לא הכל ג'וי: צחי גראד מחכה לשלום שעוד יגיע
עם סרט קומי חדש בכיכובו, סרט נוסף שנכתב ויבוים על ידו, עוד סדרה ויוזמה לקידום ההידברות בין ישראלים ופלסטינים, צחי גראד לא נח לרגע. בין צילומים לבעיטות קרטה הוא מצא רגע לדבר על השטחים ועל צנזורה ולהפריך מוסכמות בנוגע להשפעת התפקיד על השחקן
את צחי גראד אין צורך להציג – כל מי שפתח את מכשיר הטלוויזיה בביתו או הלך לקולנוע ב-15 השנים האחרונות, נתקל בפניו של אחד השחקנים העסוקים ביותר בארץ.עוד כותרות ב-nrg:
• שווה זהב: הקמפיין הבא של בר רפאלי
• איימי ווינהאוס: הסיפור האמיתי והסיפור הסתמי
• ג'יי קיי רולינג בת 50: הכל על הארי פוטר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ובכל זאת, נציין כי באמתחתו של השחקן שלושה פרסים נחשקים - פרס אופיר, שניתן לו עבור משחקו בסרט 'מישהו לרוץ איתו', פרס האקדמיה לטלוויזיה על תפקידו בסדרת הטלוויזיה 'אמא'לה', וגם פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בחיפה עבור הסרט 'תנועה מגונה' שביים.
שיחתנו נערכת רגע לפני שהסרט החדש בו הוא משחק, 'אני לא מאמין, אני רובוט?!', יוצא לאקרנים. "זו קומדיה פרועה עם מדע בדיוני, דבר שלא עשו אף פעם בארץ. הם הגיעו לרמה גבוהה מאוד יחסית מבחינת המדע הבדיוני, ואפילו רק בשביל זה שווה לבוא לראות", אומר גראד.
את גולדשמיט, הדמות שהוא מגלם, הוא מתאר כ"בחור טוב בסך הכל", ומוסיף – "הוא קצת נוקשה, וכמובן אינטרסנט, אבל במהלך הסרט הוא מציע לגיבור דיל, כך שהאינטרסים שלהם מתחברים והם ממשיכים בהרפתקה יחד. אני אישית הייתי צריך ללמוד קצת קרטה לצורך התפקיד, שיש בזה משהו נחמד", הוא אומר בחיוך.
הדיל עליו מדבר גראד מהווה את ליבת הסרט. דני, עלם חמודות רגיש ועדין, מגלה יום אחד שהוא רובוט. הוא פוגש בגולדשמיט, מנהל חברת הייטק שמעוניין לחקור את המקרה יוצא הדופן שהתגלה בפניו ולבחון את מוחו של דני. בין השניים נרקמת עסקה – דני יאפשר לגולדשמיט לערוך בו את מחקרו, וזה, בתמורה, ילמד אותו גבריות מהי ויעזור לו להפוך לגבר אמיץ וחזק המציל את נערתו מהצרה שנקלעה אליה.
בסרט יש התמקדות במושג הגבריות וניסיון לפצח אותו. הנושא הזה מעסיק אותך בחיים האישיים שלך?
"אני חושב שבצורה זו או אחרת, כל אחד מתעסק בשאלות כאלה – מה זה גבריות? מה זה נשיות? מה זה החיים?", משיב גראד. "יש גברים שיש בהם צדדים נשיים, יש נשים שיש בהן צדדים גבריים, ואחת השאלות היא מה התרבות מסוגלת להכיל. אצל דאעש, למשל, הגבריות מתבטאת באופן מסוים, ובדרום דנמרק אולי היא תתבטא באופן אחר.
"אני מנסה להיזכר עכשיו בתוצאות המחקרים הפרטיים שלי בנושא", הוא צוחק. "יכול להיות שזיהיתי שגבריות קשורה בהובלה, זה תמיד מתחבר לי איפשהו עם גבריות. אבל אלה מחקרים שהייתי עושה יותר פעם, היום אני כבר פחות עסוק בשאלות האלה.
"אני חושב שברמה מסוימת אתה יכול לעצב את עצמך. יש מקומות שלך עם עצמך שאתה פחות בקשר איתם, ואז, אם היית לוקח נגיד גורו לגבריות או גורו לנשיות, זה היה עוזר לך להתחבר יותר למקומות האלה. המקומות האלה נמצאים אצלך, אבל הם אולי מודחקים או שיש לידם תכונה אחרת שנותנת להם מרפקים. במידה מסוימת, אפשר לקבל הוראות הפעלה לנשיות או לגבריות, אבל בסופו של דבר, אנחנו תקועים עם האישיות שלנו".
יש תפקידים שהיו משמעותיים במיוחד עבורך במובן שהם גרמו לך להבין משהו בעצמך?
"תראי, בסך הכל, וכמובן בהכללה, זה מאוד נדיר שיש תפקידים שהם נורא משמעותיים בגלל שהם משנים אותך או גורמים לך לפגוש את החיים בצורה שלא פגשת. זה לא קורה, למרות שיש הרבה יוצרים ושחקנים שמתבטאים ככה", משיב גראד. "מה שקורה, זה שכמובן, תפקידים יכולים להיות טובים מאוד או לא כל כך טובים, להזניק לך את הקריירה – או ההיפך. יש גם את החוויה שלך במהלך העשייה עם הבמאי והפרטנרים, שיכולה להיות מדהימה או דווקא מבאסת. אבל מבחינת החיבור עצמו לדמות או למה שקורה בסרט? זה לא משנה לך את החיים, זה יותר ברמה של גורם לך להתעסק עם משהו מסוים שקשור בהם. הרבה פעמים, מה שקורה עם הדמות שלך מזכיר לך משהו שקיים אצלך או בעיה שיש לך, אז אתה מתחיל לחשוב על זה – אתה כאילו מתעסק במה שהדמות מתעסקת איתו. ופה ושם יש תובנות קטנות.
"אבל את יודעת", הוא מוסיף, "לחיים יש את הכוח שלהם – זה לא שאם אתה תשחק עכשיו איזה דון ז'ואן, אתה תהפוך לדון ז'ואן. אבל אולי פתאום, באיזה ערב מסוים, אתה מוצא את עצמך מנסה את משפטי הפתיחה של הדמות מהסרט וחווה התחלה אחרת ממה שאתה רגיל. אולי", הוא מחייך.
אחרי שצילומי הסדרה או הסרט מגיעים לסיומם, אתה משתחרר מן הדמות שגילמת בקלות, או שאתה מגלה שקשה לך להיפרד ממנה?
"לא קשה. בכלל, זה הרבה פחות עניין של לשחק את הדמות, כמו שזה לשחק סיטואציה – וזה בלבול שכיח. אתה משחק את מה שקורה ואת היחסים שיש לך עם הדמויות האחרות. אתה מפחד ממנה? אתה רוצה ממנו משהו שהיא לא נותנת לך? היא מפחדת ממך? אתה חושש? אתה נמשך? זה כמו ילד שמשחק במשחקי דמיון – זה אותו דבר, זה הכי דומה למשחק".
בימים אלו, שוקד גראד על כמה פרויקטים, ביניהם תכנית חדשה בהשתתפותו.
"יש תכנית ל'הוט' - מערכונים עם החבר'ה של 'מה קשור' ועוד כמה בדרנים מובילים, שאני לא יודע מה מותר להגיד עליה ומה לא", הוא אומר. "אחרי שנה ומשהו שלא שיחקתי, הסכמתי למשהו כמו שלושה ימי צילום - אני גם אוהב את החומר והיוצרים וגם את כל מי שמשתתף, וגם ממניעים כלכליים, את יודעת. זה כבר מצטלם בימים אלה".
הפרויקט לו הוא מקדיש כעת את עיקר זמנו ומרצו הוא הסרט 'הבן דוד', שנכתב על ידי גראד ואף יבוים על ידו.
"זה סיפור על אדם כמוני, שמביא פועל פלסטיני שיעשה לו שיפוץ בבית – שיש, חרסינה, בלטות וכאלה. כשקורה משהו במושב, הוא הופך להיות חשוד, וזה מתחיל לשבש את כל העניינים", מספר גראד, ובקולו ניכר כי הפרויקט נוסך בו התלהבות רבה. "כל החבר'ה במושב נגדו, גם אשתי, והמאבק לטובתו גובה ממני מחיר ואפילו משבש אותי. הכל קורה במיקרו-קוסמוס של המושב, ומתרחש על פני כיממה. קיבלתי על זה קצת כסף - לא מספיק", מציין גראד בחיוך. "אגייס עוד, ואצא לצלם עוד כמה חודשים".
מה אתה חושב על האתרים לגיוס המונים? הרבה אמנים עושים שימוש בפלטפורמה הזו על מנת לגייס מראש את התקציב שיאפשר להם לעבוד ולהביא את הפרויקט שלהם לכדי סיום.
"קודם כל, אני חושב שזה חלק מתהליך שסך הכל הוא מאוד מבורך, שבו המרחק בין האמן למשתמש הקצה, מה שנקרא, לצרכן התוכן שלו, שאוהב את אותו יוצר, מתקצר. בעולם של פעם, כל הפילטרים של 'מפיק', 'קרנות', 'חברות הפצה' ו'פסטיבלים' היו הכרח.
"מנגד, תמיד, מאחר ויש זרם של המון יוצרים והמון דברים שרוצים להיאמר, הקהל, האדם בקצה, צריך את הפילטרים, קשה לו להיות לבד מול ההיצע של העולם, אז זה נוח שמישהו יעשה לו סדר. אבל מדורת השבט של פעם מתחלקת כך ליותר מדורות קטנות יותר. יש גם את העניין שבאופן טבעי אנחנו נעים בעדרים. זה עניין מורכב. אבל סך הכל, עוד אפשרויות ליצירת תוכן זה מבורך".
היית שוקל אפשרות לגייס את הסכום החסר להפקת הסרט בפלטפורמה כזו?
"אני לגמרי שוקל זאת. זה פשוט דורש עוד נפח של עבודה שהיא לאו דווקא הכי טבעית לי. ואגב, מה שעוד לא יודעים, יחסית, זה שמה שמגיע ליצירה בסוף זה כחצי עד שבעים אחוז ממה שגייסת. הרבה הולך על מימון הדברים שאתה נותן, ועל פרסום, ועל העבודה הנוספת שצריך לעשות, וגם האתרים עצמם גוזרים קופון".
יחסי ישראלים-פלסטינים מעסיקים את גראד גם מעבר לכל הקשור בכתיבת התסריט ל'הבן דוד', והדבר בא לידי ביטוי בפרויקט שיזם ומטרתו לכונן יחסים של הידברות וקשב בין שני הצדדים.
"קצת נטשתי את היוזמה הזאת, גם בגלל 'הבן דוד', שאני הולך לביים. מדובר ביוזמה מאוד נאיבית. מצד שני, ברור לי שהיא יכולה לסדר את העניינים, אני ממש מרגיש את זה בגוף. לפני שנה, לפני הבחירות, היה נראה שאין עם מי לדבר. האמת שעכשיו זה זמן מתאים יותר לעסוק בזה, כי נראה לי שהייאוש חזר. זה עוד פעם מרגיש תקוע לגמרי. אלה מן גלים שכאלה".
אתה לוקח את זה למקום הבינאישי, נכון? אנשים שפוגשים אנשים, לא מגעים בין גופים ומוסדות.
"כן, זה מה שעומד בבסיס הרעיון שלי, ובבסיס של הרבה יוזמות נוספות.
"סך הכל, כולנו רוצים שיכבדו אותנו, רוצים חינוך לילדים, לצאת לנופש, לנגב את החומוס – כולנו בני אדם, שרוצים את הדברים הכי בסיסיים. ויש פה יחסית כמות קטנה של אנשים – זה לא ארצות הברית מול רוסיה, כאן יש מיליונים בודדים. אני חושב שהרבה מרגישים שאם הם היו יושבים מול איזה פלסטיני, מתוך מקום מעריך ומכבד כלפיו, הם היו יכולים לסגור עניין.
"תחשבי רגע על חולצה", הוא אומר. "השרוול מחובר לחלק המרכזי של החולצה בהרבה תפרים קטנים, נכון? אז זה בדיוק ככה – אם כל אחד יעשה את התפר הקטן שלו, אז נקבל משהו שמחובר חזק. אני באמת מאמין שזה יכול אולי להוביל לפתרון ברמה של האנשים, ובכל פעם שאני מדבר על זה, אני חושב – 'קיבינימט, לך כבר ותעשה עם זה משהו'. אבל קשה להרים את זה, וכמובן שזה דורש גם את הצד השני.
"לאחרונה קלטתי, שבעצם בנט, או אנשים שחושבים באופן שדומה לו, עוסקים במלחמת דת. הם אומרים: 'כתוב בתנ"ך שזה מה שאלוהים הבטיח לנו'. אז אני במלחמת דת, בעצם? עכשיו אני והילדים שלי הולכים לצבא כי אנחנו נלחמים על מה שכתוב בתנ"ך, או בגלל שאנחנו נלחמים על הכרזת העצמאות, על מה שהאו"ם החליט, על ערכים? אני רוצה להבין - על מה הולכים כאן למות? מה קורה כאן, בעצם? אני מגן על עצמי או נלחם על שטחים שאני חושב שהם שלי?
"וזה מתחבר לעוד משהו – קראתי אצל מאיר שלו, שאברהם אבינו בעצמו, זה שאלוהים נגלה אליו ודיבר איתו והבטיח לו", הוא מוסיף ומבטא את המילים 'בעצמו' ו'לו' באופן מודגש, "לא לבנט, או לפוליטיקאי מזדמן אחר - אברהם אבינו הלך וקנה בעצמו חלקת קבר לאשתו, למרות שאלוהים הבטיח לו את הכל. זאת אומרת - הוא קיבל את הפוליטיקה של הארץ, את זה שהיו כאן עוד אנשים, שהוא כיבד את הזכות שלהם. אז אנחנו לא צריכים לכבד אותם? 'אל תחמוד' זה רק לנשים או גם לשטחים?".
קולו של גראד, שלאורך רוב השיחה נותר מאופק למדי, הופך כעת נסער יותר.
"וזה שאבות אבותיי גרו פה, לא אומר שכיום זה שלי. אם יש לי קשר היסטורי למקום, זה לא אומר שזה שלי ושאני יכול לתקוע שם את הדגל שלי, של המדינה שלי", הוא אומר בלהט. "יכול להיות שגם בעבר הירדן ובבל הקדומה יש כל מיני מקומות שאברהם היה בהם ואלוהים נגלה שם לפניו – אז למה את זה אנחנו לא חומדים ודורשים? למה לזה אנחנו לא משתוקקים? רק כי זה לא נראה ריאלי. וגם זה שהמקומות קדושים לי, לא אומר שהם שלי. לא בכל מקום שקדוש לי, אני חייב את הדגל שלי שם. אני כן רוצה גישה למקומות האלה, אבל למה צריך דגל? זה הרי ממש לא כך. גם הנוצרים באים להתפלל בישראל, אבל זו לא מדינתם.
"זה לא שהצד השני צדיק, ממש לא", הוא מוסיף, "אבל אני חושב שעדיין קשה לנו להסתכל לערבים בעיניים ולכבד אותם ולבוא אליהם ממקום כן ואמיתי שרוצה למצוא דרך להסתדר. אני אוהב להגיד שאם היה אקזיט על שלום, אז מזמן היינו מרימים מלא סטרטאפים מדהימים שאולי היו עושים אקזיט. האחריות היא על שני הצדדים כמובן. אבל אני מרגיש שאנחנו מספיק חזקים לבוא לכל הדבר הזה ממקום חדש ואחר ולקחת יותר אחריות ולנהוג יותר בהגינות. ואם נצליח להגיע איתם להבנות ולעלות על דרך של שלום, אז נהיה אור לגויים. כרגע, חשוך מדי".
בריאיון שנערך אתך לפני ארבע שנים, אמרת: "לא אשחק בסרט שאני מרגיש שהוא לא בא ממקום אמתי, נגיד סרט אנטי-ישראלי במופגן שהוא יותר תעמולה פוליטית מאשר קולנוע". בהקשר זה, מהי עמדתך בנוגע לצנזורה ששרת התרבות מירי רגב מעוניינת בה?
"כל יצירה שנגועה בעיוותים ומגמות פוליטיות היא לא מושכת, ואפילו דוחה. לא חשוב לאיזה צד. לגבי מירי רגב, הסכמתי עם הלל מיטלפונקט, שאמר שלפי איך שהיא מדברת היא לא מבינה את התפקיד שלה - היא אמורה לעודד את התרבות באשר היא, ותרבות זה משהו עמוק ורחב, שיהיו פה כמה שיותר מוזיקאים וסופרים וכו'.
"בעקרון, אין מה לחשוש ממישהו שאומר משהו. ספציפית לא ראיתי, לצערי, את הסרט על יגאל עמיר, אבל אני אמרתי מהשנייה הראשונה שאני רוצה לראות ולשמוע אותו. זה שמנסים להעלים אותו, רק מעיד בעיני שהוא ביטוי של קולות אמיתיים שעדיין מהדהדים בתוכנו. וזה מפחיד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם