ראשי » תרבות » מוזיקה

סופרנובה: הת'ר נובה החזירה את הניינטיז לת"א

תוך שמירה על צביון אקוסטי ומינימליסטי לאורך כל ההופעה, עם קול מלאכי וגוף צנום, הת'ר נובה הפנטה את הקהל של הבארבי. רק דבר אחד וקריטי היה חסר בהופעה הזאת, אבל גם זה נסלח ונשכח

לא מעט אמנים נשכחים הגיעו לאחרונה לישראל, והפעם במתקפת הניינטיז על תל אביב – הת'ר נובה "הלכה את העולם" והגיעה בפעם הראשונה לארץ הקודש, משהו כמו 20 שנה אחרי הלהיט ההוא שעשה אותה.

עוד כותרות ב-nrg:
• דיירי השבט, נא לא ללקק צפרדעים
• הזמר הברזילאי: לעולם לא אבקר שוב בישראל
• ח"כ מגל: שליין לא שמאלני, אתה נותן לו תחמושת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הדבר הראשון ששמים לב אליו כשהיא עולה על הבמה, הוא עד כמה היא יפה. על אף תווי פנים נוקשים עד סוסיים ומבט קשוח, היא יפה באופן אותנטי ומרגיע, בלי שום קשר לגילה. מיד אחר כך שמים לב עד כמה צנומה היא, ותוהים אם זה בריא להסתובב ככה. ממש פלא שזרועות הספגטי שלה מסוגלות בכלל לשלוט ככה בגיטרה, שנראית כבדה ממנה פי כמה. הדבר השלישי שלא מפסיק להפתיע לאורך כל ההופעה, הוא קולה הזך, שנשמר, בדיוק כמו יופייה המרשים, ללא פגם. נדמה שהיא כלל לא מתאמצת ללהטט בצלילים גבוהים ומדויקים כל כך ולנגן בו זמנית, באופן חסר ביטחון וסקסי גם יחד. כן, סקסי. אפילו שגיל 50 ממש מעבר לפינה. ההופעה הצנועה של ה'תר נובה נדמית כמו הורכבה באולפני MTV אנפלאגד, אגב חזרה לניינטיז. פרחים מעטרים את סטנד המיקרופון של הזמרת, היא מנגנת על גיטרות אקוסטיות, בנג'ו או יוקללה, ורק שני נגנים מלווים אותה, על אף שרוב הזמן היא מסתפקת באחד מהם על הבמה. המינימליזם הקיצוני של ההופעה מתבטא אפילו בעובדה שמערכת התופים כוללת שלושה חלקים בלבד – טום, סנר ומצילה. הנגן השני עובר מגיטרה, לקלידים ולצ'לו, אבל אף פעם לא משמש יותר מרקע למתרחש במרכז האקוסטי-פולקי בניחוח קאנטרי מלאכי של נובה.

בראיון שערכנו עמה לפני ההופעה, הודתה הזמרת שקשה היה לה להחליט אם להופיע בישראל, ורק אחרי התלבטויות קשות החליטה להגיע על אף חילוקי הדעות, כי מוזיקה מאחדת והאומנות תציל ממוות וכיוצא בזה. גם בהופעה עצמה, היא לא חששה לרגע להתבטא בדבר אותן התלבטויות, וזכתה לחיבוק חם מאוד מהקהל שחיכה לה עשרים שנה ומילא את הבארבי, כמעט לחלוטין. עוד ראוי לציין, שלעומת הרבה הופעות אחרות, נדמה שהבעת התודה הבלתי פוסקת של הזמרת אכן באה ממקום אותנטי, לקהל שנשאר דרוך במשך כל ההופעה, לא זז ממקומו, מקסימום מזיז את הראש לצדדים כשאחד השירים היותר מוכרים מאותו עשור בו גדל מפציע בין שיר חדש לשיר חדש ממש. על אף שמירה על מינימליזם קנאי ממש, נובה מהפנטת, והקהל השבוי בקסמה חושב פעמיים אם לצאת לסיגריה, או ללכת לשירותים. אחרי שעה ועשרים דקות היא יורדת מהבמה וחוזרת מיד להדרן. את London Rain היא כבר ביצעה במהלך ההופעה, גם את Island. ההדרנים מוסיפים לחוויה היותר מוכרת גם את Heart and Shoulder ואת Maybe an Angel. הקהל לא מוותר לה. היא עולה להדרן שלישי. סוגרת פלייליסט של כמעט 20 שירים, מודה לקהל ומתכחשת ללהיט שהביא אותה עד הלום.

ברמת הביזאר לא לבצע את הלהיט הכי מוכר שלך, ועוד בפעם הראשונה שהגעת לישראל, 20 שנה אחרי ההצלחה הגדולה. אבל נובה לא באה על תקן וואן היט וונדר, גם לא על תקן שני להיטים, או שלושה. היא באה לספר סיפור, של אשה בת 48, עם ילד בן 11, שממשיכה לצעוד בדרכה שלה, בלי לחפש את הלהיט הבא, אלא פשוט להמשיך ליצור ולנגן לקהל שמעוניין לשמוע אותה. והקהל סולח. ורץ החוצה לעשן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...