מתחזק: עודד אמר לא להרים ידיים
עודד מנשה עולה עם תכנית ריאליטי מפתיעה ומסקרנת בשם 'הפייטן' בערוץ 20, ועל אף שנתקל בלא מעט סירובים בדרך לפינת טלוויזיה משלו העוסקת במסורת, הוא אינו מתכוון לוותר עד שיתרום את חלקו לבניית הגשר בין העולם החילוני לעולם הדתי
"אם היית אומרת לי לפני שבע שנים שאני אהיה נשוי, עם חמישה ילדים, אשמור מצוות ותהיה לי תכנית ריאליטי שמחפשת את הפייטן הבא, הייתי אומר לך: 'מה? אין סיכוי! זה לא יקרה! אני? את מדברת עליי? חמישה ילדים? נשוי, אולי, אבל עם ילד אחד וכלב, מקסימום!'", פורץ עודד מנשה בצחוק, וחרף הנאמר, לרגע אחד, למשמע קול צחוקו הכה מוכר, נדמה שדבר לא השתנה וכי הוא עדיין עודד מערוץ הילדים, קרוב לוודאי האייקון הבולט והמייצג ביותר של הטלוויזיה שצמחה כאן עם בוא הכבלים, שהביטה בילדים בגובה העיניים ודיברה איתם, ולא אליהם.עוד כותרות ב-nrg:
• האזינו: גרסת הרגאיי ללהיט של שרית חדד
• תיאטרון אלמידאן: נתבע את משרד התרבות
• לא אמיתי: "אקס פקטור" עובדת עלינו בעיניים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מנשה אמנם לא צפה שחייו יתגלגלו לכיוון הזה, אך הנה הוא היום – נשוי, ובאושר רב, אם לשפוט על פי הרוך המשתרבב לאופן דיבורו כאשר הוא מזכיר את שמה של רעייתו - עדן הראל, אב לחמישה, קרוב יותר מאי פעם אל המסורת היהודית ואל הדת, וכן, גם מנחה תכנית ריאליטי בשם 'הפייטן', אותה הגה ויצר יחד בשותפות עם עמי גלאם ועלתה אמש בערוץ 20, בעל הצביון המסורתי.
הסגנון המוסיקלי של התכנית מכתיב משתתפים השונים במהותם מאלו של תכניות ריאליטי מוסיקליות אחרות, דוגמת 'כוכב נולד', 'אקס פקטור' או 'דה ווייס'.
"תראי, אני, עד לפני שנתיים לא ידעתי אפילו איך נראה בית כנסת מבחוץ", אומר מנשה בחיוך. "אני בן 46, ועד גיל 40 בקושי ידעתי שיש דבר כזה, בית כנסת. אז היום אני מגיע, רוצה להתפלל, ואני בעצם לא ממש יודע איך להתפלל. אז יש מישהו שמעביר את התפילה שלי, שמעבר לקול שלו, הוא בעצם לוקח את התפילה שלי למרום. לא כל אחד יודע להתפלל, ואם יש פייטן טוב, שלא רק שיש לו קול יפה, אלא שהוא גם יודע לפתוח את השמיים ולעשות כאן מהלך רוחני, זה דבר עצום.
"וזה מה שקרה בתכנית – זה לא רק אנשים שבאו להשמיע את קולם, אלה אנשים ששרו שירים מן המקורות, מן הסליחות, דברים שהכרתי בעברי הרחוק, אבל לא הכרתי לעומק, ופתאום, כשהם שרו, זה מאוד ריגש אותי, משהו התפוצץ בי".
ב'הפייטן', כאמור, הסגנון המוסיקלי אחר, והדגש מושם על הפן הרוחני שבשירה, אך השוני המהותי בין התכנית הזו ובין תכניות ריאליטי מוסיקליות אחרות נמצא גם בהרכב הכל-גברי שלה – ב'הפייטן' ניתן לראות ולשמוע גברים בלבד, הן בסגל השופטים והן בקרב המשתתפים.
"יש הרבה מאוד פייטנים בארץ שעד היום, עד שבאנו עם 'הפייטן', לא יכלו לבטא את הכישרון שלהם ולהופיע בשום פלטפורמה – לא ב'אקס פקטור', לא ב'דה ווייס' ולא ב'כוכב נולד', כי הם מסורתיים פלוס", אומר מנשה.
"לא כל אחד יכול להופיע עם נשים, למשל. יכול להיות למישהו קול אדיר, אבל הוא לא יכול להופיע בפני נשים, מבחינת האמונה שלו. אנחנו יכולים לדבר על האם זה נכון או לא נכון, צודק או לא צודק, אבל ככה הוא חונך".
ובכל זאת, יש גם נשים פייטניות, שגם אם הן אינן משמשות ככאלה בבית הכנסת, זהו בהחלט סגנון שירתן, כמו מורין נהדר, למשל. הייתה לכם התלבטות בנושא? היה רגע שבו שקלתם להציע את הפלטפורמה הזו גם לנשים?
"תראי, הלכנו למקורות התפילה והסליחות ורצינו להביא משהו מבית אבא, מבית סבא, מעולם התפילות היהודי של שנים רחוקות. רצינו להביא את הניחוחות האלה מן העבר, ושם פחות מצאנו את הקול האחר הזה, שעליו את מדברת", משיב מנשה, ועל אף שדיבורו שוטף והוא מדבר ללא היסוס, ניכר בקולו שהסוגיה מעוררת בו אי נוחות מסוימת. "התייעצנו עם הערוץ, שיש לו סיי בדבר הזה, וגם צריך לזכור שיש לו צביון של מורשת יהודית, והוחלט שבעונה הזו אנחנו הולכים על האורגינל מבית אבא וסבא, המקורות הרחוקים, מה שאנחנו גדלנו עליו.
"לגבי מה שיהיה בהמשך, זו החלטה גם של הערוץ עצמו, אם אכן יהיו עוד עונות, ואם כן, אז איך הן ייראו. מה שבטוח הוא שאני אנסה לבקש ולבדוק בנושא - אם 'הפייטן' תחזור לעונה נוספת, גם אם לא אצליח להביא פייטנית, אנסה להביא למצב שבו תהיה שופטת שתביע קול נשי.
"אני לא יודע אם זה אפשרי, אני לא עד כדי כך בקיא בהלכה – אנשים חושבים שאני כן", הוא צוחק, "אבל אני עדיין לא. אז אני לא יודע אם זה מותר על פי ההלכה, אבל אני נורא אבקש, אפילו אלחם על כך. הייתי מזמין את אתי אנקרי כשופטת, למשל. אבל שוב, אנחנו רוצים לשמור על הצביון, ורוצים שכולם יגיעו ושלא יימנעו מלהגיע כי הרב לא מרשה להופיע בפני אישה".
בתכניות ריאליטי שהן על טהרת הקול והמוסיקה, יש כלים מקצועיים לשיפוט. דיברת על כך שב'הפייטן' יש חשיבות לכוונה, לרגש, לרוחניות – איך אפשר לשפוט דברים כאלה?
"תראי, בסופו של דבר, זה עניין של טעם. מוסיקה היא תמיד עניין של טעם. בחרנו שופטים שבאמת קרובים לעולם הזה ובאמת מבינים בו, ויש להם קשר לבית הכנסת ולתפילה. הלכנו לשופטים, הקבועים והאורחים, אחד-אחד הביתה, וביקשנו שיצטרפו אלינו בתכנית הזו.
"ידעתי את מי אני רוצה, ומלבד אחד שלא יכול היה להגיע, כל מי שחלמתי עליו הסכים ובא - יהורם גאון, שגדלתי עליו, פייטן אמיתי שאהוב עליי מאוד, והגיע לגמר, אביהו מדינה, שהוא איש של אמת שאומר מה שהוא חושב, גם אם לפעמים זה לא כל כך נעים לשמוע, יחיאל נהרי, שהוא פייטן מספר אחת בעולם, קובי אפללו ודוד ד'אור, שניהם מומחים ומבינים שאני סומך עליהם מאוד, והם כל כך אינטליגנטים, ויש להם רגישות מוסיקלית מאוד גבוהה. אי אפשר היה לחלום על שופטים יותר טובים מאלה".
"כילד, למדתי, כמו הרבה אחרים, בבית ספר שבו הסבירו לנו שהקדוש ברוך הוא זה איזה איש עם זקן שמסתכל עלינו מלמעלה ועושה לנו 'נו נו נו' כשאנחנו אוכלים שרימפס. וכמו כל הילדים, קיבלתי את זה אז כמו קשקוש כזה, שרק הלחיץ אותי. על זה גדלנו, וגם על אמירות על כך שדתיים הם חשוכים ופרימיטיביים. מה זה השטויות האלה? באמת מעניין את הקדוש ברוך הוא אם אכלתי שרימפס או לא?
"לשמחתי, הגיע לחיינו מישהו שהסביר לי את התורה לעומק, בפנימיות שלה, ונפתח בי משהו שהוציא לי את השטויות האלה שסיפרו לי מהראש וגרם לי לראות דברים אחרת לגמרי", מסביר מנשה את השינוי שחל ביחסו לדת. "יש כמה מצוות שבאמת נגעו ללבי, והבנתי שיש בהן משהו שאני מתחבר אליו. פתאום הבנתי שיש כאן שני עולמות שצריכים לראות האחד את השני. אין כאן טובים ורעים, וצריך לחבר ולאחד, לא לפלג. הדת היא עולם מקסים, שמביא איתו הרבה דברים יפים, אבל נוצר כאן סוג של שיח חירשים, שבו אף אחד לא באמת מקשיב לאחר.
"עכשיו, כשאשתי ואני מכירים את שני העולמות – את העולם החילוני אנחנו הרי מכירים מצוין, ועכשיו גם מכירים יותר את העולם של המסורת, אם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לקרב ולחבר בין אותם עולמות, להשכין ביניהם שלום ולהראות את הצד היפה של כל אחד מהם, אז עשיתי את חלקי בעולם הזה. אז עם התכנית הזו, ויש עוד כמה בקנה, אנשים יוכלו להבין את היופי שבפיוטים, שבעולם הזה. זה הולך לשני הצדדים – הייתי שמח גם להכיר לחברים החדשים שלי את היופי שבמקומות שבהם אני גדלתי. הייתי רוצה לבנות גשר בין שני העולמות האלה, שכרגע עדיין לא קיים".
על מנת שהגשר הזה ייבנה, אתה חושב שניתן להסתפק בערוץ ייעודי של תכני מסורת, או שיש לשלב את התכנים האלו בערוצים בהם צופה כלל הציבור? הרי בערוצי נישה של דת ומסורת צופים מלכתחילה אנשים שכבר יש להם זיקה לכך.
"זה לא מספיק שיהיה את הערוץ הנפלא הזה, יש צורך בתכנים גם בערוצים אחרים. לכן, יש לי בקנה משהו יחד עם אשתי בערוץ מסחרי גדול, משהו שיביא את הנושא לקדמת הבמה. אני עובד על זה, ותדעי שזה ממש לא קל – לאחרונה, פניתי לגורמים בערוץ 10 ובערוץ 2 כדי להגיש פינה בנושא, בהתנדבות – אני לא מבקש על כך תשלום, וניסיתי להפעיל את כל הקשרים שלי – ויש לי לא מעט", הוא מציין בחיוך. "וזה לא הצליח. ואני מדבר איתך על פינה של כמה דקות. קשה לפרוץ את הדלת הזאת. אבל אני לא אוותר, לא אתייאש, אמשיך לנסות".
למה אתה חושב שזה כך? האם הדבר נובע משיקולי רייטינג?
"אני לא יודע. פניתי גם לתכניות בוקר, שאני מאוד אוהב, והצעתי לדבר על פרשת השבוע ממקום אחר, או לדבר בכל פעם על מצווה אחרת ולהסביר אותה, ואני באמת רוצה לעשות את זה – אל תשלמו לי, אפילו לא על מונית – אני אבוא עם האוטו", חיוך מתגנב אל קולו. "אבל זה לא עזר. הרגשתי שעוד רגע אני משלם להם כדי שייקחו אותי.
"עדן ואני הנחינו תכנית בערוץ 10, וניסינו כל שבוע להביא מישהו שידבר על פרשת השבוע – בסך הכל פינה פעם בשבוע, עד שהמפיקים באו אלינו ואמרו – די, תניחו לזה. תעזבו, זה לא מתאים. נעצבנו מזה מאוד".
אולי מקבלי ההחלטות בטלוויזיה מתקשים לעכל את השינוי שחל בך, את התהליך שאתה עובר. אולי אתה עדיין מזוהה מדי עם תחומים ועולמות תוכן אחרים, והם שמחים לתת לך את הבמה בכל הנוגע להם, אך עדיין חוששים כאשר זה נוגע לנושאי דת.
"יכול להיות, ואת יודעת מה? אני מוכן לכתוב את זה למישהו אחר, זה לא חייב להיות אני שמגיש את זה, אני רק רוצה שהתכנים האלה יעלו בטלוויזיה. אני הרי לא מחפש כאן איך להתפרסם", הוא צוחק. "מצידי שמישהו אחר יעשה את זה, אני אכתוב לו".
את התהליך שעובר מנשה יחד עם הראל, של התקרבות לדת ולמסורת, הוא רואה כהתפתחות טבעית, שינוי ולמידה שכל אדם חווה באופן אחר, ואצלו זכו לביטוי כזה.
"אני אותו אדם, אני לא חושב שכל כך השתניתי. אבל, אני חושב שכל אדם עובר שינוי. אין אדם שלא עובר ניסיונות, שלא חווה דברים שמתקנים אותו – אתה לא יכול לא להתקדם. כולנו עוברים שינוי, אני לא מכיר אף אחד שנשאר במקום", הוא אומר.
"אנחנו לא באנו לפה לקלאב-מד, באנו לעשות עבודה. אם המטרה של אדם היא רק ללכת לים, לבלות וליהנות כל היום, החיים יראו לו שהוא טועה ושזו לא הדרך. אני ומשפחתי זוכים לעבור חוויות חדשות וליהנות מהדרך שאנחנו עושים – אלה עדיין אנחנו, אבל עם כל מיני תוספות של מטרה ועניין לחיים, הרבה מעבר לקטע של לאכול בעוד מסעדה, לשתות וליהנות. כסף זה חשוב, וזה שיהיה בית זה חשוב, וגם להתענג זה חשוב, אבל גם חשוב שיהיה לזה ערך מוסף".
חלפה בראשך המחשבה לנתב את הלהט שיש בך לנושא ואת השאיפה לקרב בין שני העולמות לעשייה פוליטית?
"לפני חצי שנה הציעו לאשתי הצעה רצינית - הציעו לעדן מקום מאוד טוב ב'הבית היהודי'. אם היא הייתה הולכת על זה, היום היא אולי הייתה אחת מחברות הכנסת. אבל היא לא הלכה על זה, כי זו לא דרכה - עדן עושה את קירוב הלבבות שלה בדרכים אחרות, לא דרך הכנסת.
"אולי זו גם לא דרכי, אבל אני אף פעם לא אומר 'לעולם לא'. אולי עוד כמה שנים זה כן יהיה נכון לנו. כרגע, עם חמישה ילדים קטנים, הטיימינג לא נכון.
"את הדברים האלה אפשר לעשות מכל מיני מקומות, אפשר להשפיע ולעשות הרבה מכל מקום, לא חייבים להיות בצנטרום בשביל זה. אבל אני לא אומר 'לא'. איך העניינים יתפתחו ויתגלגלו? מה יהיה עוד עשר, עשרים, שלושים שנה? אף אחד לא יכול לדעת. נראה", הוא מוסיף בחיוך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם