ראשי » תרבות » במה

להתאבל בכיף: מועדון האלמנות מצחיק ולא מזיק

שלוש אלמנות מתמודדות עם האובדן כל אחת בדרכה בלי לחרוג מהמודל הקלאסי של מחזות הדור השלישי. הן מרכלות, מדברות, מפטפטות בלי סוף, ומצחיקות כל הדרך להרפתקאות חדשות. מרים זהר האגדית והבמאי יורם פאלק מרימים את ההצגה עד כמה שאפשר

התיאטרון הישראלי אוהב במיוחד מחזות שעוסקים בזקנה. לא מעט הצגות ניסו להאכיל את הקהל במסרים ידידותיים עד מעיקים כמו "הגידו כן לזקן" ודומיו. האדם המבוגר מוצג בהן כדמות חלשה, פרימיטיבית ומעוררת אמפתיה בתמימותה המתפקעת. על פי רוב, הוא נושא עמו צלקות עבר שטרם הגלידו ונכשל בניסיונותיו להשתלב בחברה, עד שמפגש יוצא דופן עם גורם זר משבש את שגרת חייו המשמימה.

עוד כותרות ב-nrg:
• עסק שחור: הרדיו שמירי רגב לא הייתה מממנת
• לא מה שחשתבם: למה רובין וויליאמס התאבד?
• דוגמניות נאבקות בבוץ: בשביל זה יש ריאליטי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"מועדון האלמנות העליזות" של איוון מנצ'ל לא חורג בהרבה מהמודל הקלאסי של מחזות הדור השלישי. למעשה, לא תמצאו בו טיפת יומרה לשנות את הדימוי הרומנטי שבאמצעותו התיאטרון בפרט והאמנות בכלל תופסים אנשים זקנים. יחד עם זאת, מדובר בקומדיה עשויה היטב עם נטייה חזקה לדרמה סנטימנטלית, שלצד הומור יהודי שנשלף עמוק מהבוידעם מציעה התבוננות לא רעה בכלל על התאלמנות, חברות נשית ומה שסביבן. במרכז העלילה ניצבת שלישיית נשים יהודית באמריקה של אמצע האייטיז. החברות הטובות שמרכיבות אותה לוסיל, אידה ודוריס התאלמנו בזו אחר זו, מוצאות נחמה בביקורים בקברי בעליהן ונוהגות לשתות תה בצוותא. לכולן גישה קצת אחרת לשאלה "איך צריך לחיות את החיים לאחר מות הבעל?" – האחת נחשבת לדון ז'ואנית אופנתית, השנייה פוגשת בקצב שרמנטי ששמו סם ומנהלת איתו מערכת יחסים מורכבת והשלישית שומרת אמונים לאהוב שהלך לעולמו.הן מביטות אל עברן בערגה כמי שכבר ראו, שמעו, והרגישו הכל. הן מתמודדות עם תחושת הבדידות, הפחדים הקמאיים והקשיים המשותפים. הן מדברות ומדברות ומדברות על עצמן שוב ושוב, משחררות עקיצות הדדיות וחוגגות, עד כמה שזה אפשרי, את הקשר שלהן. "מועדון האלמנות העליזות" מתווסף לרפרטואר האקלקטי (והזהיר מאוד, יש לציין) שבונה ששי קשת, מנהל היידישפיל בארבע השנים האחרונות, לקהל שמגיע לו פחות מעוד עיבוד לשלום עליכם או ניל סיימון לרפואה ויותר "מונולוגים מהקישקע" ו"מחכים לגודו". הטקסט מכיל יידישקייט שתמיד נוח להתרפק עליו, מקום לבדר ולרגש במינונים הנכונים ובעיקר מרחב פעולה הולם להוכחת כוחן של שלוש השחקניות הראשיות המצוינות. מרים זוהר האגדית, כלת פרס ישראל, היא לוסיל חדה ומתוקה. לאה שלנגר היא אידה נוגעת ללב. אנאבלה, בתפקיד גונב הצגה כדוריס, לבבית ומקסימה. ישראל טרייסמן ולורה סהר מוצלחים גם הם. זהו מערכון שמתפתח יפה אבל נשאר באותו גובה. ככל שיתאמצו הנפשות הפועלות, וביניהן הבמאי המיומן יורם פאלק, יהיה קשה לשנות זאת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...