סלט יווני-אירי: אז איך ההופעה של פרץ ואדם?

כל אחד מהם מאסטר בתחומו – עם זה אין ויכוח. גם להקת Spirit of the dance האירית עלתה לגדולה בזכות ולא בחסד. ההשקעה בבמה ובתאורה ניכרים. אבל שילוב כל המרכיבים יחדיו לא מצליח לקיים את ה'מהפכה' שהוא הבטיח

קטעים נוספים

ספק אם חובבי הזמר הים תיכוני צפו אי פעם בגברים עטויי חצאיות שרקדו וקיפצו במהלך הופעה של אחד מהזמרים האהובים עליהם. אך דווקא אותם גברים אירים מקפצים היו ללא ספק תוספת ייחודית ולא שגרתית למופע הקיץ של משה פרץ ועומר אדם שהושק אמש בהיכל מנורה מבטחים (יד אליהו) ויעלה בהמשך ברחבי הארץ.

עוד כותרות ב-nrg:
• טבעונים למיכל אנסקי: שתפשטי את הרגל
• 50 גוונים של שחור: ארוטיקה בשכונה החרדית
• "צייר עד יומו האחרון": תערוכה להדר גולדין ז"ל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הקונספט פשוט, אך ללא ספק הצליח למגנט את הקהל: קחו שני זמרים מצליחים, וחברו אליהם להקת מחול אירית בינלאומית. הרעיון אולי יפה, התוצאה מזכירה יותר סלט יווני; עומר אדם ומשה פרץ אולי יכולים למצוא מכנה משותף - לשניהם שירים קצביים, ים תיכוניים או עם גוון מזרחי, ובמקביל גם בלדות מרגשות ונוגעות ללב. אך לעיתים במהלך ההופעה זה מרגיש כאילו אחד מהם הביא את החבר הטוב, שיעשה טובה וישיר. הרי אנחנו אוהבים את השירים של משה פרץ, ומתים על השירים הקצביים של עומר אדם שאף חתונה לא שלמה בלעדיהם – אך לא בטוח שאנחנו בהכרח רוצים לערבב שמחה בשמחה.

עומר אדם בהיכל מנורה צילום: אמיר מאירי

הבמה המושקעת צילום: אמיר מאירי

תפקדו על תקן קטעי קישור בלבד צילום: אמיר מאירי

מופעים משותפים הם לרוב כאלה שמושכים קהל, השאלה היא מה שני הכוכבים עושים כדי להצדיק את המחיר הגבוה אותו משלמים המעריצים. מצד אחד, השניים יודעים את העבודה והופיעו בצורה מצוינת, הקפיצו את הקהל והפכו את היכל מנורה לחאפלה אחת גדולה. המעריצים, ובעיקר המעריצות, היו עם הסמארטפונים שלופים במהלך כל ההופעה, צילמו, עשו אלף 'סלפים' ואף הדליקו את הפנס בשירים הנכונים - אך מצד שני, כמעט ולא היה אפשר לשמוע דואטים מעניינים או עיבודים קוליים לא שגרתיים.

עומר שר את השירים של משה, משה שר את השירים של עומר, הם ללא ספק הוכיחו כי הם מסוגלים להופיע ביחד, ולשלוט גם בחומרים של הזמר השני. הקול העמוק והמלא של אדם והקול הגבוה והמסולסל של פרץ משתלבים להם, בצורה יפה, גם אם ניכר שלא השקיעו בעיבודים. במידה מסוימת, נהניתי יותר מהשירים של משה כשמשה שר אותם לבד, ומהשירים של עומר, כשעומר שר אותם לבד. שם לא היה אילוץ, לא היה ניסיון לשלב בין שני זמרים, שלרוב לא מופיעים ביחד על אותה הבמה.

היה מקום לקצת יותר מזה צילום: אמיר מאירי

ההבלחות של Spirit of the Dance היו נחמדות ומרעננות. הרי רקדנים איריים מרקדים ומקפצים לצלילי "איזו מסיבה" זה לא משהו שרואים כל יום. והאמת? דווקא יפה להם. אך אם ההופעה מתוכננת כל כך הרבה חודשים, למה פרץ ואדם לא חשבו אולי להשתלב באחד הריקודים? לעיתים היה נראה שהם פשוט עומדים בצד ומחכים שהרקדנים יסיימו את הנאמבר שלהם כדי להמשיך בהופעה.

בפתיחת המופע אמר פרץ לאדם כי "לפני שלושה חודשים דיברנו אחד עם השני, ואמרנו, בוא נעשה משהו אחר, שהקהל בארץ אף פעם לא ראה". אז נכון, הרעיון לצרף את Spirit of the Dance הוא מקורי ולא שגרתי, אך זהו החידוש היחיד בכל המופע הזה. השירים מעולים, התאורה בהתאם, עוד קצת מאמץ והיינו רואים כאן משהו שבאמת לא היה עד כה בישראל. אולי בקיץ הבא.