עירוני ז': 7 סטנדאפיסטים יופיעו בבניין העירייה
מה החלק האהוב עליכם בהופעה? "אחריה, כשהולכים לאלנבי 40". יש מופע שהייתם מעדיפים לשכוח? "יש המון, אבל לא שלנו". איך משפיע עליכם המצב הבטחוני? "לטובה, הסיכוי להידקר על הבמה קטן יותר". שבעה סטנדאפיסטים מצליחים יופיעו בעיריית תל אביב כחלק מאירועי 'רגע אחד', אז תפסנו אותם לראיון הכי לא ממוסד שיש
תהיתם מה גובהה של ערימת הניירות שבמחלקת דו"חות החנייה? רציתם לראות מבפנים את המקום בו מוגרלים מספרי חשבון הלקוח בארנונה? חלמתם לראות איך מוסד ממשלתי נראה אחרי 15 בצהריים? ובכן, זהו שבוע המזל שלכם.עוד כותרות ב-nrg:
• הישרדות ישראל היא בושה
• סדרה ישראלית ברמה של רשת HBO
• ליידי גאגא: למה כמעט הפסקתי לעשות מוזיקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ביום חמישי בערב (5.11.15) ייפתחו שעריו של בניין העירייה ועל החללים השונים ישתלטו אמנים, זמרים וקומיקאים. מי שיגיע לאירועי "רגע אחד", שמתקיימים השנה בפעם השלישית, יוכל לצפות בתערוכת צילומים במרכז השירות, בקונצרט אופרה בלשכה, בהופעה של מאור כהן בחדר הישיבות, בדז'יגה ורטוב במסדרון, בהרצאה על הביטלס של יואב קוטנר בחדר ההנהלה ובעוד שלל מופעים, הרצאות ופרפורמנס שייקחו חלק באירוע.
תפסנו את השביעייה לשיחה קצרה וביקשנו מהם להניח לרגע את ההומור בצד. הם לא נענו לבקשתנו בכלל.
מתי הכרתם ואיך התחלתם לעבוד ביחד?
אריאל: הסיפור האמתי מלא בכל כך הרבה רכילות עסיסית וטינופת על מאחורי הקלעים של העולם הנוצץ שנקרא "סצנת הסטנד-אפ האלטרנטיבית של תל אביב" שהוא בטח היה מזניק את הריטיינג של הכתבה הזאת ב-3000 אחוז.
אסף: אני מכיר את ניב וגלית מהתקופה שנהגתי לצרוך סמים. הייתי מגיע לקנות מהם ואז היינו מזריקים ביחד וחולקים מזרקים. ואת יודעת איך זה, תוך כדי שמזריקים מדברים פה ושם ולומדים להכיר אחד את השני. יתר החבורה הכרתי דרכם.
ירמי: אני הייתי שליח של אוכל סיני (ושל אלוהים) והבאתי לתום יער משלוח, בדיוק אז היא התחילה להופיע עם שאר החברים והייתי צופה בהם ביו-טיוב ונהנה, אז הבאתי לה מונוסודיום ואמרתי לה שאני גם רוצה לעשות סטנדאפ. היא נתנה לי הזדמנות, בעיקר כי הרגישה רע שהיא לא נתנה לי טיפ, והכירה לי את שאר החברים. אחרי שנה וחצי של הופעות תחת "ערב הסטנדאפ של תום יער", תום התחילה להופיע לבד ואנחנו החלטנו להקים ערב אחר וייחודי שיחבר בין האהבות שלנו- סטנדאפ ומערכוני וידאו.
ליאור: ובאחת מההופעות של תום יער קפלנסקי הטיל ביצה שמתוכה בקע אריאל וייסמן וכך הכרנו גם אותו!
למה בעצם קוראים לכם "כל מה שמצחיק בעולם?"
גלית: כי אנחנו תכלס עוסקים בממש מעט נושאים אבל רצינו להביא קהל ולא ידענו איך.
תומר: וגם אין דבר שמוכר כרטיסים יותר טוב מהמילים "מצחיק" ו"עולם".
אריאל: האמת היא זאת פשוט הייתה הפשרה אחרי שאף אחד לא הסכים לשם שאני הצעתי - "הקרקס המעופף של מונטי מושונוב".
השמועה מספרת שכל הכרטיסים למופעים שלכם בצוותא נגמרים כבר במכירה המוקדמת, איך המרגש?
ניב: כל יהודי טוב יודע שאסור להתלונן ועושה זאת בכל מקרה. ואני יהודי לא טוב. אז זה כיף מאד.
תומר: עם כל כרטיס שנמכר נוצר חלל וריקנות גדולים יותר בליבי. וזה די כיף!
ליאור: כמו חמשת שלבי האבל: הכחשה- לא יכול להיות שלא נשאר אף כרטיס; כעס- אבל מה עם כל מי שלא הספיק לקנות כרטיס?!; מיקוח- ממ.. מה אם נעלה את מחיר הכרטיס?; דיכאון- אוף.. למה אנחנו לא מעלים את מחיר הכרטיס..; קבלה- אוקי, אני מקבל את כל הכסף הזה.
מה קורה בהופעות שלכם?
ליאור: כל הופעה היא שעתיים חדשות לגמרי של מופע. יש מערכוני וידיאו בהקרנת בכורה, ואנחנו משאירים לקהל הנאמן שלנו בערך חודש להתלהב על חברים שלהם לפני שאנחנו מעלים את המערכונים ליוטיוב. חוץ מזה יש מערכוני במה שלא יצליחו להתקבל אפילו ליוטיוב. ויש גם סטנדאפ חדש לגמרי, ולפעמים יש מיניון ענק שמחלק שלל לקהל. באמת, זה קרה בהופעה האחרונה.
אסף: אני מופיע ואני מעולה ואז היתר גם מופיעים. אני מצוין והקהל נהנה לצפות בי. לפעמים אני יכול לשמוע את הקהל צוחק גם כשאחרים בקבוצה מופיעים ואני לא מבין למה.
מה החלק האהוב עליכם במופעים?
גלית: קשה להחליט. גם לפני ההופעה כשכולם מתארגנים ולחוצים ורק ירמי מדבר בלי הפסקה ושותה בירות, וגם בסוף, כשכולם כבר רגועים וכייף להם ורק ירמי מדבר בלי הפסקה ושותה בירות.
ירמי: המזמוזים עם המזוזה מאחורי הקלעים, לרדת מהבמה ולהשתטח על הרצפה בריקנות, הדאון של היום שאחרי שבו אני אומר לעצמי "אני בחיים לא עושה יותר סטנדאפ למה אני קיים?".
אריאל: אחרי ההופעה, כשכולנו הולכים לאלנבי 40.
אתם מזמינים הרבה אנשים להתארח אצלכם במופעים, לפי מה אתם בוחרים אותם?
ליאור: עד היום התארחו אצלנו על הבמה או בוידיאו אילן פלד, שלמה גרוניך, שי אביבי, רועי כפרי, אודי כגן, טל טירנגל, ועוד רבים וטובים! אנחנו או עובדים עם חברים שלנו שהיינו רוצים לעשות איתם דברים, או עושים דברים עם אנשים שהיינו מתים שיהיו חברים שלנו.
אריאל: אבל בעצם זה לפי הציון בפסיכומטרי.
יש מופע מסוים שנהניתם ממנו במיוחד?
ניב: אני נהניתי מהמופע האחרון בצוותא במיוחד, גם כי אנחנו מתפתחים ומשתפרים והמופעים הולכים ונהיים מהודקים יותר ויותר. וזה פשוט היה האחרון ולכן הכי מגובש וחלק: לכולם היה אחלה סטנדאפ וגם הקהל חשב ככה. אני גם מאד גאה במערכונים שהוקרנו בערב הזה, כולל האורח המיוחד שכיכב באחד מהם- שי אביבי, שהוא אחד מגיבורנו הגדולים שתמיד חלמנו לשתף פעולה איתו.
אסף: אני הולך למות פה עם השאלות האלה. מתי זה נגמר?
יש מופע מסוים שהייתם מעדיפים לשכוח?
ניב: יש המון כאלה, אבל של סטנדאפיסטים אחרים, לא שלנו.
ירמי: הייתה הופעה שעליתי שיכור מדי, דיברתי לאט והמון ובסוף עשיתי קטע ביזארי על פסנתר על השיר "קילפתי תפוז" של אריק איינשטיין זצ"ל. זה היה יותר מיצג פרופורמנס של אמנית פלסטלינה בת 47 מרמת אפעל מאשר סטנדאפ ומאז אני משתדל לא לעלות שיכור כמו חוטבת עצים.
אריאל: הופעת "כל מה שמצחיק בעולם" בכיכר מלכי ישראל ב-4 בנובמבר, 1995.
מה שמאפיין את ההופעות שלכם הוא שבכל מופע אתם עולים עם חומרים חדשים, וזו נשמעת עבודה קשה מאוד.
גלית: בשבילי זה תהליך נורא ואיום שאני מתה בו ומתאשפזת ורע לי, ואז אנחנו נפגשים ועובדים יחד וקצת יותר
טוב לי.
ניב: בשבילי זה לא משנה אם זה קשה או קל (זה מאד קשה) זה פשוט חובה, כי אני משעמם את עצמי אם אני חוזר על דברים.
אסף: אני בעיקר גונב חומרים מסטנדאפיסטים זרים ולא מוכרים – דאג סטנהופ, ריצ'ארד פריור, נאור ציון.
איזה תגובות אתם מקבלים לגבי המופע?
אריאל: התגובה הכי משמעותית שאנחנו מקבלים היא שאנשים חוזרים שוב ושוב ובכמויות אדירות, מה שאומר שכנראה אנחנו עושים משהו בסדר.
ניב: מישהו אמר לנו פעם שזה קיצר לסבתא שלו את החיים אבל בקטע ממש טוב, כי היא היתה חולה סופנית שרצתה למות אבל לא אושר לה המתת חסד, ואחרי אחד המופעים שלנו היא נפטרה באותו לילה מאי ספקית חמצן למח.
גלית: בעיקרון תגובות אחרי המופע זה כייף אבל לפעמים יש אנשים שמנסים להחמיא ויוצא להם לא משהו, כמו למשל: "חוגי! דווקא היית טובה היום. ובכן, זו לא מחמאה!
המצב הביטחוני הנוכחי משפיע איכשהו על הרצון שלכם להופיע?
אריאל: משפיע לטובה. הסיכוי שלי להידקר בזמן שאני על הבמה בצוותא הוא נמוך באופן משמעותי מהסיכוי שלי להידקר בזמן שאני לא על הבמה בצוותא.
גלית: ידוע הרי שההופעות שלנו מקדמות את השלום ואת התהליך המדיני. אז לדעתי זה ממש חשוב שנופיע דווקא בימים כאלה. בכל זאת ההופעות שלנו הן במקום סגור עם שומר.
עם מי הכי כיף לכם לכתוב?
ניב: עם אמא ואבא באופן שווה.
גלית: עם עט.
אסף: עם חבר שלי קובי סבג שהוא הומוסקסואל. זה שהוא הומוסקסואל לא רלוונטי אבל יש לי עוד חבר שהוא קובי אז כדי להבדיל ביניהם בראש שלי קובי הזה הוא קובי ההומו. האמת שיש לי עוד חבר בשם קובי שגם הוא הומו. אז שלושה קובים חברים יש לי – ההומו, הרגיל והגם הומו.
ירמי: עם הקב"ה.
אריאל: שאלה סכסכנית. לא עונה.
אם הייתם יכולים לצרף כל אחד בעולם לחבורה שלכם את מי הייתם בוחרים?
תומר: האמת רועי כפרי ואודי כגן התארחו אצלנו כמה פעמים אז אני מניח שהסופר-גרופ היה איתם.
אסף: לצרף לקבוצה? אני הייתי מוריד איזה שישה מהחבורה כבר עכשיו.
מה הייתם רוצים לעשות אם לא הייתם קומיקאים?
גלית: בגדול מה שאני רוצה זה לאכול נקניקים ולראות טלויזיה, אז כל דבר שיאפשר לי מספיק זמן לזה זה סבבה.
תומר: הייתי רוצה להיות פיסיקאי או חצי רובוט חצי בן אדם.
ירמי: ביד. כאילו, להיות אומן של חימר ולהכין עבודות יד כאלה מושקעות של כלי חרס.
אריאל: להצטרף לדעא"ש.
את מי מהחבורה הייתם לוקחים לאי בודד?
אריאל: אנחנו שישה גברים ובת אחת אז ברור שאת גלית. או את ירמי כדי להזדיין.
ירמי: את גלית, כי היא מאוד אימהית כלפיי.
ניב: את ירמי, כי הוא בטח היה דג לעצמו דגים טריים מהים ונהנה מזה ואני מפרגן לו. אני לא הייתי נוגע בזה אפילו בשביל לשרוד.
גלית: זאת השאלה שהכי מטרידה אותי בעולם. וכל יום יש לי תשובה אחרת. אבל אין לי ספק שהייתי סובלת עם כולם במידה שווה.
ולסיום, מה התכניות שלכם לעתיד?
תומר: לכתוב, לביים, לערוך, ולשחק בתכנית שלי שכל הדמויות הם אני. תודה רבה.
גלית: כרגע התכניות שלי לעתיד הן שנצליח לקבוע בווטסאפ תאריך לעוד הופעה.
ליאור: למצוא את הארוחה החמה הבאה.
אריאל: לסיים כבר לענות על השאלות המזורגגות האלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם