קוקורוזי בת"א: הקרקס הסוריאליסטי הגיע לעיר
גם את מי שציפה מזה חודשים להופעה הזאת אי אפשר היה להכין למה שהוא עומד לחוות. האחיות קוקורוזי טרפו את תיאטרון גשר בקלידים, ביטבוקסינג, תחפושות וצעצועים בהופעה שטירוף ואמנות השתלבו בה באופן פנטסטי. הקהל לא הסכים לעזוב את האולם
יש הופעות, שברגע שהן מסתיימות, הריאות מתרוקנות עד הסוף, עד טיפת האוויר האחרונה, בנשיפה קולנית ומשחררת, מאחר וכל מה שחווית בשעה וחצי האחרונות, שעה וחמישים דקות במקרה הזה, פשוט, ובאופן מילולי, עוצר נשימה.עוד כותרות ב-nrg:
• משה פרץ שוביניסט? איזו הפתעה!
• "אטלנטיקה": סקס, סמים ועבודות שירות
• "חירות": הצגה נוספת על מחבל בסל התרבות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מרגע שהן עולות לבמה לבדן, בפאות ותחפושות, לבצע את K Hole שזוכה לביצוע קטן ומושלם, דרך RIP אז מצטרפים אליהן שני בני לווייתם הנוספים, ועד הדרן ראשון מתוכנן והדרן שני לא מתוכנן בעליל שהקהל אילץ אותן לבצע באמצעות סטנדינג אוביישן קולני ומרעיד קירות כמותו לא היה בתיאטרון גשר מעולם, הקסם באויר לופת את הקהל בגרון, לוכד אותו בכלוב הקקופוניה המשוגעת של שתי האחיות, שלומר שהצליחו לענות על כל הציפיות מהן ואף להתעלות עליהן אלפי מונים עדיין לא יסביר את כמות העונג הצרופה שחש כל אדם ואדם בקהל בהופעה המושלמת הזאת.
הבחירה לקיים את ההופעה בתיאטרון 'גשר' מוזרה כשם שהיא מתבקשת. מצד אחד – הופעות ישיבה כמעט אף פעם לא עושות טוב למוזיקה, הגבלת התנועה כמעט תמיד פוגמת בהנאה. מצד שני – מדובר באחד ההרכבים המוזיקליים התיאטרליים בעולם, מה יותר מתאים מלצפות בהן באולם התיאטרון?
מהר מאוד מתברר שבמקרה הזה הישיבה דווקא תורמת לספיגת כל הריחות, הצלילים והתמונות בבת אחת, לפחות לכמה שירים ראשונים, עד שהרגליים כבר דורשות לקום ולרקוד, או לכל הפחות לזוז בקצב המבולגן. ערבוביית הוידאו ארט האמנותי (שכולל ליצנים ותחפושות אחרות בפוזות וסיטואציות ביזאריות, אלא מה) על המסך, התחפושות שכללו עניבת ליצן גדולה, שלייקעס, כובע גרב, מקטורן מפוספס שחור לבן, פפיונים, גרבי כדורגל, פעמונים ושאר דברים זוהרים ומוזרים, ושילוב הביטבוקס האנושי, המולטיאינסטרומנטליסט לצדו וצמד האחיות שמנגנות על נבל קלטי, קלידים, מכונות ושלל צעצועים (כשהכוונה היא מילולית, לצעצועים) על הבמה, לא קלים לעיכול והישיבה יפה להם, ועם זאת סוחפים חיש מהר ודורשים מהרגליים לזוז.
קשקוש הצלילים האנושיים-אלקטרוניים-אינסטרומנטליים שיוצא מהרמקולים כל כך נדיר ולא מובן מאליו ועם זאת הרמוני במפתיע, עד שאין דרך אחרת לתאר את הפלא הזה פרט לקסום. ללא יוצא מן הכלל – כל השירים של קוקורוזי נשמעים טוב יותר על הבמה מאשר באולפן, גם כשלעיתים נאלצות האחיות להפשיט את השירים מכמה שכבות בשרניות שעוטפות אותם בגרסה המוקלטת. מדובר בהרכב שנועד לבמה. כל מי שראה אותן אמש יסכים שאחרי הופעה כזאת, האלבומים, מתברר, הם רק בונוס.
רק לשם ההבהרה – נכון, כל הליצנות הקרקסית הזאת נשמעת כמו משהו בידורי נטו, אבל אין זה יכול להיות רחוק יותר מהאמת. מעל לכל החוויה הבידורית, ישנה נשמה אמנותית אדירה שמושכת בחוטי המופע הזה. כשהן מכניסות ידיהן לקרבי הפסנתר להרעיד מיתריו מבפנים – נכון, מדובר בחוויה לא שגרתית לצפייה, אך מוזיקלית – הן הביעו את עצמן בדיוק בדרך שביקש השיר, לא פחות ולא יותר. כשהן משלבות ראפ ואופרה, ביטבוקס (עילאי!) וחצוצרה, צעצועים ופסנתר, הן אמנם יוצרות חוויה בידורית לעילא ולעילא, אך הכל, לפני הכל, למען המוזיקה, למען הפריקפולק המטורף שלהן, שאין לו אח ורע.
כאן גם המקום להגיד שגם בלי להכיר את קוקורוזי בכלל, אפשר ליהנות מהופעה שלהן, ולו רק מהחוויה המטורפת, תרתי משמע, ששתי אלה מספקות. יש כרטיסים אחרונים להופעה השנייה שלהן הערב בבארבי, מקום בו אפשר להשתכר תוך כדי צפייה והאזנה בניסים והנפלאות הפסיכיים ששתי אלה מייצרות כבדרך אגב. מי שעדיין מתלבט מתבקש להפסיק את ההתלבטויות ולקנות עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי. אני אהיה שם שוב, רק כדי לא לכעוס על עצמי שהייתה לי הזדמנות נוספת להיות בהופעה של קוקורוזי ופספסתי אותה. וגם כדי לצפות בהן מרשרשות, רוקדות ושרות עם דרינק ביד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם