ביקורת, עירום ודו-קיום: רטרוספקטיבה ראשונה לאסד עזי
אחרי 30 שנות יצירה עולות שתי תערוכות רטרוספקטיביות במקביל לצייר הדרוזי המפורסם אסד עזי. "לכאורה העבודה שלי יפה, אבל היא משתמשת ביופי כהסוואה. עדיין לא ניתן לאתגר את הציבור של אום אל פאחם עם חומרים שכאלה"
בשבוע שעבר הושקה בגלריה לאמנות אום אל פאחם, תערוכה ראשונה מתוך שתיים של הצייר אסד עזי. השבוע, מוצ"ש ה-27 ביוני, תיפתח במשכן לאמנות בעין חרוד התערוכה השנייה. שתי התערוכות נושאות את אותו השם, "פרש נודד".עוד כותרות ב-nrg:
• ניצול וזלזול: למה אסור לצפות ב"אקס פקטור"
• נעים במבוך: מגורשי גוש קטיף מחפשים בית
• חשיפה: ההצגה הבאה על הכוונת של רגב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הפתיחה באום אל פאחם היתה מפוארת. זה היה מפגש בין שני עולמות, של השבטים שחיים במדינת ישראל, יהודים וערבים. התערוכה עצמה בנויה על הקונספט של מזרח ומערב. זכיתי לחיבוק מאנשים שהגיעו משני מקומות אלה", אומר אסד עזי.
עזי, מהציירים המובילים בארץ ומהחשובים באמנים הערבים הישראלים. ב-30 שנות יצירה הוא הציג מעל 20 תערוכות יחיד והשתתף בעשרות תערוכות קבוצתיות. התערוכה החדשה תתחקה גם אחר הכרונולוגיה של התפתחותו כצייר.
חללי התצוגה הגדולים בגלריה באום אל פאחם ובמשכן לאמנות בעין חרוד יאפשרו לבחון את השפה הציורית הייחודית שלו ולהציג את המוטיבים החשובים שהתפתחו לאורך הקריירה שלו ובהם: דמות האב, הפרש, דמות הצייר וכמו גם את השימוש המגוון שהוא עושה בתולדות האמנות – רנסאנס, אימפרסיוניזם, מודרניזם מוקדם, מיניאטורות פרסיות וטורקיות, אלבומי צילום פרטיים וחפצי רדי-מייד.
האוצר גלעד מלצר בחר בשני חללי התצוגה באום אל פאחם ובעין חרוד, להציג בהם כמאה מעבודותיו של האמן, מתוך אמונה שהצגת התערוכה בשני המוסדות הנמצאים על הציר של ואדי ערה-עמק יזרעאל תזמין קהלים מגוונים להיחשף לאמנות של עזי, המתקיימת בין העולמות הערבי-פלסטיני-ישראלי וכגשר בין מסורת ומודרנה.
רטרוספקטיבה ראשונה, סיבה טובה להתרגש?
"הייתי אומר שזאת מיני רטרוספקטיבה. יש לי אלפי ניירות ועבודות שחלקן נמצאות אצל אספנים, וכלל לא נגענו בהן. מבחינתי התערוכות האלה נועדו לאתגר את המוזיאונים הגדולים, תל אביב וירושלים, להציג תערוכה מהעבודות שלי".
איך חילקתם את העבודות בין שתי התערוכות?
"האוצר גלעד מלצר, ביקש להציג את העבודות עם המוטיבים המזרחיים באום אל פאחם ואת אלה עם המוטיבים המערביים בעין חרוד. אלא שהעבודות שלי בכללותן נובעות וצומחות משדה האמנות הפוסט מודרני המערבי. יש בהן ביקורת, נצרות, עירום ועוד ובחלקן לצערי, הן אינן נוחות להצגה בגלריה באום אל פאחם.
"לכן שמתי לי מחסום, ובאום אל פאחם לא מוצגות עבודות עירום, גם לא העירום שלי רוכב על סוס עץ. לכאורה העבודה שלי יפה. אבל היא משתמשת ביופי כהסוואה. כמו זיקית שמבקשת להתקבל ולהיטמע במקום. אם כי אני סבור שאם רוצים להקים מוזיאון במגזר הערבי הוא חייב להתמודד גם עם זה. מוזיאון הוא בית הפולחן החילוני המערבי המודרני. אבל סעיד אבו שקרה מנהל הגלריה באום אל פאחם טוען שעדין לא ניתן לאתגר את הציבור המקומי עם חומרים כאלה".
אסד עזי, 59, נולד בשפרעם. אביו סיאח דרוזי שהגיע לארץ מלבנון ואמו אכבאר היגרה מסוריה ("אני בן מהגרים. שכונת הזרים בשפרעם היתה גטו למי שהגיע מסוריה ומלבנון"). בילדותו, התייתם מאביו, שנהרג במאי 1961, מאש צלפים סורים בעת שירותו בצה"ל. אמו שלחה אותו ללמוד בבית ספר יהודי בקרית אתא. בראיון סיפר עזי כי הלימודים בקרית אתא גרמו לו בלבול ו"לזהות סכיזופרנית'.
הוא שירת בצבא, בוגר תואר ראשון ושני בתולדות האמנות מאוניברסיטאות חיפה ותל אביב. בתחילת דרכו האמנותית היה חבר ב'קבוצת רגע' שעם חבריה נמנו גם דויד ריב, אבישי אייל ויורם קופרמינץ. הוא מלמד במדרשת בית ברל ומרצה באוניברסיטת חיפה ומתגורר ביפו.
"המוקדים בהם אסד עזי נע ויוצר הינם שפרעם כפר הולדתו, ותל אביב-יפו, עיר מגוריו. אלה מהדהדים את השילוב הייחודי של יצירתו, ומפגישים בין הפן והמרחב האישי לפן הציבורי פוליטי", אומר האוצר גלעד מלצר.
"הציור של עזי מחזיר למזרח את המזרח, אך עושה זאת תוך שהוא גורר לזירה את כלי המערכה של התרבות המערבית, את הקאנון האמנותי שלו, את המיתוסים היווניים והרומיים ואת העידית של האמנות האירופאית–אמריקאית. עזי עושה למערב את מה שעשה המערב למזרח במשך מאות שנים: הוא ממזרֵח את המערב.דמויות ערביות נשתלות לתוך סצנות מוכרות של קלסיקות מערביות. ונוס שלו אינה אלה אלא אישה יפואית. ואם להוסיף חטא על פשע, שמה כתוב באנגלית", כותב האוצר בקטלוג הכתוב בשלוש שפות.
בימים בהם התרבות והאמנות הן בראש סדר היום הפוליטי, מה עמדתך?
"אי אפשר שתהיה אמנות טהורה בלבד. אני מעורב בחיים, והחיים הם פוליטיים. לדוגמא, 'אבא שלי חייל' (מוזיאון ר"ג, 2009) היא תערוכה פוליטית, מלמדים אותה במערכת החינוך אבל משתמשים בה לצרכים שאני לא אוהב. במקום לקחת את כל הסדרה כדי להציג את המעגל בשלמותו, לקחו רק את העבודה שאבי היה חייל דרוזי שנהרג בעת שירותו הצבאי".
בעבר, כשנשאל עזי האם הוא דרוזי, ישראלי, פלסטיני או ערבי השיב: "אני צייר".
"כן, אני רוצה להיות אמן טוב. אני לא רוצה לעשות פלקטים זולים. אני רוצה שיאהבו את היצירה שלי שואף שהיא תיכנס להיסטוריה. שהכפר שלי והערבים בישראל ישתלבו ויהיו משכילים ויגיעו הכי גבוה שאפשר. כמי שחווה חוויות כבן מיעוטים, למרות שעשיתי צבא, יש לי פספורט ישראלי ופנקס מילואים, תמיד כשמתייחסים אלי אחרת בבידוק בשדה התעופה רק בגלל שמי, אני נעשה חצוף, אני צועק, מקלל ויורק.
"להבנתי, כשם שהמדינה צריכה להתייחס בשיוויון לערבים זה גם מחייב את האזרחים הערבים. צריך להיות הגון, יש פה דמוקרטיה שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם הערבי. הלא אם הייתי מתבטא בביקורת במדינה ערבית היו מחסלים אותי בירי עם 20 כדורים.
דוקטור אחד, שהתבקש לכתוב מאמר לקטלוג שלי, הסכים אבל רק בתנאישדבריו יתפרסמו בערבית בלבד. גם בפתיחה של התערוכה באום אל פאחם היו שביקשו שאדבר בערבית. וסירבתי".
למה?
"בקהל היו חברים יהודים שאינם דוברי ערבית והם באו לכבד אותי. האם עלי להפעיל עליהם מניפולציה? האם זה מה שיעשה את הערבים אינטליגנטים יותר? אני סבור שהערבים בישראל לא שאלו את השאלות הנכונות. הם לא רצו להיות מודרניים ודמוקרטים ונתרו שבטיים. לכן, עד שלא נהיה פתוחים לשמוע ביקורות קשה על עצמנו, לא נגיע לעתיד טוב יותר.
"מאז ומתמיד העבודה שלי חתרנית וביקורתית על המקום והתרבות של החברה הערבית. ויש בה גם ביקורת עצמית, כמי שגר ביפו ואומר לאנשי שפרעם איך לחיות בלי לתת דוגמא אישית.
"אני תומך בהקמת מדינה פלסטינית ומתן זכויות. אני בעד השלום אבל לא בעד א"י השלמה וההתנחלויות אני מאמין בפשרה. אבל האובססיה שלי היא להיות כמו רמברנט ולאו דווקא לעסוק בהתנחלויות".
מה מצבה של התרבות הערבית בישראל?
"מצד אחד קיימת נכונות להכיר בהוויה התרבותית הערבית. ויש גלריה וגם חונכים מוזיאון ערבי ראשון. מצד אחד יש בכך כדי לתת הזדמנות לאמנים צעירים, ומצד שני זה עלול לטפח בינוניות. לכן צריך להיות זהירים ולא להפוך למוזיאון וגלריה שהם האפוטרופוס של האמנות הפלסטינית בישראל ובכך בעצם לקבור את הפוטנציאל של אמנים ערבים לזכות להכרה בישראל. זה צריך להיות מוזיאון פתוח שבו מציגים אמנים חשובים יהודים וערבים, ולא רק במרכז".
מכאן הרצון להציג גם במוזיאונים הגדולים בישראל?
"יש לי די עבודות שהיו ממלאות את מוזיאון תל אביב וירושלים גם יחד. רוב בני גילי כבר זכו לתערוכות יחיד במוזיאונים, אבל זה לא שעושים עלי חרם, רק שאין לי גלריה שתקדם אותי, או אספן שמחזיק הרבה מיצירותי.
בעבר כשנשקלה אפשרות לתערוכה אוסף שלי עם עוד אמנים ערבים עלתה השאלה האם מוזיאון תל אביב צריך לתלות עבודות של פלסינים? שאלה שהיא בלתי רלוונטית שכן, מוזיאון צריך לדאוג לרמה התרבותית, ואני לא אפגע ברמה התרבותית של המוזיאון".
התערוכה תינעל ב-6 באוקטובר.
שעות פתיחה:
גלריה לאמנות אום אל פאחם:
א-ה 9:00-16:00
יום ו' – סגור
שבת: 9:00-16:00
משכן לאמנות עין חרוד:
א- ה, 09:00 - 16:30
שישי וערבי חג, 09:00 - 13:30
שבתות וחגים, 10:00 - 16:30
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם