אתרים מומלצים

מיה דגן בבית ליסין: הגג לוהט, החתולה פחות

שתיקות בין מציאות לפיוט מאפיינות את "חתולה על גג פח לוהט" בבית ליסין. התפאורה מרשימה, השחקנים נהדרים והבימוי שנותן כבוד לטקסט מוכיח כי המחזה של טנסי וויליאמס רלוונטי לימינו מאי פעם. רק מיה דגן לא מצליחה לסחוב את דמותה המורכבת של מגי

"חתולה על גג פח לוהט", תיאטרון בית ליסין

"חתולה על גג פח לוהט" היא אחת מאותן יצירות מופת אמריקאיות שהזמן לא הקהה מחוכמתן: הדרמה החברתית הסוערת מאת טנסי וויליאמס רלוונטית מתמיד בחלוף שישים שנה משהוצגה לראשונה. ההצגה שביים גלעד קמחי בתיאטרון בית ליסין משמשת בעיקר כתצוגת תכלית לטקסט בהתאם למהלכיו וכאביו, תוך בחירה מובנת שלא להרחיק לכת בפרשנות הבימתית.

עוד כותרות ב-nrg:
• למה עומרי חיון עזב את הארץ?
• מצעד ההופעות המצופות בקיץ 2015
• יוצרים ואמנים נפרדים מ'קפה תמר'
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

סיפור המחזה (שהוסרט לכמה גרסאות קולנועיות, הבולטת שבהן עם אליזבת טיילור ופול ניומן) מתרחש בערב אחד בחיי משפחה דרומית עשירה שנקלעה למשבר. ביג דאדי, אבי המשפחה, חוגג 65 בחיק רעייתו, בניו, כלותיו ונכדיו. הסרטן הגרורתי בו הוא חולה מזניק קרבות ירושה עתידיים, כשדם רע הולך ומתפשט בקרב הדמויות.

''חתולה על גג פח לוהט'' צילום: דניאל קמינסקי

בריק, כוכב פוטבול בדימוס, נחשב לבן המועדף. התמכרותו לאלכוהול וזהותו המינית מוסתרים מבעד להתנהגותו הכבויה. אשתו מגי, המכונה "החתולה" בשל אופייה הסנסציוני, מנסה להפיח תקווה בעננת הנכות הרגשית והפיזית שלו. שניהם משתדלים להישאר יציבים, להעמיד פנים שהכל בשליטה ולהדחיק רצונות חייתיים. תחרות מתמדת מול האח גופר וגיסתו מיי, נסיונה של ביג מאמא לריכוך האמת ואשליה כללית מעיבים על קיום אנושי ראוי. הר הגעש שיתפרץ בהמשך מאכלס כמה מהטאבואים הגדולים ביותר של משפחות באשר הן, אבל גם השתלשלות אירועים כואבת במיוחד כערבוב בין מציאות לפיוט.

ההפקה מתאפיינת בשתיקות רבות, ביצוע מיוחד ומיזוג החדש בישן, כשחוד החנית נמצא בצירוף מרכיבים משובחים למקשה טובה לא פחות. פתרונות יעילים (שימוש בצילום חי, העלמת "שומנים" ומיזנסצנות מבריקות), לצד נוסח עברי נהיר (שלמה מושקוביץ) במה אסתטית (ערן עצמון), הלבשה נכונה (אולה שבצוב), תאורה הולמת (קרן גרנק) ופסקול שחציו מאיימי ויינהאוס וחלקו מקורי (אמיר לקנר) מאפשרים לשחקנים לתת את המקסימום.

תפאורה תכליתית ומשחק מצוין צילום: דניאל קמינסקי

נקודת התורפה היא מיה דגן כמגי: הביצוע שלה מדויק, מרגש ועדין להפליא במגננותיה על בריק הפגיע כמי שלמרות סבלה תילחם לשימור מלאכת החיים הזוגית, אך משחקה מינורי ברגעים הדורשים קשיחות, חסר מהעוצמה הקטלנית שבמגי ונעדרת ממנו העוקצניות המתבקשת ממנה. נמרוד ברגמן מגיש שכרון חושים מרשים כבריק ומצוין בהבעת ניוונו. אבי אוריה מופלא כביג דאדי הסובל והזועם, נע בין פטריארכליות פתטית לתאווה ילדותית. ליאת גורן כביג מאמא מעוצבת בתחילה כקריקטורה מגוחכת ולקראת הסוף צוברת תאוצה. יעל לבנטל חיונית בהבלחותיה כמיי ושמעון מימרן יעיל כגופר.

על אף שהריגוש שמציע "חתולה על גג פח לוהט" אינו מש מהתוצאה הסופית, ביטול ההפסקה יוצר הצגה ממוקדת וצלולה מדי, חסרת תנופה ברגעים מסוימים, המגשימה את חזון הבימוי המודרני. הנסיעה ברכבת השדים הוויליאמסית מטלטלת, קסומה ומרתקת, ובגינה ההצגה בהחלט מומלצת. חבל שהחתולה מתקשה לעוף.