"דני קולינס": סוף סוף סרט מבדר ומרגש של אל פאצ'ינו
"דני קולינס" משיב קצת צבע ללחייו של אל פאצ'ינו הותיק. סרט קטן עם לב גדול, שלמרות חומריו השחוקים מצליח לכבוש בזכות ההומור והכנות המרגשת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם תכתבו את השם "AL" בשורת החיפוש של אתר IMDB, מסד הנתונים הגדול ביותר ברשת לתחום הקולנוע, השם המלא הראשון שיופיע הוא עדיין אל פאצ'ינו. אבל האמת המצערת היא שפאצ'ינו, מי שנחשב לאחד מגדולי שחקני הקולנוע לדורותיהם, לא עשה סרט טוב כבר למעלה מעשור, ואני עוד לארג' איתו.
עוד כותרות ב-nrg:
נעמי ווטס מודה: "אני רחוקה מלהיות מצחיקה"
חודש לפני הביקור בישראל: סירק דה סוליי בשיאם
האח הגדול: מתי נטלי תראה כבר את הכתובת על הקיר?
כמה משמח שלכבוד גיל 75 מנפק לנו פאצ'ינו סרט, שגם אם אינו מאיים על אף אחת מפסגות הקריירה שלו, הוא עדיין מהנה לצפייה, מבדר מאוד ואפילו מרגש. ב"דני קולינס" של דן פוגלמן, מגלם פאצ'ינו אליל רוק מזדקן שעוד עושה קופה מלהיטיו הישנים, אך מרגיש שבזבז את חייו וכישרונו על זוטות. הוא מקבל ליום הולדתו מכתב שג'ון לנון כתב לו כשהיה צעיר, אך לא הגיע ליעדו, המזכיר מה באמת חשוב בחיים. המכתב הזה גורם לדני לקום ולעשות בחייו שינוי. הוא מתחיל לכתוב שוב מוזיקה אמיתית ומנסה ליצור קשר עם בנו שנולד מסטוץ עם מעריצה בעברו ההולל.
אומרים שליהוק טוב כבר עושה 50% מהעבודה ודני קולינס לגמרי מוכיח עד כמה המשפט הזה נכון. ראשית, זהו כמובן פאצ'ינו שיושב בול על דני קולינס — גדול מהחיים אבל גם אנושי מאוד, בעל ביטחון עצמי מספיק חזק כדי לצחוק על עצמו, אך תמיד עם קריצה של מודעות עצמית שאינה גולשת לפתטיות יתר. מזמן לא ראינו את פאצ'ינו נהנה כל כך.
לצדו, בתפקיד הסוכן והחבר הקרוב ביותר, נמצא כריסטופר פלאמר הוותיק, ואילו ג'ניפר גארנר המתוקה היא כלתו של דני. כשהיא מחלקת לעצמה קומפלימנט וטוענת שהיא בת זוג פשוט נהדרת, אתם לגמרי מאמינים לה. אפילו הנכדה ההיפראקטיבית מצליחה לא רק שלא לעצבן, אלא ממש לשעשע, וזה לא עניין קטן בכלל.
דני קולינס לא מספר שום דבר חדש. הוא לא מציג סצנות שאינכם מכירים כבר ממיליון סרטים אחרים וגם לא מפתיע עם תובנות חדשות על החיים. אבל את מה שהוא עושה, הוא עושה מצוין.
מתחת לשכבות הקיטש ההוליוודי ומבעד לסיטואציות המלודרמטיות, שלפחות במקום אחד ממש גרמו לי לפקפק לרגע ברצון שלי להמשיך ולצפות, קיימים הומור כובש (הסרט הזה פשוט מצחיק) ובעיקר כנות אמיתית, שמצליחה לחדור גם מבעד למעטה הציניות העבה ביותר. שימו לב שהסרט מכיל כמה רגעים לא צנועים. לשיקולכם.
הביקורת פורסמה במגזין מוצ"ש של מקור ראשון.
אקו"ם