דניאל קרייג: אני ההפך הגמור מג'יימס בונד
השחקן דניאל קרייג, ג'יימס בונד בשבילכם, נחשב לאחד המרואיינים הקשים בהוליווד. לכבוד צאת הסרט "ספקטר", הוא מדבר בגילוי לב על התפקיד ששינה את חייו, מסביר למה הוא כבר לא עושה את את הפעלולים בעצמו ומודה שהוא מתלבט אם לפרוש
הדעה הרווחת היא שקרייג הוא אחד הבונדים הטובים ביותר שהיו לנו. כשלוהק לתפקיד, רק מעטים התלהבו מהרעיון. "כן, אפשר לומר שהדעות היו חלוקות", הוא מחייך. "אני זוכר שכבר התחלנו לצלם את 'קזינו רויאל' בבהאמאס וקיבלתי טלפון מהסוכן שלי, שאמר לי שכדאי שאציץ רגע באינטרנט. הייתי בהלם. היו שם תגובות מלאות שנאה.
עוד כותרות ב-nrg:
• עסק שחור: הרדיו שמירי רגב לא הייתה מממנת
• לא מה שחשתבם: למה רובין וויליאמס התאבד?
• דוגמניות נאבקות בבוץ: בשביל זה יש ריאליטי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"וזה רק הלך וצבר מומנטום. אבל הרגשתי שאין לי מה לעשות בקשר לזה. הדבר היחיד שיכולתי לעשות באותו רגע זה להיות הכי טוב שאני יכול בתפקיד. ילך, ילך. לא ילך - אומר תודה ואמשיך בדרכי. אין לך שליטה על דברים כאלה. ולא היה לי עניין לנהל דיאלוג סביב זה".
"לא, לא נותרו בי משקעים מהתקופה ההיא. אני משתדל להיות מאוד zen בקשר לעניין".
ועכשיו, כשיש דיבור שאתה שוקל לפרוש, יש תחושה שיתגעגעו אליך.
"כן, אני מרגיש את זה. ברור שזה מחמיא ונהדר".
איך היית מאפיין את הבונד שלך?
"מממ... האמת היא שאני לא יודע. אני לא חושב במונחים כאלה. קודם כל, אני לגמרי לא האיש הזה. אני ההפך המוחלט מבונד. אבל אני חושב שאני פשוט מנסה לעשות אותו הכי אמיתי שאני יכול - להפוך אותו לאנושי יותר. כלומר, יש לנו כאן עסק עם סרט ענק, ואקזוטי, ומבדר, ואנחנו הרי יודעים שבונד הולך לנצח בסוף. אבל חשוב לי שהדרך לשם תהיה קשה ולא בהכרח נעימה. וחשוב לי שיראו שהדברים שהוא מתמודד איתם משפיעים עליו."אני מאוד אוהב את הסטייל הישן, את סרטי הבונד הקלאסיים, שבהם הוא היה חסין לכל, ושום דבר לא נדבק אליו. ואני מנסה להשאיר משהו מזה גם בדרך שבה אני מגלם את הדמות.
"יש רגעים שהקלילות מתאימה, כי היא מאזנת את הטון. אבל אם בונד נתקל בבעיה, או נקלע למאבק, הוא צריך לחטוף, וליפול. ואחר כך הוא צריך למצוא את הכוחות לקום. זה מה שאני אוהב בו. זה החלק שמרגיש אמיתי עבורי".
אתה משתמש בסרטים הישנים בתור רפרנס?
"צפיתי בהם המון פעמים. צריך לשאוב השראה מהיכן שאפשר. סרטי בונד, כמובן, עוזרים מאוד במובן הזה, אבל אני צופה גם בסרטים אחרים. כשבונד התחיל, הוא היה סרט האקשן היחיד. הוא למעשה המציא את הז'אנר. כיום יש שמונה־תשעה סרטים מהסוג הזה בשנה, ועושים בהם דברים מטורפים. כמו שאני רואה את זה, אנחנו בונד. ובונד תמיד צריך לשאוף להיות בטופ".
אתה עושה לא מעט מהפעלולים המטורפים בעצמך.
"אני משתדל לעשות כמה שאני יכול. אבל אני כבר מספיק מנוסה כדי לדעת מתי אני לא יכול לעשות משהו, למרות שאני רוצה. הפעלולנים גורמים לזה להיראות טוב יותר. והרצון העליון שלי הוא שהסרט ייראה מעולה. אני מתאמן כל יום, אבל לא באתי מעולם של ספורט אתגרי. אני לא מטפס על צוקים בשעות הפנאי. זה משהו שהייתי צריך להתרגל אליו. חוץ מזה, אני גם מאוד מפחד מגבהים.
"ב'קזינו רויאל', כשצילמנו את סצנת האקשן באתר הבנייה, הייתי צריך לרוץ מהר על מנוף צר וגבוה. הייתי קשור לרתמה, כך שאם הייתי נופל הייתי אולי מביך את עצמי, אבל לפחות לא הייתי נהרג. התגברתי על זה, וזו היתה נקודת מפתח עבורי. ב'קוואנטום של נחמה' יש סצנה שבה אוטובוס דוהר לכיווני, ואני אמור לקפוץ על הגג שלו, ואני זוכר איך כל חלק בגוף שלי אומר לי, לא! אל תעשה את זה! והייתי צריך לעשות את זה ארבע פעמים! בפעם הרביעית כבר התחלתי ליהנות מזה. זה עסק מאוד משונה. כל הצוות מסתכל עליך, שואלים אותך 'מוכן?' ואין לך ברירה, אתה פשוט חייב להפסיק לחשוב, לקחת נשימה ולעשות את זה".
בניגוד לקודמיך בתפקיד, מספרים שאתה מאוד מעורב בתהליך ההפקה. בסרט הזה אפילו קיבלת קרדיט של מפיק שותף.
"כן, אני מרגיש שזו נקודת השיא של הקריירה שלי. באמת. אני כל כך גאה בכך שהשם שלי מופיע בכותרות. כלומר, מאוד מאוד נחמד שהשם שלך מופיע בראש הכותרות. אבל זה שהשם שלי גם מעורבב עם השמות של צוות ההפקה - זה משהו שממלא אותי בגאווה.
"מההתחלה היה לי חשוב להיות מעורב בתהליך ואמרתי את זה לברברה ברוקולי ולמייקל ווילסון (המפיקים האגדיים של הסידרה; י"ק) עוד כשהתחלנו לעבוד על 'קזינו רויאל'. אמרתי להם: 'אתם רוצים שאני אצא לשם עכשיו ואעמיד פנים שאני בונד, וזה ממש קשה! אלה נעליים ענקיות שצריך למלא.
"אבל אם תאפשרו לי להיות חלק מהעשייה של הסרט, אם תאפשרו לי ללמוד איך כל העסק הזה עובד, אם תרשו לי לשבת איתכם ועם הכותבים מההתחלה ולזרוק רעיונות, זה מאוד יעזור לי לצאת ולהעמיד פנים שאני בונד'. זה היה הדיל שלי איתם. לשמחתי הרבה, הם הקשיבו והסכימו".
אחד ההישגים הגדולים שקרייג יכול לזקוף לזכותו בתחום ההפקתי הוא הצטרפותו של הבמאי הבריטי סם מנדס לסדרה, ב־2012. מנדס, יוצר מוערך שזכה באוסקר עבור סרטו הראשון, "אמריקן ביוטי", אמנם לא ממש תואם את הפרופיל של במאֵי הסידרה (שתמיד הקפידה לגייס יוצרים ממושמעים, שלא יאפילו על המותג ו/או ישנו שלא לצורך את הנוסחה המנצחת). אבל קרייג, שעבד עם מנדס ב"הדרך לפרדישן" (2002), זיהה את הפוטנציאל, וכשנתקל בבמאי במסיבה בביתו של יו ג'קמן בניו יורק, כששניהם היו שתויים, חרג מתחום סמכותו ופשוט הציב בפניו את השאלה.
מנדס המופתע קפץ על ההזדמנות. הוא נפגש עם המפיקים - וקיבל את הג'וב. התוצאה שיצאה תחת ידיו, "סקייפול", דיברה בעד עצמה. זה היה לא רק הסרט הרווחי ביותר בסדרה כולה (והסרט הבריטי הרווחי ביותר בכל הזמנים), עם הכנסות של 1.1 מיליארד דולר - אלא גם אחד הפרקים המהוללים בתולדות 007, שזכה לציון 93 במדד הביקורות של האתר "Rotten Tomatoes" (שמשקלל את הציונים שמעניקים כמה מאות מבקרים מרחבי העולם). בהחלט אפשר לומר שהאינסטינקטים של קרייג היו נכונים.
"מאוד רציתי שסם יביים גם את 'ספקטר'", אומר קרייג, "אבל היו לו בעיות של לוחות זמנים. אז התפקיד שלי היה להתקשר אליו חמש פעמים ביום ולהתחנן בפניו שיסכים. 'פליז, סם! פליז!' ממש כך. בסוף זה עבד".
למה היה כל כך חשוב לך שזה יהיה הוא?
"הוא פרפקציוניסט, והוא מסוג האנשים שכל הזמן מנסים לדחוף את עצמם רחוק יותר משהגיעו בעבר. הוא מצוין בלגרום לאנשים להוציא את המיטב. אין בהוליווד המון במאים שיכולים לביים סרטים גדולים. אולי חופן. זו משימה מטורפת, לנהל את כל הצוותים שמצלמים בו בזמן. להרכיב את כל הפיסות והחלקים יחד. להיות מסוגל לשמור על החזון שלך לסרט, בזמן שכל האנשים מסביבך משמיעים את דעתם ללא הרף. 'למה שלא נעשה ככה?' 'למה שלא נעשה אחרת?'.
"סם יודע להגיד, 'לא, אנחנו עושים את מה שאני אמרתי'. הוא מעולה בזה. הוא תמיד בפוקוס. אני רוצה שתמיד יהיה במאי ברמה שלו. וזו הפואנטה, לא? אם כבר יש לך את הכסף, כדאי לבזבז אותו על הדברים הנכונים ולשכור את האנשים הכי טובים, את הכותבים הכי טובים, את השחקנים הכי טובים ואת הבמאים הכי טובים".
ועדיין, היו שמועות שב"סקייפול" היו לכם כמה וכמה חילוקי דעות.
"כן, דחפנו זה את זה לא מעט בסרט הקודם. אני הייתי ותיק יותר, וכבר הכרתי את כל הצוות, והוא היה הילד החדש בשכונה. שנינו היינו לחוצים, כי רצינו לעשות משהו מיוחד. אבל אני חושב שהמתח בינינו היה חיובי ותרם לתוצאה הסופית.
"הפעם זה הרגיש כאילו אנחנו פשוט ממשיכים מהמקום שבו הפסקנו, וכל החלקים נכנסו בדיוק למקומם. יכולנו לזרוק את עצמנו פנימה מבחינה יצירתית. הרבה מהלחץ הוסר.
"בפעם הקודמת, אנשים היו ספקנים לגבי היכולת של סם לביים סצנות אקשן, והוא הוכיח שהוא יכול. הפעם החלטנו לדחוף הכי רחוק שאפשר. למשל, בסצנת הפתיחה במקסיקו סיטי.
"רצינו להפוך את הסרט לכמה שיותר מיוחד. זה מה שצריך לעשות בסרט של בונד. ללכת הכי רחוק שאפשר".
סצנת הפתיחה היא באמת משהו יוצא דופן, אפילו עבור סידרה אקסטרווגנטית כמו סידרת ג'יימס בונד.
"זה נכון. אני עושה סרטים כבר הרבה זמן, וכבר יצא לי להיות על לא מעט סטים גדולים, אבל דבר כזה עוד לא ראיתי.
"אני מספיק מנוסה כדי לדעת מתי הצוות נלהב, וכשהצוות נלהב, אתה יודע שאתה עושה משהו מיוחד. כי כל החבר'ה האלה עבדו על כל הסרטים הכי גדולים שיש - על 'מלחמת הכוכבים' ומה לא. הם עשו כל סרט גדול שאתה יכול להעלות על הדעת בעשרים־שלושים השנים האחרונות, וקשה מאוד להרשים אותם.
"בדרך כלל מאוד משעמם להיות על סט, כי אתה פשוט עושה אותו הדבר שוב ושוב ושוב. אבל לא הפעם. היו לנו יותר מ־2,000 ניצבים בסצנת הפתיחה, ואתה לא מבין כמה כולם היו נלהבים ושמחים מכל העניין. הם חגגו כל טייק. זו היתה חוויה מאוד מיוחדת לכולנו".
דניאל קרייג נולד בצ'סטר, עיירה בצפון־מזרח אנגליה, לפני 47 שנים. אמו היתה מורה, ואביו ניהל פאבים. הם התגרשו כשהיה בן 4. בגיל 6 החל להצטרף לאמו בביקוריה התכופים מאחורי הקלעים של התיאטרון המקומי, שם היו לה חברים רבים. קרייג הצעיר מצא דרך מקורית להתמודד עם הקשיים בהתפרקות התא המשפחתי: משחק. בגיל 16 כבר עזב את הבית ועבר ללונדון, בתקווה להפוך את התחביב למקצוע. לאחר כמה שנים קשות, שבהן התחתן, הפך לאב, התגרש ונאלץ לגנוב אוכל מסופרמרקטים כדי להשביע את רעבונו, התחיל לקבל תפקידים בתיאטרון ובטלוויזיה בבריטניה.
הפריצה הראשונה שלו הגיעה בגיל 28, כשלוהק לסידרה המצליחה "Our Friends in the North". משם המשיך לשורת תפקידים מאתגרים בסרטים דוגמת "Love is the Devil" ו"Some Voices", שדרשו ממנו להופיע בעירום מלא ולקיים יחסי מין הומוסקסואליים ותרמו לתדמית שלו כשחקן "רציני" ו"אינטנסיבי". בתחילת שנות האלפיים התגלגל להוליווד ומצא את עצמו חולק את המסך עם כוכבים בסדר הגודל של אנג'לינה ג'ולי (בשובר הקופות הזניח "טומב ריידר") ופול ניומן (ב"הדרך לפרדישן"). בד בבד, המשיך לשחק בסרטים בריטיים עצמאיים דוגמת "אמא" (שבו הוא מנהל רומן עם אישה בת 60 פלוס), "סילביה" (שבו גילם את בן זוגה של סילביה פלאת', המשורר טד יוז) ו"אין סוף לאהבה".
ב־2004 כיכב בסרט הגנגסטרים המצוין "לאייר קייק", של מתיו ווהן, והפגין לראשונה את החבילה הדרושה לתפקיד בונד: אלגנטיות, אלימות, סקס אפיל. ברברה ברוקולי ומייקל ווילסון, שבדיוק נפרדו אז מפירס ברוסנן וביקשו לעשות ל־007 ריסטארט, אהבו את מה שראו.
הם הגישו לקרייג הצעה שכל שחקן ביקום היה שמח לקבל, אך לתדהמתם הוא לא נעתר לחיזוריהם בקלות. "אני חושש שהתפקיד ירדוף אותי עד יום מותי", אמר להם. "אני לא רוצה להפוך לרוג'ר מור, או גרוע מזה, לג'ורג' לייזנבי" - שני שחקנים שלנצח יישארו מזוהים עם 007. בסופו של דבר, לאחר ניסיונות ממושכים, ברוקולי היא שהצליחה לשכנע אותו להגיד כן. אם מתעלמים לרגע מפליטות פה מזדמנות (למשל, "אני מעדיף לחתוך את הוורידים מאשר לשחק שוב את בונד" וגו'), כיום נראה שקרייג כבר השלים עם גורלו ולוקח את עצמו קצת פחות ברצינות.
"בונד שינה את חיי מקצה לקצה", הוא אומר. "אבל אם לדבר בכנות, אני לא שונה מהאיש שהייתי לפני עשר שנים. אני אותו אדם שהייתי, ואני מנסה לשמור על זה. לכן אני קנאי לפרטיות שלי. העולם של בונד מדהים. אבל הוא לא קשור בשום צורה לעולם האמיתי. ואני אוהב את החיים הרגילים. כלומר, אני מאוד אוהב את העולם של בונד, אבל את החיים הרגילים אני אוהב יותר".
בדומה לשלושת סרטי בונד הקודמים בכיכובו, גם "ספקטר" ממשיך לחפור בעברו של הסוכן החשאי המפורסם בעולם כדי לשכתב מחדש את המיתוס של איאן פלמינג ולהתאים אותו לעולם שאחרי אוסטין פאווארס וג'ייסון בורן. עם זאת, לצד עיסוק בטראומות הילדות של בונד והתעכבות על מבנה האישיות שלו, בולט הפעם גם הרצון המובהק לשוב לשורשים המסורתיים של הסידרה.
אחרי ש"סקייפול" הציג מחדש דמויות ותיקות דוגמת Q ומאניפני (שמגלמים כעת בן ווישו ונעמי האריס הצעירים), וליהק מחדש את M (רייף פיינס החליף את ג'ודי דנץ', שנפרדה מהסידרה אחרי שני עשורים), "ספקטר" הולך צעד נוסף ולוחץ על דוושת הגלאם, ההומור והגאדג'טים. בפעם הקודמת הסיפור היה אפל, כי קיבלנו את ההחלטה להיפרד מג'ודי. למעשה, הסרט מסתיים בכך שבונד נכשל במשימה שלו. הוא לא הצליח להגן על M. הפעם יש בהחלט משהו קליל יותר, יותר הומור וכיף".
בתחילת הדרך שלך בתפקיד אמרת שאתה רוצה להתרחק מהמקומות הקלילים יותר, שאפיינו את רוג'ר מור.
"עברו מאז עשר שנים. מתבגרים. מסתכלים על העולם אחרת. עבורי תמיד היתה תוכנית: לקחת את מה שהתחלנו ב'קזינו רויאל' ולהמשיך את הקו הזה כמה שאפשר. אבל במקביל, תמיד רצינו גם להחזיר את כל הדברים הטובים מהבונדים הישנים. הטריק היה לעשות את זה באופן מקורי. שזה לא ירגיש כמו העתק. זו גם היתה השאיפה של סם. כשיצאנו לדרך עם 'ספקטר' דיברנו על כך שאנחנו רוצים לעשות סרט גדול יותר וטוב יותר מ'סקייפול'. אבל רצינו גם שהסרט יהיה כמה שיותר זוהר ואקזוטי - אלה רכיבים מאוד חשובים בסידרה. ורצינו לקשור את ארבעת הסרטים יחד".
בארבע השנים שבין "קוואנטום של נחמה" ל"סקייפול", קרייג עשה לא מעט סרטים - בהם "נערה עם קעקוע דרקון", "הפלישה למערב" ו"טינטין". אבל בשלוש השנים האחרונות, מאז "סקייפול", הוא לא השתתף אפילו בסרט אחד. במקום זה, מיקד את כל מרצו ב־007 - ובחיי המשפחה שלו. ב־2011 נשא לאישה את השחקנית רייצ'ל ווייז, והשניים מתגוררים באפ־סטייט ניו יורק, עם בנה של ווייז ממערכת יחסים קודמת.
אתה כבר לא חושש מטייפקאסטינג? להיות מזוהה רק עם בונד?
"הפסקתי להיות מודאג בקשר לזה. אני התחייבתי לבונד, ואני מרגיש שיהיה מספיק זמן לדברים אחרים בהמשך הדרך. בשנה הבאה אופיע ב'אותלו' בברודוויי, ואני מאוד נלהב מזה. אני לא עושה את זה כי אני רוצה לעשות משהו שונה מבונד. אני עושה את זה כי אני מאוד אוהב להופיע על הבמה. בעבר ניסיתי לעשות כמה שיותר דברים בין בונד לבונד. אבל האמת היא שזה לא באמת אפשרי. כל סרט של בונד לוקח שנתיים מהחיים. מתוך זה, אני נעדר מהבית שמונה חודשים ברציפות. זה פי שלושה מאשר בסרט רגיל. זו עבודה קשה. אבל זה נהדר. אני לא מתלונן".
איזה סרט אתה הכי אוהב מבין הארבעה שעשית?
"אני גאה בארבעתם, ומאוד שמח שעשיתי אותם. כל אחד מסמן תקופה אחרת בחיים שלי. 'קוואנטום של נחמה' קיבל קצת פחות אהבה מהמבקרים ומהקהל מאשר האחרים. עשינו מאמץ עצום עם 'קוואנטום'. היתה אז שביתת תסריטאים בהוליווד, ולא היה לנו תסריט גמור. ואי אפשר לעשות סרט בלי תסריט. מה שקרה בסוף זה שאני שכתבתי את התסריט עם הבמאי, מארק פורסטר, ואני לא תסריטאי! יש לי רעיונות טובים לפעמים, וכותבים יודעים לתרגם את זה לדף. אבל אני לא יכול לעשות את זה. אז מה שהיינו צריכים לעשות זה למצוא דרך להדביק יחד סרט שהיה למעשה חצי גמור".
אם כבר מדברים על שינויים במהלך התקופה שלך כבונד, גם היחס לנשים השתנה. ב"ספקטר" מוניקה בלוצ'י בת ה־51 מגלמת את נערת בונד המבוגרת ביותר בהיסטוריה של הסידרה. "קודם כל, מוניקה היא אישה יפהפייה ומוכשרת, בשום פנים ואופן אל תרמוז שהיא זקנה! אבל כן, העולם היה הרבה יותר סקסיסטי בשנות השישים, במובן נוראי. זה השתנה במידת מה, וטוב שכך. עדיין יש אלמנטים מהעבר שצצים ועולים, בונד עדיין מנצל נשים מסוימות, וזה יוצר לפעמים התנגשות. אבל ככלל, כיום מציבים את בונד מול נשים הרבה יותר חזקות, והוא כבר לא הכוח הדומיננטי בכל סצנה. בעיניי זה הרבה יותר סקסי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם