מהתמימות של 'שיער' עד הריאליטי של היום: תחנות תרבות עם צביקה פיק
מהפריצה הגדולה על במת התיאטרון, דרך הזכייה באירוויזיון ועד ההשתלטות על כל פינה בלוח השידורים: לקראת הופעה מיוחדת בה יארח את ארקדי דוכין ומאיה בוסקילה בזאפה הרצליה, מפרט צביקה פיק את חמש תחנות התרבות המשמעותיות ביותר בחייו
המחזמר "שיער"בתור ילד, עוד לפני שהכירו בכלל את שמי, התקבלתי לתפקיד הראשי במחזמר "שיער". אז רק התחלתי לנגן בכל מיני להקות רוק ודיסקוטקים, לא למדתי משחק ולא היה לי שום סוכן. ובכל זאת, אחרי סדרה של אודישנים עם הבמאי האנגלי והכרואיגרף האמריקאי, הם בחרו בי לתפקיד של קלוד.
עוד כותרות ב-nrg:
• נלחם בהטרדות רשת: אביב גפן תפס פדופיל
• לא לנשים בלבד: תנו צ'אנס לליטל שוורץ
• "אמנות וגאונות": דודו אהרון עף על עצמו
• הנה הרגע המצחיק ביותר ב"אח הגדול"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
התפקיד הזה עשה לי מהפכה בחיים: עם תחילת ההצגות התפרסמתי ונבחרתי לשחקן השנה בתיאטרון, ובהמשך גם לזמר השנה, מלחין השנה, תגלית השנה - וכל הדברים האלה התחילו עם כמה מאות ההצגות של "שיער". היום מציגים אותו כמחזה על התקופה של פעם, אבל אז הוא היה אותנטי, זה באמת היה היומיום, עם השיער הארוך והעירום והפופ. לכן זה היה הרבה יותר חזק, זה היה אמיתי.
"כוכב נולד"
חמש השנים בהן שפטתי ב"כוכב נולד" הן משהו שאני מייחס לו חשיבות רבה. היה לנו רייטינג של 40% ומעלה, מדינה שלמה ישבה וצפתה בתוכנית, אנשים ידעו מה לבשת ומה אמרת על בסיס יומי והכירו את כל המתמודדים ואת כל הזוכים.
היום כבר לא כל כך בקיאים בכל מה שקורה בתוכניות האלה כי יש הרבה מאוד מהן, זו כבר נהייתה שגרה, אבל אז, לפני "דה וויס" ו"אקס פקטור", זה היה משהו אחר. אהבתי מאוד את חמש העונות האלה, והן תרמו לי מאוד: לשבת במקום בו אני יכול להביע את דעתי המוזיקלית המקצועית ואת הניסיון שלי בלי דאחקות ובלי צחוקים, לא על תקן סלבריטי אלא כמוזיקאי. חוץ מזה, באמת יצאו ממנה כוכבים ששומעים מהם עד היום, דבר שכבר פחות קורה.
"מרי לו"
הבחירה של הבימה לעשות מחזמר שלם משירים שלי הייתה אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי בקריירה שלי. זה לא דבר מקובל - עשו את זה בחו"ל עם להקת אבבא במחזמר "מאמא מיה", ומשם הם קיבלו את הרעיון לעשות את זה עם מישהו מישראל. אני שמח כל כך שהם בחרו בי ובמוזיקה שלי למחזמר הזה, שמורכב מ-30 שירים שלי שלפיהם בנו את כל העלילה, ושהוצג בתיאטרון הלאומי שלנו מעל ל-500 פעמים מול חצי מיליון צופים.
בכל ערב פנוי שהיה לי הייתי בא לתיאטרון, מחכה שיסגרו את האורות ונכנס לשורה האחרונה או עומד ליד הדלת. הייתי מסתכל איך אלף איש, ילדים, נוער ומבוגרים, ממלאים אולם שלם ושרים את כל השירים מאל"ף ועד תי"ו. בבית אתה יושב לבד וכותב שירים, ממציא אותם יש מאין, ופתאום אתה רואה קהל שלם שיודע כל מילה, בוכה איתם, מתרגש מהם, בערב אחר ערב של הופעות סולד-אאוט. אי אפשר לתאר דבר כזה. זה משהו מטורף, אחד מהשיאים הכי גדולים בקריירה שלי.
הזכייה של "דיווה" באירוויזיון
זו הייתה עבורי הגשמה של חלום ילדות. צפיתי באירוויזיון מגיל אפס, כילד, כנער וכבוגר, ותמיד חלמתי לזכות בו. חשבתי איך אוכל לכתוב שיר שיתגבר על הפוליטיקה ועל כל מה שקשור בישראל ויזכה. אני מכיר את הקהל של האירוויזיון ואת הלך הרוח המוזיקלי-אומנותי-תרבותי האירופאי, וכבר כשכתבתי את השיר ידעתי שהוא יוצא דופן. שיר טוב באמת מתגבר על הכול.
ואז הגיע הרגע ו"דיווה" זכה. זה היה חצי עילפון: פתאום אתה שם, על הבמה, מיליונים מסתכלים, כל ההילולה מסביב... זו הייתה חגיגת החגיגות, שנמשכת כמעט עד היום - עכשיו השיר נבחר להיות בין עשרת הזוכים הגדולים של האירוויזיון בכל 60 שנותיו. הוא הפך להיות סמל.
"המאסטרו"
"המאסטרו" הייתה בין תוכניות הריאליטי הראשונות שנעשו בארץ. אז עוד לא היו "האח הגדול" ו"המירוץ למיליון", לא היה נהוג לצלם תוכניות ריאליטי ולעקוב אחרי אנשים כל היום וכל הלילה, אבל הציעו לי הצעה מהפכנית והסכמתי לעשות אותה. ובאמת, התוכנית הייתה הצלחה גדולה שזכתה לרייטינג גבוה בצורה בלתי רגילה. למרות שלא הייתי שלם עם כל מה שקרה בה, הייתי חוזר אל התקופה הזאת גם היום.
כרטיסים: *9080
פתיחת דלתות: 20:45
כרטיס למופע: 165 ש"ח
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם