נוספים יקרים מפז של הישרדות.

הייתי שמחה לראות פרק נוסף בסדרה הזו, פרק המוקדש למחקר שנעשה כאן אצלנו בישראל, ולשינויים שחלו בדרכי החשיבה והטיפול במחלה, לאור השינויים ברפואה הציבורית. ובכלל הייתי שמחה לראות את העיסוק בנושאים רפואיים סבוכים בשעות השיא בטלוויזיה הישראלית, לא כרישיון למציצנות לתוך חייהם של אחרים ברגעים קשים ורגשיים, אלא ככלי עזר שהדרמה מגולמת בו מעצם העיסוק בנושאים של חיים ומוות.