ראשי » תרבות » במה

מחטיפת וקסמן עד רצח רבין: מחווה מרגשת

העובדה שרבין נרצח שנה בדיוק מיום קבורתו של נחשון וקסמן, הביאה את מאיה ערד לקשור בין האירועים על הבמה. עימות השאיפה לשלום מול אירועי החטיפה, לצד בימוי, משחק ותפאורה המוגשים ברגישות המתבקשת, יצרו הצגה חשובה שעולה על סך מחוותיה

מאיה ערד הוזמנה ליצור מחזה לציון 20 שנה לרצח רבין עבור התיאטרון הלאומי. היא הסתמכה על העובדה שרבין נרצח בי"ב בחשוון - שנה בדיוק מיום קבורתו של החייל החטוף נחשון וקסמן - וניסתה להיצמד במידת האפשר אל הרגעים המכריעים של אותה התקופה, ובמרכזם הדילמה הקריטית שעמדה בפני ראש הממשלה ערב ניסיון החילוץ שכשל.

עוד כותרות ב-nrg:
• הישרדות ישראל היא בושה
• סדרה ישראלית ברמה של רשת HBO
• ליידי גאגא: למה כמעט הפסקתי לעשות מוזיקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"עשר דקות מהבית" מנסה למדוד את הדופק החברתי, הפוליטי והאישי של מי שנכחו בחדרים הסוערים שניהלו את אירוע החטיפה בסמוך לרבין, ומנקודת המוצא הזו בונה התרחשות בימתית חצי מדומה-חצי אמיתית במבט לאחור סביב האווירה הציבורית במדינה באותו הזמן והרבה לאחר מכן. הטקסט, שעובד יותר על הרגש מאשר על השכל, בנוי כאוסף תמונות שהן תחנות במעין מסע הפקת לקחים קולקטיבי בעקבות ההיסטוריה. רבין הוא המוקד השקול והענייני לסיטואציות שנרקמות לכל אורכו. ערד לוקחת אותן פעמים רבות למקומות היפותטיים והגותיים ומשחקת על הגבול הדק שבין עשייה דידקטית לדוקומנטרית.

ההצגה, שביים שי פיטובסקי, מתחקה אחר המהלכים המורכבים שבהם נוקט רבין בשעות שבהן הוא צריך להחליט כיצד לפעול. היא מעמתת את הסכמי אוסלו והשאיפה לשלום מול אירוע החטיפה, ובמקביל מציגה את המצב הזה מעיניהם של הורי החייל החטוף ושל אמהות שכולות לילדים שעדיין לא נולדו, כמו מנבאת לרבין מה עומד לקרות לאחר מותו. ההתעמקות בצדדים פחות מוכרים באישיותו של רבין והאופן המאוזן וההוגן שבו מוגש הסיפור עושים את שלהם ומאפשרים להתבונן על "עשר דקות מהבית" בתור הצצה חשובה למציאות ישראלית מדכאת שרצופה במחירים כבדים שיש לשלם, בהחלטות קשות שצריך לקבל, בשכול ובהתמודדות עם אירועים לא פשוטים בכלל.

בעיה אחת שמונעת מ"עשר דקות מהבית" להתעלות היא הפאתוס חסר השליטה שקיים בדמויות של שלוש האמהות השכולות, אותן מגלמות בהמון התכוונות וסערת נפש פנימית נעמה ארמון, ריקי בליך ורזיה ישראלי, כמקהלה יוונית טקסית המזכירה לרבין מה מחיר הדמים שהשלום דורש ומה יקרה למדינה בעתיד הנראה לעין, לו רבין כבר לא יהיה שותף. נדמה כי מרוב אזכורי שמות וניסיון להיכנס לתוך מוחן של אמהות שכולות, משהו מהאמינות הלך לאיבוד בתהליך עצמו. יצחק רבין גרסת דב רייזר הוא גבר סגור וחידתי, נחוש עד כאב בעמדתו לגבי שחרור מחבלים בעסקת וקסמן ומרתק בביצועו המדוד והאותנטי. איילת רובינסון היא מרית דנון, המזכירה של רבין, המצוינת באופן החשוף שבו היא מגישה מונולוגים כנים. נתי רביץ סמכותי בתפקיד רב היועצים, אולי איחוד של כל הדמויות הגבריות שליוו את רבין. רותי לנדאו ואהרון אלמוג המצוינים הם אסתר ויהודה וקסמן. הראל מוראד הוא ג'יהאד ירמור, אחד מהאחראים לחטיפה. בסך הכל, פיטובסקי וצוותו הגיעו להישגים טובים ומשוכללים, הן בשפה האסתטית העדינה של ההצגה (ובמיוחד תורמות לה התפאורה הנקייה שעיצב ניב מנור, התלבושות של נטשה טוכמן-פוליאק והמוזיקה שהלחין אלברטו שוורץ) והן בסגנון הבימוי האנטי ריאליסטי במתכוון, המנוכר לכאורה, שדווקא מצליח לקרב לרגישות המופשטת שקיימת בשטח. גם אם יש פגמיים רגשיים מסוימים בתוצאה הסופית, "עשר דקות מהבית" היא הצגה משובחת ונוגעת ללב, שבאמצעות העמדה צנועה ונבונה מציגה דיוקן של מנהיג ואדם מזווית קצת אחרת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...