ראשי » תרבות » ספרות

זכויות יוצרים: למה אין תרבות חרדית?

היעדרה של תרבות חרדית לא נובע ממיעוט כישרונות אלא ממדיניות. העוצמה החרדית, האנרגיות ואפילו המחלוקות הלוהטות - פועמים בחוזקה, אבל נותרים בדד

נפתח בקביעה מעט קיצונית: אין תרבות חרדית. החיה הזו עדיין לא הומצאה. הספרות החרדית היא ברובה מותחנים לצעירים, הסרטים מיועדים לילדים, המוזיקה בעיקרה פופ חסידי שמצמידה לחן קופצני למילים מהמקורות, הזמרים מבצעים ואינם יוצרים. שולי רנד, אם שאלתם, הוא בעל תשובה, ובכלל, הוא ברסלב'ר, והברסלבים תמיד היו חרדים קצת אחרים.

עוד כותרות ב-nrg:
• מה לעשות בחול המועד סוכות?
• אלי עמיר: הכיבוש הורס את התדמית שלנו
• משבר הפליטים: הזומבים מציפים את אירופה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

קשה לומר על עולם כה ססגוני שהוא חסר תרבות, כי תרבות לא חסר. ההווי החרדי מכיל בתוכו סמלים, קודים חברתיים, סגנונות לבוש, חוויות ייחודיות, מטבעות לשון, הומור ומה לא. אבל כל אלו הם חומרי גלם מצוינים שמהם אכן ניתן היה לחצוב יצירות תרבותיות איכותיות. על חוויית הקשר בין חסיד לאדמו"רו היו יכולים להיכתב ספרים וסרטים, וכך גם על הווייתו של בן הישיבה - השאיפה להתמדה לימודית סיזיפית, הרצון העיקש להיות עילוי או הבקשה להידבק בערכים מוחלטים. פסקול לסיפורים הללו יש בכל פינה בבני ברק. מנגינות חסידיות, שיחות מוסר של משגיחים בישיבה, עצרות ענק שמשמרות גאוות יחידה ציבורית. אבל כל עוד החומרים הללו ייוותרו ללא יד יצירתית אוספת ומחבקת - הם ייוותרו חומרי גלם מצוינים ותו לא.

הסיבה להיעדרה של תרבות חרדית לא מצויה במיעוט כישרונות. כמו בכל חברה, גם אצל החרדים יש רבים שניחנו במוח פורה וחושים יצירתיים. הנימוק המרכזי, אולי היחיד, לחוסר הזה נעוץ במדיניות. אין הערכה לתרבות לשם תרבות. החרדי נדרש ללימוד תורה ולתפילה. כשיש פנאי הוא מתמלא במנוחה, טיולים וחוויות משפחתיות. לשם מילוי הפנאי נכתבים ספרים ומולחנים שירים, תוצרת כשרה שתפקידה להחליף את תרבות הפנאי החילונית. אם אפשר, עדיף שהיצירות הללו יישאו מסר חינוכי כלשהו, כדי שצריכתם לא תהא בטלה מוחלטת. אבל תרבות כמספרת סיפור, כביטוי לחוויות אישיות וכהשמעת קול - איננה מושג שהעולם החרדי מעלה על נס. משכך, רמתה של התרבות החרדית המיוצרת כיום אינה עולה על הרמה שנדרשת לשם העברת שעות פנאי. תרבות גבוהה, כזו העוסקת בחומרי החיים ומרכיבה מהם פאזל אישי, אינה בנמצא.

חוסר העניין בתרבות נובע גם מהעובדה שיצירה תרבותית תיעשה בדרך כלל מתוך נקודת מבט אישית. הפרט הוא היוצר: לבטים, קשיים והתמודדות הם תמיד חומרים טובים לסיפור. אבל בפהרסיה החרדית הרשמית אין לזה מקום. זהו עניין לנשים, שאליהן נגיע בהמשך. בספרות החסידית או בספרות המוסר דווקא עוסקים רבות בשאלות אישיות.

אם תרצו, האדמו"רים של פעם, מלבד היותם מנהיגים רוחניים היו גם אנשי תרבות. הרב מנחם מנדל מורגנשטרן, מייסד חסידות קוצק, התאפיין באינדיבידואליסטיות קיצונית. סיפור חייו ואמרותיו מציתים עד היום את הדמיון. אבל מרבית המנהיגים החרדים העכשוויים עוסקים בשימור. חייבים לומר: הם נוחלים הצלחה רבה בשימור המסגרת, אבל עם שימור מסגרת לא הולכים למכולת התרבותית. המנטרות החרדיות על הגבהת החומות והחובה להיבדל מן החילוניות ומן הסמארטפון לא מהוות קרקע פורה לכתיבה ובימוי. משכך, העוצמה החרדית, הטוטאליות הקיצונית, האנרגיות הסוערות ואפילו המחלוקות הלוהטות - כל אלו פועמים בחוזקה, אבל נותרות כך. בדד.

בעולם הנשי המצב שונה. במוספים הנשיים, המצורפים ליומונים ולשבועונים הגבריים, ניתן לראות ניצנים אחרים. כותבות טורי הפובליציסטיקה מרשות לעצמן לתהות, להביע קושי, לבקש תקווה. גם בספרות ובקולנוע ניתן לראות מגמה דומה. הסופרות כותבות לגילים מבוגרים יותר ועוסקות בשאלות חיים. הגברים עדיין כותבים לילדים. בתקציביו הדלים מנסה הקולנוע הנשי לספר סיפורים בעלי משמעות, אבל הקולנוע הגברי כמעט מת, ומעולם לא התיימר להיות יותר מאשר הצגה נחמדה לכל המשפחה.

במוזיקה ניתן לראות חזרה למקורות. אחרי שנים של ניסיונות לחקות את הפופ העולמי, הבינו היוצרים שחבל לחפש מתחת לגשר של פראג כשיש לך אוצר בבית. הם החלו לעבד לחנים חסידיים, להסיר מהם את האבק ולהפיק מהם אלבומים מושמעים. שיר שמבטא היטב את המגמה הזו הוא 'ואפילו בהסתרה', לחן בעל סגנון חסידי אותנטי שהותאם למילותיו של רבי נחמן מברסלב. בלי שום פירוטכניקה, הוא כבש את החתונות החרדיות ואת תחנות הרדיו. משווקיו של האלבום 'סגולה', בביצועו של הזמר אוהד מושקוביץ, שיצא לאור בשנה האחרונה, הצהירו רשמית כי מגמה זו השפיעה על בחירת השירים. הסדרה שפתחה את הגל המדובר היא 'לחיים טיש', שהחלה להתפרסם לפני כעשור. "תחיית המוזיקה החסידית", הגדיר אותה שדרן הרדיו יוסי גיל. ולמרות השינוי המבורך, אלת הפופ עוד לא שחררה את אחיזתה מתעשיית המוזיקה החסידית. ייקח עוד זמן.

מהיכן יגיע הפתרון? באופן חלקי הוא כבר הופיע, מכיוון בלתי צפוי. החילוניות גילתה בשנים האחרונות את העולם החרדי, מה שהביא להצפה של גל סדרות על חרדים. המטרה הראשונית הייתה להכיר לחילונים את לובשי השחורים, אולם בפועל היא הביאה תרומה עצומה דווקא לחרדים עצמם. הם אינם צופים בטלוויזיה, אבל קישורים לצפייה ישירה ותקליטורי מחשב מתפשטים במהירות. יצירה תרבותית מסוגלת להכיר לצופה עולם חדש וזר, או לחילופין לתת לו אפשרות להתבונן בעצמו. המטרה האחרונה אינה פחות חשובה מהראשונה. חרדים רבים, בפרט הצעירים שבהם, צופים באדיקות בכל סדרה העוסקת בהם. צופים ומתמוגגים. הם חוטפים אותן כמו לחמניות טריות. הצורך האנושי לראות את עצמך מחייב מענה. החרדים מצהירים כי הם ממונים על שמירת המסורת הישנה והטובה. בזכות השמירה העיקשת הזו, שלעתים עולה להם במחיר לא פשוט, קבוצות תיירים מסתובבות בבני ברק ובירושלים ומתלהבת ממראה העולם התוסס הזה. מגיע גם לתושבים עצמם לטייל בפנים. בלי תרבות זה לא יעבוד.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...