לשבור את המיתוס: יהודים וערבים מנגנים יחד
אחד האירועים המעניינים ב'קשת אילון' השנה הוא הופעת התזמורת 'פוליפוני', המפגישה בין מוסיקאים יהודים וערבים, מיסודו של הכנר הנצרתי נביל עבוד אשקר. "המטרה הייתה שנפעל כקבוצה עם אחריות קולקטיבית. זו גם חוויה מגבשת וגם לומדים לקבל את תרבות האחר"
בכל שנה מתקיים קורס הקיץ ב'קשת אילון' המושך אליו את מיטב הקשתנים מרחבי העולם. ב'קשת אילון', שהשנה חוגג את שנתו ה-25, מתקיימים לא רק כיתות אמן הפתוחות לקהל הרחב, אלא גם לא מעט קונצרטים, בלו"ז צפוף של אירועים מוסיקליים המושכים קהל רב מכל רחבי הארץ. עוד כותרות ב-nrg:• מבקר הספרות הבא של ישראל: לירן חולצה אפורה
• 50 גוונים של שחור: ארוטיקה בשכונה החרדית
• "צייר עד יומו האחרון": תערוכה להדר גולדין ז"ל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחד מהאירועים המוסיקליים המעניינים בקיבוץ היה של תזמורת 'פוליפוני' – התזמורת היא חלק מעמותה מוסיקלית חברתית המפגישה בין מוסיקאים יהודים לבין מוסיקאים ערבים ומהווה דוגמה חשובה ומעניינת לדו קיום.
את 'פוליפוני', ייסד הכנר הנצרתי נביל עבוד אשקר ב-2010. "המטרה הייתה שיהודים וערבים יפעלו כקבוצה עם אחריות קולקטיבית. זו גם חוויה מגבשת וגם תוך כדי הם לומדים להכיר אחד את השני, להעריך את התכונות ההדדיות, לקבל את התרבות של האחר".
אשקר נחשב לכישרון מיוחד כבר בגיל צעיר. יחד עם אחיו הפסנתרן סלים עבוד אשקר הוא גדל במשפחה מוסיקלית במיוחד. בוגר האקדמיה למוסיקה בתל אביב, הוא יצא לתקופת לימודים בגרמניה ושב ארצה ב-2006. "לא חשבתי שאחזור לפה, אבל הייתה הזדמנות לחזור לנצרת ולהקים קונסרבטוריון. המטרה שלי אז הייתה מאוד ממוקדת, רציתי להביא את המוסיקה הקלאסית לחברה הערבית, לשבור את המיתוס הזה שמוסיקה קלאסית וחברה ערבית לא מתחברים ביחד".
החברה הערבית הייתה ועודנה במידה רבה שמרנית, וזה בא לידי ביטוי גם ביחסה למוסיקה הקלאסית. זו אחת מנקודות ההשקה בין החברה הישראלית יהודית לבין החברה הערבית. מעמדו של המוסיקאי הקלאסי (ובכלל זה של אקדמאים) בישראל זהה פחות או יותר למעמדו של המוסיקאי בתקופת חייו של מוצרט - איפשהו בין הטבח לבין המלצר – הם בטח שלא "גברים". ובכל זאת ברור כי הדעות קדומות יותר בחברה הערבית – "בתור מי שלמד מוסיקה בנצרת, מציין נביל עבוד אשקר, נדבקתי בדבר הזה לא מעט – התמודדתי מול חברה שצריכה להעריך ולתמוך בזה. אך עיקר ההתמודדות הייתה בעיקר ביני ובין עצמי – להאמין שאני כן יכול לנגן נקי".
הזמרת רנה פלמינג מציגה את פוליפוני:
כיום 'פוליפוני' היא עמותה המשרתת אלפי תלמידים, יהודים וערבים כאחד. ראשיתו של הפרויקט ב-2006, כאשר אשקר ייסד את הקונסרבטוריון בנצרת: "התחלתי עם 25 תלמידים ושלושה מורים מתל אביב. ביליתי שעות על גבי שעות בראיונות עם תלמידים, מורים ומנהלים על כל ילד מוכשר. היה לי חשוב לבדוק מי הילד, מי ההורים, האם תהיה לו תמיכה בבית.
"אכן, התוכנית החלה למשוך יותר ויותר תלמידים ולשני כנרים מנצרת - פיראס משעור ויאסין סעדי, הוענק פרס ראשון בתחרות ע"ש פאול בן-חיים. הרגשנו כי הצלחנו לגרום לאיזושהי מהפכה, גם בתוך בתוך העיר. הראנו כי גם הצעירים הערבים שייכים לנוף המוסיקלי בארץ ושיש להם מה לתרום לעתיד של המוסיקה בארץ".
כיצד התגלגלו הדברים?
"פגשתי שני אנשים יוצאים מן הכלל מארה"ב, קרייג ודבורה קוגט, שמאוד התרשמו ממה שקורה בקונסבטוריון – בייחוד מכך שמורים מתל אביב נוסעים שעתיים על מנת ללמד ילדים מנצרת. והתחילו לדבר איתי על הפונטציאל להשפיע על החברה הישראלית מעבר להוראה עצמה. ניסינו לבנות מודל מסוים שיוכל להשפיע על החברה הישראלית, שיהיה בעל אימפקט".
בצורה זו נולדה תוכנית אלחאן ('נעימות'), תוכנית העשרה המיושמת כיום בעשרות גני ילדים ובתי ספר יסודיים בחיפה אך גם במרכז. התוכנית היא בשיתוף עם מכללת לוינסקי ומשלבת הוראה של מוסיקה קלאסית עם דגש על מוסיקה יהודית וערבית: מצד אחד, עיבודים להרכבים קלאסיים, לנעימות ערביות כמו של תייסיר חדד, ועבדל ווהאב, ומאידך, יצירות של מלחינים כמו פאול בן-חיים (המשלבות מאפיינים של מוסיקה ערבית) או מתיתיהו שלם. בסופה של התוכנית, נוכחים התלמידים בקונצרט לקהל משותף: "כך, במהלך השנה, הם ייחשפו לתרבות הערבית. וזה יראה להם שהאחר הוא לא כל כך שונה".
תזמורת 'פוליפוני' בנצרת, אוקטובר 2014:
כיום תזמורת פוליפוני מונה כ-40 נגנים, יהודים וערבים.
כיצד מממנים תוכנית כזאת?
"בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, עיריות וסל תרבות גם תומך בקונצרטים שאנו מבצעים. יש לנו עמותת חברים בניו יורק שמגייסת לא מעט מהתמיכה, קבלנו מענק מאוד נדיב מהאיחוד האירופאי לשלוש שנים ואנחנו גם מקבלים תמיכה ממפעל הפיס. כך שכיום לא כל הנטל נופל על פוליפוני".
איך אתה רואה את המצב של האמנות כרגע בארץ?
"המצב מדאיג והיכולת של האמן בארץ להתפרנס ולחיות בכבוד נמצאת בסימן שאלה גדול. לצערי הרב, סדר העדיפויות של הממשלה, של אלה שעושים את ההחלטות האלה, הוא לא הסדר הנכון. יותר משאבים חייבים ללכת לאמנות, לתרבות וליוזמות חדשות בחברה הערבית. אולי אנחנו קצת נאיבים, אבל אני מאמין שנוכל לבנות מציאות אלטרנטיבית, מקום שאנשים יוצרים חוויה חיובית ביחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם