ראשי » תרבות » במה

"סליחות": חשבון נפש הוא שם המשחק

רק טיפת מעוף חסרה להצגה המצוינת "סליחות" של חנה אזולאי הספרי בתיאטרון באר שבע כדי להצטיין. הבימוי של כפיר אזולאי מתנהל ללא רבב וחסר אלמנט שובר שגרה בו זמנית

עיירה בדרום, ערב יום הכיפורים. ארבע בנותיה של תמי אוחנה מגיעות מקרוב ומרחוק כשנודע להן שאמן הזקנה עזבה לפתע את הבית ומסרה את הדירה לעמידר. אם להעמיד דברים על דיוקם, אין להן מושג לאן היא יכלה להיעלם, הן די מסוכסכות זו עם זו, העבר המשותף שלהן טראומטי ועננה כבדה של רגשות סותרים מטילה צללים על חייהן – כל אחת והצרות שלה.

עוד כותרות ב-nrg:
• היהודים ואבטיפוס חוגגים 20
• אובססיה? בראד פיט רכש אופנוע נאצי
• משבר הפליטים: הזומבים מציפים את אירופה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אוולין, נשואה ואם לשמונה בנות, חזרה בתשובה ונקרעת בין הרצון להמשיך להביא ילדים לעולם לשמירה על בריאותה הפיזית והנפשית; מלכה היא המיושבת מכולן, שחוששת שבעלה בוגד בה; פאני, אשת עסקים מינית ותוססת, נמצאת בעיצומו של תהליך מסעיר; ובת הזקונים אמירה לומדת קולנוע בעיר הגדולה, מסוחררת מהאפשרויות הבלתי מוגבלות שיש לה להציע. "סליחות" מאת חנה אזולאי-הספרי, שהועלה בבית ליסין בשנת 2001 וכעת זוכה לסיבוב שני בתיאטרון באר שבע, הוא מחזה שעיקרו במפגש נפיץ, צבעוני ומהורהר בין ארבעה כוחות שווים בעוצמתם. העיתוי לאירוע הזה – לפני, במהלך ואחרי יום הסליחות, כשקולות התפילה מבית הכנסת הסמוך נשמעים ברקע – הוא חלק חשוב בפיוס ובהשלמה בין הצדדים.

זו אמורה להיות קלחת רוחשת של יצרים סביב ארבע אחיות מורדות ומתוסבכות במיוחד והיא אכן מתבררת ככזאת, אך האמירה שאזולאי-הספרי ניסתה להעביר יוצרת הנכחה מודגשת של צירי עלילה מגוונים שנוגעים לנשיותן, מוצאן המרוקאי, הערכים שמלווים אותן, מעמדן בחברה שבה הן נמצאות ומאבקיהן האישיים. ההצגה שביים כפיר אזולאי מתנהלת ללא רבב. כמו שזו מחמאה עבורו, כך הדבר פועל לרעתו. "סליחות" לא באמת מנסה לזעזע אף אחד, פועלת לאט ובזהירות ובסופו של דבר מתנהלת כתיאטרון קונבנציונלי וכורסתי מדי. לא שזה רע, כי ההצגה עצמה לא רעה בכלל, אבל חסר בה משהו דינמי ושובר שגרה, אולי תבלין יותר פיקנטי, שיסעיר במעט את הביצוע.

כיאה לדרמה משפחתית בעלת סיפורים "גדולים" וסודות אפלים, החוויה הזאת צוברת כל מיני עוצמות ריאליסטיות וסימבוליות. עם עוד טיפת מעוף, ההצגה הזאת הייתה יכולה להיראות אחרת. הרגעים החזקים בה מתרחשים כשהרגשנות המלודרמטית מפנה מקום לרגש מזוקק, וכל העסק מובל ביד בוטחת ומקבל גוונים אמיתיים ונוגעים. אוולין הגואל היא אוולין מלבבת, שלחלוטין חוגגת את תפקידה בכל רגע; אורלי טובלי היא מלכה שנונה, מתוסכלת ורבת פנים; מעיין תורג'מן היא פאני פלפלית עם תבונה נסתרת שהולכת ונגלית; יעל איתן היא אמירה בוגרת ולוחמנית, עם מונולוג מנומק היטב של איבוד שליטה עצוב.

על פניו, "סליחות" תואמת את הנרטיב של יצירות אחרות שמספרות את סיפורם של בני עדות המזרח מדור ההורים ועד היום, אבל אזולאי-הספרי מציעה לקהל קצת מעבר לזה, כמו ביקורת חריפה על יחסים בעיתיים בתוך המשפחה ומאבק נשי מסוגנן. אלו הן 95 דקות של תיאטרון מהימן, משכנע ומוצלח, שמהנה בדיוק באותה מידה שהוא נותר סטטי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...