דנה קמה: דנה לפידות מתחילה מחדש
לאחר שהמציאות הקשה של תעשיית המוסיקה טפחה על פניה, הצליחה דנה לפידות לחלץ עצמה מן הבור השחור אליו נפלה ולבנות את עצמה מחדש. כעת, עם אלבום חדש, שירים שכתבה לגדולי האמנים ותמיכה חזקה מהבית ומהקהל, דנה לפידות שוב מחייכת ומצהירה כי מכאן, השמיים הם הגבול
"אני מרגישה שנולדתי מחדש", פותחת דנה לפידות את שיחתנו, מחויכת ונמרצת. "בשנתיים האחרונות עברתי תהליך בכמה מובנים – הזוגיות והחתונה, האלבום החדש. לפני שנתיים, אמרתי לבן זוגי, שהיום הוא בעלי, שאני רוצה לעבור את התהליך הזה, לעשות אלבום. הוא אמר לי – 'דנה, זה מה שאת באמת רוצה?' אמרתי לו – 'כן, זה מה שאני רוצה. אני רוצה להוציא אלבום, לתלות אותו על הקיר ולדעת שזה אלבום חיי'. פשוט ככה".עוד כותרות ב-nrg:
• "עולם היורה": סרט מטומטם ומרתק
• ניצול וזלזול: אסור לצפות ב"אקס פקטור"
• אוהבים נקניקיות? הסטנד אפ הקווירי כובש במות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שחרור האלבום החדש אינו דבר של מה בכך עבור לפידות, שבאמתחתה אלבום גנוז מגיל 19, הנמצא בבוידעם בבית הוריה, ובנפשה עוד צרובה האכזבה הגדולה שחוותה כמי שסומנה כהבטחה מוסיקלית גדולה, אך המציאות הלא פשוטה של תעשיית המוסיקה הישראלית הכתה בה.
"היה לי משבר מאוד קשה, שנמשך חמש שנים. מאוד קשה. כשהתפרקה 'הד ארצי', חטפתי סטירה. פתאום נותרתי לבד, והגעתי לקצוות הכי קשים שיכולים להיות, ואני מתכוונת לקשים מאוד", היא מספרת, ומשקעי העבר נשמעים בקולה. "אני קוראת לזה 'הבור השחור', ממש ככה. ולצאת מהבור השחור הזה לקח הרבה מאוד זמן. כשזה קרה, ויצאתי, אמרתי - בואנה, יש אלוהים, והוא ממש גדול".
מה סייע לך לצאת מהמצב שהיית נתונה בו ולהתרומם ממנו?
"החיים נותנים לך סטירות לחי, והתחום הזה מלמד ומחשל אותך. אלוהים שולח לך מלאכים, כמו שמוליק, שהיום הוא בעלי, אבל אז היינו החברים הכי טובים, ובתקופות הכי קשות שלי, הוא הרים אותי, עם כל המשברים והבלגנים. אלה באמת היו קצוות קשים, כמו שאמרתי. כבר הגעתי לזעקה לאלוהים שיעזור לי, אמרתי שאני לא מוכנה לוותר על מה שהוא נתן לי, לא מוכנה.
"יש לי גם הורים חזקים ומדהימים, שאני חושבת שאני חיה על החסדים שלהם. הם עודדו אותי בתקופות הכי קשות, כשהייתי צריכה לקום ולהופיע במועדוני לילה מול אנשים ששותים לי מול הפרצוף. זה לא הדבר הכי נחמד, אבל את קמה ועושה את זה, ואז את הולכת ומופיעה במקומות מול ארבעה אנשים, ואת צריכה להגיד 'אוקיי', לעשות את זה ולעבור את זה. זו התחשלות מטורפת, שגורמת לך להעריך כל דבר ולהבין ששום דבר שקורה לך הוא לא מובן מאליו. לכן, אני חושבת שהדרך הארוכה, כמה שהיא קשה, היא נכונה וטובה".
זאת, בניגוד להשתתפות בתכניות ריאליטי, למשל, המשמשות כמקפצה לקריירה מוסיקלית?
"תשמעי, צפיתי 'בדה ווייס' וראיתי את שני הילדים המסכנים האלה – אני לא יודעת בני כמה הם, אולי 18, בתוך תפאורה של זירת אגרוף, ויש לי בעיה מאוד קשה להסתכל על זה, כי אני יודעת מה יקרה אחר כך. אני נתקפת חרדה ואומרת – אלוהים, אם אני הייתי צריכה לעמוד בתוך הדבר הזה, זה היה נורא ואיום. וואלה, איך הם עוברים את זה? איך הם מצליחים לקום מתוך הדבר הזה?
"יש לי הרבה חברים שהם פליטים של תכניות ריאליטי, והדבר הזה פשוט ריסק אותם - ואני מדברת על התרסקות ברמה מטורפת. זה מאוד כואב ומאוד קשה, ואני שמחה שלא נפלתי למלכודות האלה", אומרת לפידות, שהשתתפה באודישנים לעונה השלישית של 'כוכב נולד'. "תירגעי, דנה, כך אני אומרת לעצמי, את מתפרנסת מהמוסיקה שלך. יש לי נישה שהתפרצה בשטח, ושטח זה בעיניי הכי חשוב, יותר מהכל. עברתי המון דברים והבנתי מה הקהל רוצה ממני, מה הוא מקבל ממני ובמה אני הכי טובה. זה היה מסע".
מה גילית על עצמך כתוצאה מן המסע הזה, מהחיפוש?
"נזכרתי בזה שאבא שלי אמר לי בגיל ,13 שאני צריכה לעשות מוסיקת נשמה, כי זה מה שיש בי. 'המקום שלך זה רחם, זה רגש', אמר לי. אז פיתחתי את העניין של חופות. את יודעת, יש עשרה זמרים בסגנון הזה בארץ, כולם גברים, וזמרת אחת, שזו אני. אני מכניסה כמעט בכל ערב זוג לחופה, ועומדת במעמד רוחני ממש".
לפידות מגדירה עצמה כ'ילדת מערב-מזרח' – "אמא שלי הביאה הביתה ג'ניס ג'ופלין וסטיבי וונדר, ואבא שלי השמיע פריד אל אטרש ואום כולתום. כשהתחלתי לצאת מהתקופה הקשה ההיא, התחזקתי, התחברתי לשורשים של המשפחה של אבא שלי, שכולם חזנים בבית כנסת, התחלתי לחקור את המוסיקה, מעבר למוסיקה המערבית שאני מכירה, ושמעתי מוסיקה מערב הסעודית, טורקיה, לבנון - רציתי לשמוע מה עושים בסאונד בעולם.
"ועדיין, כשפניתי לתמיר צור כדי להפיק איתו את האלבום החדש, היה שם הרבה אומץ מצדי, כי אני בכל זאת לא מבינה בעולם שלו, של הז'אנר המזרחי הכבד. העולם המזרחי-ים תיכוני שונה מאוד מהעולם המוסיקלי המיינסטרימי".
כיצד נוצר החיבור בינך ובין צור?
"וואו, זה היה חיפוש ארוך", היא מחייכת. "אחרי שנים שבהן כתבתי את האלבום, יצאנו לחיפוש מי יפיק אותו - הייתי אצל המון מפיקים מהשורה הראשונה, וגם עבדתי בעבר עם המון מפיקים. אבל בחיפוש הזה לא הרגשתי שזה שם, עשינו כל מיני ניסיונות, ואני כל הזמן אמרתי 'לא'.
"יום אחד, כתבתי שיר שנקרא 'נוסטלגיה' וישר חשבתי על ליאור נרקיס, שהוא חבר מאוד טוב שלי. התקשרתי אליו ואמרתי לו – 'תקשיב, ליאור, יש לי מתנה בשבילך', והוא הציע שאגיע לאולפן שהוא נמצא בו. גרתי אז בבאר שבע, והוא גר במרכז, זה היה ערב חורפי וגשום, ואני כבר הייתי בטרנינג. התלבטתי, ובסוף החלטתי להחליף בגדים, לצאת ולהגיע לאולפן הצנוע והמקסים של תמיר.
"בהמשך, אמרתי לתמיר - 'אתה יודע מה? בא לי לעשות את האלבום הזה איתך'. בשבילו זה היה אתגר, הוא אמר לי – 'אם אני לא אעשה את זה, אם אוותר לעצמי, זה יישב עליי כל החיים'. התחלנו לעבוד יחד, ונוצר בינינו דיאלוג מאוד מיוחד. היה מיזוג עולמות – הוא לימד אותי כל כך הרבה על דברים שלא ידעתי, הוא הביא חום וצבעים וכלים מזרחיים, ואני הבאתי לשם את מיטלמן וקרן טננבאום. מיזגנו את העולם שלי עם שלו, וזה הצליח ליצור ניחוח מאוד מרענן, כן, מרגש ויפה. היה שם מסע מוסיקלי, שבמהלכו באמת למדנו זה מזו".
"לא עניין אותי כלום, שנתיים שלמות הייתי באולפן של תמיר, מתחת לאדמה, עסוקה בלהקליט את האלבום ולעבוד עליו", היא מוסיפה. "לא חשבתי על כלום, התעסקתי רק בזה. היינו יושבים באולפן, ועד שלא היינו ממש מזיעים ובוויברציה מטורפת, לא היינו יוצאים משם. זו הייתה אחת החוויות היפות שחוויתי בחיים".
עלו בך חששות לנוכח העבר, מחשבות על איך והאם ייצא האלבום?
"כמובן שקיוויתי שתבוא חברה שתרצה להוציא את האלבום, אבל פשוט אמרתי לעצמי – את עושה את זה. כל החיים פחדתי, ואז אמרתי – די לפחד. דנה, תמיר סומך עלייך, תסמכי גם את עליו ותשחררי, מה שיש לך – תעשי. היו צחוק, בכי, התרגשות לאורך התהליך הזה, שהיה מאוד מרגש בשבילי. ואז, 'ארומה' שמעו את האלבום ואמרו 'וואלה'. זה קרה ביום ההולדת שלי, אגב", היא מוסיפה בחיוך.
העבודה על האלבום הייתה מעין תהליך תרפויטי עבורך? היא סייעה לך לעבד את התחושות שהתמודדת עמן בתקופה הקשה?
"לחלוטין. אני רוצה לספר לך שכשאני חוזרת לשירים שכתבתי פעם, אני תמיד חוזרת לאותו הפצע, אני נוגעת באותו בור שחור ומטפלת בו, דרך הכתיבה שלי. התחברתי לתחושות האלה מהמקום הכי אותנטי, ולא רק זה, אלא שאת הסינגל 'כמו בהתחלה', שכתבתי בשיא התקופה הכי קשה שלי, פשוט שלפנו ועשינו שימוש בסקיצה המקורית. זה השיר היחיד בתקליט ששלפנו ממה שהקלטתי אז, וזה נדיר שמצליחים לעשות דבר כזה. כשאת נמצאת בתקופות כאלה, פתאום יוצאת לך איזושהי פנינה, שלא ניתן לשחזר אחר כך.
"את יודעת, בעבודה על האלבום פעלתי מאינטואיציה בלי לחשוב בכלל – לא חשבתי על הטקסטים, מה שיצא זה מה שהוקלט. כשאני כותבת אני לא שמה לה מה אני כותבת, ואז, כשאני מסיימת, אני פתאום קולטת מה כתבתי ואומרת 'וואו'. זה אינטואיטיבי לחלוטין, אני לא חושבת – טוב, תביאי לי טקסט, ותתחמי לי את הגבולות, ועכשיו אני אתחיל להלחין. זה ממש לא עובד אצלי ככה, זה הפוך – אני כותבת ואז מבינה למה זה קרה. אמא שלי הייתה מעירה על טקסט כזה או אחר, והייתי אומרת לה – 'לא, אמא, אל תגעי לי בשיר, זה שלי, אני רוצה ככה'.
"זה אלבום שאני גאה בו מפני שהוא לגמרי אמיתי", מוסיפה לפידות לאחר שתיקה קצרה. "הכל בו נאמר ישר בפנים, וזה בכלל לא משנה אם אתה מחובר בדרך כלל לסגנון המוסיקלי הזה, או מתחבר בכלל לרוק או למטאל - אתה לא יכול שלא להתחבר לזה, זה בא מהחיים".
ללפידות יש לא מעט סיבות נוספות לגאווה - לצד העבודה על אלבומה, כתבה והלחינה לפידות גם שורה של להיטים לאמנים אחרים, דוגמת שלומי שבת ומשה פרץ.
"לא", היא משיבה נחרצות כאשר אני שואלת אותה אם לעתים היא מתקשה לשחרר שיר שכתבה לאמן אחר. "ואומר לך למה – כל אדם שבחרתי לכתוב לו, זה אדם שאני מאוד אוהבת, ולכן זה לתת משהו מעצמי באהבה גדולה. לא קשה לי, כי זה עשה לי טוב מכל הבחינות, וזה הפרה אותי מאוד. כל מה שאני כותבת לשלומי, למשל, ולעצמי, זה מתחבר, אנחנו ממש תאומים סיאמיים. מה שאני לא אכתוב לעצמי, מתאים גם לשלומי, זה קטע", היא אומרת בחיוך.
"כתבתי, למשל, את הסיפתח של עדן בן זקן – 'מנגינה'. נתתי לה שיר שהוא זעקת החיים שלי, פשוט ידעתי שאני לא מקליטה אותו לאלבום שלי. בשלי, יש דברים שהם קצת האבא והאמא של השיר הזה, שאותו החלטתי שאני משחררת. כשאני כותבת לאחרים ורואה את השירים שלי הופכים להיסטריה, זה נורא מספק, את יודעת, בכל זאת אנשים שואגים את המילים של השירים של החיים שלך. איזה כיף זה! זה נותן לך עוד ועוד ביטחון".
מהן השאיפות שלך להמשך הקריירה המוסיקלית? מהו החלום הגדול?
"את יודעת, מדברים איתי על האלבום הבא, ואני אומרת – רגע, תנו לי להתמקד בזה, אני לא יכולה כרגע לחשוב על משהו אחר מלבד האלבום הזה. אבל בעזרת השם, בעתיד אעבוד על עוד אלבום. אני חושבת שקיבלתי הזדמנות נהדרת, ואסור לי לתת לעצמי לפספס אותה. אני מאוד מאמינה וחדורת מוטיבציה, ומרגישה שמחה וילדה, וזה הכי כיף בעולם. אני פשוט מקווה להתקדם ולהמשיך לעשות את היצירה שלי.
"זה לא דבר פשוט, להיות בתעשייה הבוחנת והשופטת והקשה, ובעיקר במצב היום. כל דבר שעשיתי, קרה כדי שיקרה משהו גדול וטוב. אני חיה את המוסיקה, אבל שמה את הכל בפרופורציות, שזה הדבר הכי חשוב. אני אדם מאוד רגיש, יתר על המידה, וטוב שיש לי מעטפת תומכת ואוהבת, טוב שאני לא לבד בפייט הזה. ועם הידיעה הזאת, ועם האהבה שאני מקבלת מהקהל, אני מאמינה שהשמיים הם הגבול".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם