ההתנתקות הקולקטיבית הופכת לסיפור אישי
תיעוד ההתנתקות מבעד לעדשת המצלמה של בת 19 מגלה שהקרע האמיתי לא התקיים ברגע הפינוי, כי עם ההחלטות שלאחריו. הסיפור של קהילת נצרים המתפצלת בסרט "בין שמיים לחול" משקף את החברה הישראלית המתפרקת בשנות האלפיים
''בין שמיים לחול'', במאית: יהודית פסל
עוד כותרות ב-nrg:
• משה פרץ שוביניסט? איזו הפתעה!
• אמנים שאתם חייבים להכיר, והם מעדיפים שלא
• מותר להיות שמאלני: תעזבו את אחינועם ניני בשקט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הסרט נחלק לשלושה חלקים: החלק הראשון מתרחש לפני הפינוי, בו הנשים מנסות להמשיך כרגיל ולא להיכנע למצב. בחלק השני מגיעים כוחות הביטחון לפנות את היישוב, ובחלק השלישי מוצגים הלבטים וההחלטות של הנשים על מקום המגורים החדש.
הבמאית יהודית פסל רוקמת בסבלנות ורגישות סיפור על פינוי יישוב נצרים תוך התנתקות מהנושא הפוליטי. אם ציפיתם לראות תושבים ממורמרים על הממשלה שעקרה אותם מביתם או על הסכסוך היהודי-פלסטיני, תופתעו לגלות סיפור אחר, מלא אנושיות ותמימות. אמנם תגלו זאת רק בחלקו האחרון, אבל שווה לחכות.
בחלק הראשון, נטע הצלמת מוסרת פרטים על המקום ומספרת קצת על עצמה ומשפחתה. שלושת הנשים אחריהן היא עוקבת מעבירות את תחושותיהן לקראת הפינוי המתקרב אבל לא נמסר עליהן מידע אישי שיצור איתן הזדהות. לא מוסבר מי הן, מאיפה באו ומה הזיכרונות שלהן מהמקום. הרקע של הדמויות לא ידוע ומי שאינו מכיר את הנפשות הפועלות או מזדהה עם דעותיהן, נותר מרוחק.
בחלק השני, כוחות הביטחון מגיעים לבצע את הפינוי. זהו רגע השיא של הסרט בו צפוי להתפתח עימות בין הצדדים אבל לאחר תפילה ועצרת אחרונה התושבים מתפנים בשקט ותחושת הציפייה לקליימקס שלא מגיע מתחלפת במבוכה. רגע העקירה מעורר כאב אבל מעוקר רגש מבחינה קולנועית.
החלק השלישי של הסרט גורם לבטן להתכווץ וללב להתרחב. הנרטיב הקולקטיבי שבלט בתחילתו נפרם לסיפור אישי. הנשים שדיברו על חוויית ההתנתקות בקול אחיד בתחילת הסרט לפתע מקבלות זהות אינדיבידואלית ומהרהרות על נחיצות הקהילה. בניגוד לחלק הראשון והשני שעוברים בהסכמה כללית והשלמה יחסית, בחלק האחרון, המתאר את ההתמודדות של המפונים עם המצב החדש, עולים חילוקי דעות ומתגלים קונפליקטים. אנשי הישוב מתכנסים ומתווכחים לאן לעבור לגור - בחלוצה או באריאל, והאם בכלל צריך להישאר ביחד. בסופו של דבר היישוב מתפצל. הסיפור של קהילת נצרים המתפצלת משקף את החברה הישראלית הקולקטיבית המתפרקת בשנות האלפיים.
נטע הצלמת עוקבת אחר הדמויות ומה עלה בגורלן לאחר הפינוי והניכור שחשנו כלפי הדמויות בתחילתו מתפוגג ומתחלף באהדה. היא בודקת לאן כל אחת מהן בחרה ללכת ומספרת כי בני הזוג פוגל שבחרו לגור באזור אריאל נרצחו באכזריות בביתם. אריהלית ושלומית מתלבטות לאן לעבור וממשיכות בחיפוש אחר מקום מגורים צחיח הדומה למקום ממנו הן באו.
החיבור לטבע של אנשי היישוב בסרט "בין שמים לחול" בא לידי ביטוי במוטיב החול הנשזר בו בעדינות רבה, בצילומי השקיעה, בעלי החיים ושתילת העצים. הטבע אינו מסמל את הקרבה לאדמה במובן של שורשיות לאומית אלא אהבת טבע הומנית ואוניברסאלית. הבמאית משתמשת בטבע על מנת לייצר רגעים אנושיים שדוחקים לצד את הדת והפוליטיקה ומראים שבסופו של דבר כולנו בני אדם. הסצנה שממחישה זאת יותר מכל היא כאשר אנשי היישוב מתכנסים בתוך גוש בניינים ענק באשקלון ומתבשרים שהוא עשוי להיות ביתם החדש. הם נראים כעדר כבשים וההתמקדות בפניהם ההמומות והתמימות מכמירה את הלב וממחישה את הניגוד בין השמרנות לבין העולם התעשייתי המתפתח. דרך הסיפור הפרטיקולרי של אנשי היישוב עולה שאלת הרלוונטיות של הקולקטיב בעידן המודרני.
הבמאית יהודית פסל יכלה לבחור תסריט בנאלי ובאמצעות סחיטת בלוטות הרגש להעביר מסר פוליטי אבל היא בחרה לעסוק בנושאים אוניברסאליים, וטוב שכך. הבחירה בתסריט שכזה חורצת בו רבדים נוספים. הפינוי משמש רקע לסיפור על שלוש נשים שלא נשברות, מלאות באופטימיות ודווקא באמצעות העוצמה שלהן היא מגיעה אל לב הצופה הדרוך ומרככת אותו. הבחירה בנשים לגיבורות הסרט הופכות את הסרט לפמיניסטי ומעלות בעיני את הערך שלו ושל הבמאית כיוצרת אישה.
"בין שמים לחול" נטול צילום מסוגנן אבל הוא בועט, מפתיע ותוקף אותך בזמן שאתה לא מוכן. תעצומות הרגש שבו נובעות מאיפוקו. אין בסרט תמונות קורעות לב של תושבים הנגררים מבתיהם על ידי חיילים תוך שהם מנסים להיאחז בכוח באדמתם. בסרט נראים אנשי היישוב עוזבים את בתיהם חרישית. דווקא בשקט הזה, זעקתם נשמעת היטב.
"בין שמיים לחול", ההקרנות הבאות:
יום רביעי, 22.7.15:
סינמטק תל אביב, שעה 19:00
סינמטק ירושלים, שעה 20:30
אשכול פיס אריאל, רח' אפרתה 28, שעה 20:00
יום חמישי, 23.7.15:
מתנ"ס גוש עציון, שעה 20:30
מתנ"ס מצפה רמון, שעה 20:30
הסרט ישודר בערוץ 1, ערב ט' באב, שבת, שעה 22:00
אקו"ם